חזרה לים תיכון!!!!

אז זהו זה – אחרי כמעט שנה, אנחנו חזרה בים תיכון שלנו! איזו התרגשות, לחצות שוב את מיצר ג'יברלטר, להתחכך בענקיות, להינות מזרם שמטיס את הסירה במהירות של כמעט 10 קשרים, להשאיר את האטלנטי מאחור, לצפות באפריקה מימין ואירופה משמאל וכמו כל יהודי טוב, לצפות בערגה מזרחה לכיוון הבית– איזה כיף.

טורבינות הרוח על ההר בטריפה הידועה כמקום גלישה מעולה....

המגדלור בחצי האי טריפה

אחת הענקיות במיצר ג'יברלטר

צוק גיברלטר מתקרב.....

הפעם החלטנו לעגון בג'ברלטר עצמה (ולא כמו בדרך מערבה, אז עגנו בלה ליניה הספרדית). מרינת OCEAN VILAGE הישנה, נמצאת בתוך מתחם חדש יחסית, שוקק חיים ופעילות של אנשי ים מכל העולם, חלקם לקראת חצית האטלנטי, חלקם חזרו וכולם מחליפים מידע, חוויות, המלצות, כתובות וכו' – שמח!!

ההפלגה לכיוון ג'יברלטר, לאורך קו החוף של פורטוגל דומה יותר לטסט על כלי רכב דו גלגלי מאשר להפלגה על סירת מפרש. אינספור מצופי דייגים מונחים במים כאשר רובם, אבל בהחלט לא כולם, מסומנים בדגלון קטן וצבעוני המציין את שייכותו. המצופים נמצאים בכל מקום כולל במרחק של יותר מ 20 מייל מהחוף וכדי להימנע ממפגש בלתי מתוכנן עם אחד מהם נדרשת, הפלגה בשמיניות, בזיגזגים ובפניות חדות של הרגע האחרון בו מתגלה המצוף. מכיוון שאני בצעירותי רכבתי על טוסטוס ואורי הוא "סתם" נהג מצויין, הצלחנו לצלוח את הדרך ללא התנגשויות חזיתיות...

עוד בטרם התוודענו לתופעה ה"מלבבת" הזו החלטנו כי נפליג רק בשעות האור ובכל ערב נמצא מקום עגינה. רבות מעיירות החוף של פורטוגל הן עיירות נופש עמוסות תיירים צלויים, דוכני מזכרות ואנשי מכירות המנסים למכור טיולי יום בסירות לצפייה ביונקי הים, סיור במערות וכו' – לאו דוקא המקומות החביבים עלינו לטיול אבל המרינות מסודרות ומוגנות ומאפשרות מנוחה והצטיידות.

בילינו לילה ב SINES, ב LAGOS וב OLHAO. בדרך ל LAGOS ניצב מגדלור מרשים בראש צוק CABO DE SAO VICENTE,

CABO SAO VICENTE

לאגוש היא עיירה חמודה שבכניסה אליה דרך הים עוברים גושי סלעים המונחים בים ויוצרים מפרצונים ומערות בהן שטות סירות תיירים קטנות, המרינה נמצאת במעלה הנהר והכניסה אליה דרך שער הנפתח לפי בקשת השייטים.

הכניסה ל LAGOS

הכניסה ל LAGOS

ולמרות החינניות שלה, כנראה שנזכור את LAGOS לטובה בעיקר בזכות "חדר האוכל" בו אכלנו. מסעדת ADEGA DA MARINA המכילה מאות סועדים בעת ובעונה אחת כאשר עוד רבים אחרים ממתינים בחוץ בשלווה ובחיוך, עשרות מלצרים מתרוצצים בה ביעילות ומקצועיות עמוסי מגשים של מנות טעימות להפליא.

וזו בעצם היתה ארוחת הפרידה שלנו במסעדות פורטוגל, כי הבאה בתור היתה ארוחת ברבוניות שאורי בישל לנו בלגונה היפה של OLHAO.

ללגונה ב OLHAO הגענו בעקבות המלצה של פורטוגזי שהגיע אלינו במרינה בליסבון והשביע אותנו שנעגון בה כי זה המקום הכי יפה בפורטוגל. ואכן, לאחר כניסה צרה בה מסתובב זרם "אימים" ושייט מזוגזג בתעלה מסומנת היטב, עגנו בלגונה יפה שממנה קיימות התפצלויות שונות לעיירות קטנות ולגונות נוספות. בהחלט מקום יפה להישאר מספר ימים, לולא סבלנו מתופעת  "לחץ בית".

זריחה בלגונה של OLAHO

הזרם הגועש בכניסה ללגונה

ובדרך נהננו מחברתם של ידידינו הדולפינים.

CHIPIONA היא המרינה הראשונה בספרד, בה עגנו לאחר השהות הממושכת בקרב הפורטוגזים באיים האזוריים ובפורטוגל. מה נגיד ומה נאמר – בצ'יפיונה יש רק דבר אחד טוב – אוטובוס שמסיע את השוהים בו לסביליה המהממת!!! וזה כמובן מה שעשינו. גם לסיביליה מגיעים לפחות 3-4 ימים, אך במסגרת המגבלות, בילינו בה יום אחד ונהנינו מכל רגע. אחת הערים היפות בתבל, באמת! שדרות רחבות ומוצלות, גנים מרהיבים, קתדרלה שהיא (לפי ספר השיאים של גיניס) הכי גדולה, גבוהה, רחבה וכו' ויפה כל כך...ארמונות ומבני ציבור עוצרי נשימה, נהר, סמטאות ציוריות, מזרקות, מסעדות ופלמנקו והכל הכל בטוב טעם – תענוג צרוף. המלצה אחת בטרם תארזו את המזוודות – בכל זאת עדיף להגיע באביב או בסתיו כשיש פחות תיירים ופחות מעלות צלזיוס.

"סתם" כשמרימים את הראש - איזו התחשבות....

הקתדרלה של סביליה

החצר בארמון אלקאס'אר

PLAZA DE ESPANA

החזרה לסירה מסביליה הפגישה אותנו במלוא העוצמה עם הפער בין האדיבות והמקצועיות הפורטוגזית לחפיפניקיות וחוסר הנחמדות הספרדית. למרות כל המידע שהייה ברשותנו כולל מצוות המרינה – גובה המים בשיא השפל במקום עגינת הסירה הייה 1.4 מטר כאשר שוקע הסירה הינו 1.9 מטר – דהיינו, הסירה היתה שקועה כחצי מטר בבוץ!!

השפל ב CHIPIONA

כעוסים ומאוכזבים, חיכינו (ללא ברירות אחרות) לגאות כדי לברוח משם מהר ככל האפשר. ואם אורי הייה כותב את פינתו לקרוזרים ודאי הייה ממליץ לכל שייט באזור (האטלנטי) לבדוק היטב היטב את נתוני הגאות והשפל והשפעתם על כל מרינה ספרדית בכלל ועל מקום העגינה בפרט, בטרם קשירת כלי השייט לרציף – ראו הוזהרתם!!!