הפוסט
הזה מוקדש באהבה והערכה רבה למשה דנא, אבא של אורי. יתכן וכלל לא הייתי כותבת את
הפרק הזה לולא האכזבה העמוקה שהוא הביע בפני על העדרם של הפוסטים מהפלגה זו.
חגגנו
למשה 97 שנים בתחילת ספטמבר וזו היתה הזדמנות להיזכר בכל השנים בהם משה היה הקורא
הנאמן ביותר של כתיבתי. החל במכתבים ששלחנו ממסעותינו בשנות ה 70 ועד לפרסומים
בבלוג שהתחלתי לכתוב במסעות של העשור האחרון.
כשטיילנו
בצעירותנו, היה זה משה שכתב לנו מכתבים ארוכים, אוהבים, חכמים ומפורטים שתארו
בפנינו את מה שקורה בארץ, בקיבוץ ובמשפחה. זו היתה תקופה ללא טלפונים סלולריים וגם
הטלפון הנייח הייה אחד בחדר האוכל של הקיבוץ. הדרך היחידה לתקשר היתה דרך מכתבים.
חלקם אבדו בדרך, חלקם הגיעו לאחר שכבר עזבנו. אלו שהגיעו מילאו אותנו שמחה ותחושה
שיש שם מישהו שמחכה לנו, שחושב עלינו, שעוקב אחר מסענו ושדואג כאשר הוא מסתכל על
המפה ומבין שבהחלט יכול להיות שאנחנו נקלע למצוקה במקום זה או אחר של העולם.
את משה
אני ממש ממש לא יכולה לאכזב ולפיכך... הנה מגיעות המילים מהפלגת סתיו 2021.
מי
שעוקב אחר הפוסטים, יודע שהפלגת האביב הסתיימה בפתאומיות עקב פריצת דיסק קשה
שאילצה אותי לחזור עם ליווי חם של מיכל אורי ואת אורי להפליג במהרה לחלקידה
לאיפסון הסירה.
בינתיים
לאחר מנוחה ארוכה, פיזיותרפיה, יוגה ותרגילים לחיזוק הרגל והגב אני החלמתי כמעט
לגמרי. לעומת זה.... אצל אורי התגלתה בעיה אורטופדית בצוואר ונכנסנו לסחרור של
ברורים והתיעצויות של מה נכון לעשות. מכיוון שהחגים היו בפתח, החלטנו להשהות את
ההיוועצויות ולצאת לפגישה עם ה DANA למשך מספר שבועות, כאשר
אנחנו נשבעים לעצמנו ולבני משפחתנו לחזור בחתיכה אחת, בריאים ומתפקדים.
זה היה
הרקע ליציאה הפעם והרגשנו כמו שני "קליקרים" ששומרים זה על זו שלא ירים,
שלא ימשוך, שלא יצלול, שלא יתאמץ. לאט לאט
ובלית ברירה שחררנו חבל זה לזו וכל אחד לעצמו.
כמו
תמיד ה"דנא" חיכתה לנו ערוכה לעבודות ונקיונות בחלקידה אשר מתחת לגשר
המחבר בין אויה ליבשת. השריפות הגדולות שהשתוללו שם בקיץ הותירו שכבת אפר עבה על
הסיפון. לשמחת כולם ירדו גשמים כבדים מספר ימים לפני בואנו כך שחלק גדול מהאפר
נשטף. עדיין נותרה עבודת נקיון רבה, תיקון החלוץ שנקרע בהפלגה הקודמת ותיקון בסיס הגאנג וואי שאורי חלם עליו
כבר זמן רב. בילינו 4 ימים בסדורים ועבודות, מגלים בערבים מסעדות חדשות וסימטאות
שטרם בקרנו בהן.
מחלקידה
יצאנו דרומה לעבר מפרצים ביבשת ולאחר מכן לאיים KEA וקיתנוס.
 |
| פרידה מחלקידה |
היה רגע של "קוצר נשימה" קל
כאשר אורי גילה שחום המנוע עלה לגבהים ממש ממש לא ידידותיים. חיפשנו מפרץ סימפטי בו
אורי צלל וניקה את הפרופלור וחורי שאיבת המים של המנוי והכל חזר לתפקד כראוי.
 |
| KEA |
 |
| בכניסה למפרץ KEA |
מפרץ
קולונה בקיתנוס נחשב לאחד המקומות היפים ביוון. התפלאנו לגלות שגם בשלב זה של
השנה, המפרצים עמוסים בסירות צ'ארטר שאינן מותירות מקום רב לעגינה בטוחה. החלטנו
לעגון במפרץ רחב יותר ומרוחק מעט. לתומנו חשבנו שנהיה בו לבד עם עוד 2-3 יכטות. ככל שהתקדמו שעות אחר הצהריים, מצאנו
עצמנו מוקפים בעשרות סירות שחלקן מאויישות על ידי סקיפרים חסרי נסיון (קצת כמו
"נהגי שבת"), שקצת גרמו לנו לדאוג לבטיחות הסירה. הפלגנו עם הדינגי
למפרץ קולונה המדהים, עלינו לכנסיה ממנה נשקף נוף מרהיב של רצועת החוף הדקיקה
המפרידה בין שני מפרצים טורקיזיים עמוסים בסירות. מראה עוצר נשימה, באמת.
אלא
ש... שכחתי את הטלפון בסירה כך שאין צילומים ותצטרכו להאמין לי שזה אכן אחד
המקומות היפים. קיבלתי נזיפה עם הערה לתיק האישי מאורי.
את התמונות הללו שאלתי מהאינטרנט והן רק "ליד" המראה האמיתי שנגלה לנו בתצפית מהכנסיה בראש הגבעה.
בכל
הפלגה המשתנה העיקרי הוא מזג האויר כך שבלב דואב החלטנו לעזוב את האיים שהיו
אמורים לחטוף מלטמי עצבנית ולחתוך מערבה לפולופונסוס כאשר היעד הראשון הוא PORTOCHLI
מפרץ עגול, שהכניסה אליו ארוכה ולפיכך הוא מוגן מאד. ההפלגה אליו היתה מעולה, ראשי
וחלוץ מצומצמים ו 65 מייל שעברו במהירות של 7-8 קשרים בשעה.
מפרץ VIVARI היה
היעד הבא שלנו. מפרץ יפהפה ושקט, מעט מאד סירות, כמו שאנחנו אוהבים. מספר טברנות
בחוף ומספר וילות להשכרה משקיפות מצלעות ההרים הנשפכים למפרץ. כאן החלטנו סופית
שאת החופשה המשפחתית הבאה, אחרי שכולם יהיו מחוסנים או שכבר לא תשקף סכנת קורונה,
נבלה באזורים הללו של יוון. שהם יפים כל כך, שקטים ונגישים.
אין
ספק שהדובדבן שבקצפת הינה העיירה הנמצאת בשורש המפרץ NAVPLION. נפפליו היא אחת הערים המתוקתקות והמתוקות
ביוון. כולה כמו ארוזה כמתנה. רחובות נקיים וצבועים, מסעדות מזמינות, חנויות
יפהפיות. תענוג. עקב תנאי מזג האויר שהמשיכו להיות מאד מאד מאתגרים מחוץ למפרץ, החלטנו
שהכי בטוח זה "להיתקע" בנפפליו למספר ימים עד שהסערה תחלוף.
 |
| בדרך לנפפליו |
אחרי
סיבוב מהיר בעיר היפהפיה הרגשנו שאנחנו כבר "בלבתים" וערוכים לארח
ולערוך סיור בעיר לאחרים. חברינו, שושי ויאיר רוטשילד ששייטו בצד השני של הפולופונסוס,
בדיוק ערכו טיול יבשתי וזו היתה הזדמנות פז להזמין אותם לשהות איתנו על סיפון
ה"דנא". קצת לסגור פערים וסיפורים, להסתובב יחד, למצוא מסעדה טובה, וסתם
להנות מחברה טובה לאחר ימים רבים של זוגיות מפנקת. אפילו שאת הילדים של הרוטשילדים
זה קצת הצחיק שאבא ואמא הולכים לישון "בבית" של החברים שלהם, לארבעתנו
זה נראה לגמרי טבעי שהם ישנו בקבינת האורחים שהוכנה עבורם. היה לנו ערב מקסים יחד
ולמחרת הם חזרו לסירתם ואנחנו שכרנו רכב לטייל בצפון הפולופנסוס. |
| בכניסה לנמל נפפליו בנוי מבצר לשמור מפני אויבים ימיים |
 |
| סימטה אופיינית בנפפליו |
 |
| מחייכים עם שושי, ברור, מה רע לנו? |
נסענו בנחת בנופים היפים ל PLANITERO מקום עתיר מים זורמים,
יערות של עצי דולב, כפרים קטנים משובצים על צלעות ההרים. בעיירה KLEITORIA צפינו בהכנות למסיבה שתיערך
בערב. עשרות חזירים שלמים הסתובבו על הגריל. לא התאפקנו וקנינו לנו ארוחה מהמעדן
הזה בתוספת סלט יווני וציזיקי.
אזהרה - התמונות הבאות אינן לעיני צמחונים. אבל את אורי אי אפשר לעצור.
פרסנו מפה מתחת לעצי דולב כשהנחל הקו מפכפך לו
לידנו ונהנינו מפיקניק מושלם.
המשכנו לביקור במערת נטיפים - "מערת
האגמים". אני אוהבת את המקומות הקרירים והמטפטפים הללו כאשר במשך מיליוני
שנים הטיפות בונות מבנים מפורים ומורכבים שאף אדם לא יכול אפילו לדמיין. מקסים!
מסתבר שזה גם בית הגידול הגדול ביותר ביוון לעטלפים ש 10,000 מהם מתאכסנים בה דרך
קבע. צילומים אין כי אסור לצלם שמא נפריע את תנומת היופי של היונקים המעופפים.
מזג האויר וידא שנהנה מנפפליו יומיים
נוספים בשלווה ובטלה כמעט מוחלטת. רק
כמעט, כי אי אפשר באמת לשהות בנפפליו מבלי להעפיל למבצר פלמידי הצופה ושומר על העיר.
מבצר מרשים וגדול ש 990 מדרגות מובילות מהעיירה אל פסגתו. אז גם האתגר הזה
מאחורינו.
 |
| הנוף ממבצר פלמידי |
 |
| חלק מ 990 המדרגות |
החזאי
שלי הבטיח שאפשר להפליג ממש מעט לכיוון דרום מערב המפרץ לעיירה ASTROS.
עיירה מתוקה שגם עליה שומר מבצר ממרומי גבעה רמה. מעגן קטן ובו סירות קרוזר מכל
העולם. צרפתים, נורבגים, שוודים, אנגלים, דנים וגם אנחנו...אז כבשנו גם את המבצר הזה ובילינו יום נעים בעיירה.
 |
| ASTROS |
 |
| בת הים הניצבת בפתח המעגן צולמה עבור נכדתי שחר |
 |
| אסטרוס ממרום המבצר השומר עליה |
חשבנו
לעגון במפרץ קטן ומתוק לא רחוק מ PORTOCHELI אבל
שוב הרוח החליטה אחרת והבריחה אותנו אל תוך המפרץ הבטוח. זה בסדר... זרמנו איתה.
 |
| מפרץ פורטוחלי בזריחה |
 |
| PORTOCHELI |
המשכנו
לכיוון ארמיוני ERMIONI, עיירונת מתוקה היושבת על לשון שמשני צדדיה עוגנות אין ספור סירות,
חלקן על הקיר העירוני וחלקן על עוגן. חשבנו שכדאי לנו לעגון על הקיר העירוני מכיוון
שקבענו עם טכנאי שיבוא לתקן את מכשיר ה AIS שלנו שהפסיק לקלוט מידע על כלי השייט באזור שלנו. נקשרנו לרציף ברוח חזקה
וים גלי ואחרי דקה הסתכלנו זה על זו, ניתקנו חבלים, הרמנו עוגן וברחנו משם. זה
פשוט הייה מטלטל ברמות בלתי אפשריות ומסוכן לכלי השייט. עברנו לעגינה במפרץ ובו
ברגע איבדנו את הטכנאי שהסביר שעבורו זו לא אופציה להגיע בדינגי גם אם נוביל אותו
הלוך ושוב. לא נורא...
אבל...
הטלטלות היו קשות גם במפרץ. עקב הסערה בים האגאי, המקום שלנו אומנם הייה מוגן
מהרוח אבל הסוול שיצרה הרוח באגאי טלטל את כלי השייט במפרץ כאילו הן סירות צעצוע
ללא שליטה. ירדנו לחוף לטייל ולאכול אבל הלילה הייה קשה ביותר. זה מסוג הלילות
הבודדים במהלך חיינו המשותפים שכל אחד ניסה לישון בקבינה נפרדת כדי להתגלגל מצד
לצד רק עם עצמו ולא להפריע לשני אם במקרה לגמרי הוא הצליח לתפוס תנומה של רגע.
מהלילות שאתה מסתכל כל רגע כדי לראות אולי כבר הבוקר הגיע ואפשר להרים עוגן
ולהפליג ליעד אחר. כבר בערב לפני שהלכנו לישון ניחמנו את עצמנו שמקסימום עוד 10
שעות נהיה אחרי זה....
היום
עלה, השמש זרחה, הרוח נשבה בחוזקה על חרטום הסירה. עם ראשי מצומצם מאד הפלגנו
לפורוס היפה. ידענו שיהיה מאתגר מעט ונערכנו לכך מבעוד מועד. ה"בונוס"
של רוח קידמית הוא שהיא מחדירה גם קור לעצמות. התעטפנו בכובעי צמר צעיפים וסוודרים
ל 20 מייל שהפרידו בינינו לבין פורוס.
 |
| ראשי קטנטן והסירה טסה |
פורוס
אכן יפהפיה בכל קנה מידה ומספקת את הסחורה. נופים עוצרי נשימה, מסעדות מצויינות,
גלידה מעולהההה והמון המון המון סירות צ'ארטר שמספקות דאגה לא מעטה אבל גם סרטים
טורקיים של דרמות סביב העוגנים שמסתבכים, סירות שחייבות לעבור מקום כי עגנו במקום
אסור, כעסים בין שכנים כשזה מסכן את כלי השייט של חברו ועוד ועוד חוויות. ומכיוון
שכך, ערכנו סיבוב גדול בין מקומות העגינה עד שזיהינו מקום פנוי בין שתי מנועיות
ענק. מה היתרון של מנועיות ענק? או... תמיד יש עליהן צוות מקצועי שמשיט אותן, כך
שלא נצטרך לדאוג שמא מישהו יטיל את העוגן שלו על שלנו וכד'.
וכך
כאשר מחוץ למפרץ הרוח ממשיכה להשתולל, אנחנו עוגנים בבטחה בפורוס היפה ומשלימים
פערי טיול ונוף מהפעם הקודמת בה עגנו כאן ואני כבר הייתי כאובה מאוד ולחלוטין לא
מתפקדת.
 |
| בת הים של פורוס גם היא לכבודה של שחר שלי |
בין
טיול לטיול, אורי כמובן מתקן משהו, אירחנו את הצוות הפולני של היכטה שמימננו. זוג
חמוד שהוא הסקיפר והיא המבשלת. עובדים יחד שנים על יכטות פאר של עשירי עולם,
גילינו את אחת הגלידריות הטובות ביוון אם לא ה... GRAND
GELATO שהיא
ממש בירכתיים שלנו, ומצליחה להאפיל אפילו על גלידה גולדה שלנו שנהיינו חברים VIP בחנות שלה במשמר השרון. תראו כמה סוגים יש כאן וכל אחד יותר טעים משכנו.
ומסעדה מצויינת, פוסידון, שבעליה התהדר בפנינו שכל "ההיי סוסייטי"
של ישראל מגיעים אליו וזרק את שמה של חנה לסלאו ובעליו של מקדונלד בארץ. אנחנו
אוהבים את האוכל ואת הלהקה הקטנה שלו גם בלי " ההיי סוסייטי" שלנו.
 |
| הלהקה הקטנה במסעדת פוסידון |
זו
היתה הפלגה זוגית שלווה של סתיו. הפלגה שהתחילה בחשש גדול אבל לאט לאט למדנו לא
להגזים ולא לקרוע את עצמנו. לא לעשות יותר מדי ולא להפליג מרחקים גדולים. לא שחינו
כי הייה קריר, לא חתרנו על סאפ כי חששנו לגב. כן עשינו יוגה כל בוקר. עגנו הרבה
במפרצים שקטים וגם ביותר צפופים ורועשים. היינו בהרבה מקומות חדשים שלא הכרנו וגם
בכאלה שנעים לחזור אליהם. זו היתה הפלגה ללא אורחים (למעט לילה עם הרוטשילדים שהם
בעצם בני בית). אנחנו מאד אוהבים לארח אבל הפעם החלטנו מראש שכדי לא להעמיס
ולהלחיץ את עצמנו נמנע מהזמנות. הפלגה קצת אחרת שעוד מעט מסתיימת. אולי עוד מפרץ
או שניים וביום שני נעלה אותה ליבשה במספנה בצפון האי אגינה. חיסולים, נקיונות
בדיקות קורונה ובשישי הבא אנחנו שוב איתכם.
שבת
שלום לכולכם ולהשתמע בעונה הבאה.
