שבת,
היום הראשון בשנה חדשה חדשה, יצאנו לים ממש עם הזריחה,
זריחה מקסימה, עם משיכת מכחול בצבע לבן על שמים אדומים, זריחה עם תקווה כל כך גדולה לשנה טובה יותר עבור כולנו. אמש הרמנו כוסית לכבוד השנה שמתחילה סעדנו יחד בסירה ממעשי ידיו של אורי
איחלנו וייחלנו יחד לימים טובים.
בשיחת
ה"שנה טובה" עם סבא משה, בין שלל הברכות כמובן ש"זכיתי" גם
לתזכורת שהוא מחכה לפוסטים שלי. אז הנה, "תחל שנה וכתיבותיה"...
לפני
10 ימים, יצאנו על סיפון ה"דנא", מהמעגן בנהר הטיבר, דב גינזבורג, אורי
ואני במטרה להחזיר את הדנא ליוון כדי לקבל את פני הילדים והנכדים במגיניסי בחופשת
סוכות. דב הוא שייט ותיק שאת רב הפלגותיו עושה כשייט בודד ושמחנו כשביקש להצטרף
ולחוות את איטליה על סיפון הדנא ובשותפות איתנו.
 |
| יציאה מהטייבר |
 |
| דב גילה מהר מאד את המקום השווה בדנא |
מראש, הזהרנו את דב שזו תהייה הפלגת "דליברי", דהיינו יוצאים בבוקר, מפליגים 50 עד 70 מייל (8 עד 12 שעות), מגיעים לפנות ערב, אם מספיקים מטיילים בסמטאות העיירה שעה לפני ארוחת הערב עד שמוצאים את המסעדה המועדפת וזה פחות או יותר מה שהוא יראה מאיטליה במקרה הטוב, כי יהיו גם לילות בהם לא נרד כלל לחוף כשהמזג לא יאפשר. ובכל זאת... הוא בחר להצטרף ומאז זורם איתנו בנעימים בהפלגות, בין המפרצים, העיירות, המסעדות והמצודות שאנחנו מצליחים מדי פעם לכבוש.
בגלל
אופי ההפלגה, בחרנו לעגון רב הפעמים במקומות שהכרנו מההפלגה בחודשי הקיץ, מקומות
שידענו שהם נוחים ומוגנים. פירגנו לעצמנו גם עצירות במקומות שפיספסנו בדרך צפונה.
בילינו ערב מקסים ב GAEATA היפה.
לא יכולנו שלא לחלוק את פרוסידה המהממת עם דב, בכל זאת, לעבור שם בלי לחלוק זה מאד לא חברי. אז עצרנו, צילמנו ואכלנו את הקלצונה שאורי חולם עליו בלילות
מכיוון שהיה זה יום ראשון העמוס מימי השבוע וגם הים דמה יותר ל"תבנית ביצים" מאשר לשמיכת פוך רכה ומלטפת, החלטנו רק לעבור במפרצי קאפרי, לראות, לחוות ולהמשיך הלאה לאגרופולי המוכרת והמוגנת.
 |
| הצוקים בדרום מזרח קאפרי |
 |
| שקיעה באגרופולי |
מויבו ולנטיה נסענו בערב ל TROPEA המהממת ונהננו לזחול בסימטאותיה התוססות. למחרת הפלגנו קרוב קרוב אליה כדי להתפעל עד בלי די מהעיר היפהפיה הזו הבנויה על הצוק ולמרגלותיה חופים לבנים ומי טורקיז.
גם את שילה, היושבת על צוק בסמוך למיצר מסינה היינו חייבים לחלוק עם דב, חוץ מהעובדה שחלמנו להינות שוב מכריך דג החרב החלומי. לצערנו, הסתבר שעונת הדייג הסתיימה והמסעדה שהגישה את הכריך שפינטזנו עליו נסגרה. הפיצוי הייה טיול מרהיב ברחובות העיירה העליונים שמשום מה פיספסנו בפעמים הקודמות.
ההפלגה במיצר מסינה היא תמיד אירוע מרגש ואחר. עם הזרם שמאיץ את הסירה למעל 9 קשרים
או מאט אותה כאשר הוא בכיוון הנגדי, עם שלל המעבורות החוצות אותו ועם אגדות המיתולוגיה היוונית המאיימות בסיפורי אימה על קורות הימאים הקדמונים שהגיעו הנה. פה ושם מלווים אותנו דולפינים ובערב נכנסנו למרינה ברוצ'לה יוניקה. המרחק לעיירה ולפיצה שחיכינו לה כאן הוא כ 2.5 ק"מ ולאחר יום הפלגה ארוך, צעידה למסעדה, כמה ליטרים של יין ובטן מלאה בפיצה, ביקשנו מבעלת המסעדה להזמין לנו מונית שתקח אותנו למרינה. שיג ושיח נרגש התפתח באיטלקית שוטפת בין הבת לאמא כשבסופו התיצב האבא והתעקש שהוא לוקח אותנו חזרה למרינה כי אין טקסי ושנפסיק להתווכח. בתודה ענקית נעננו להצעה הנדיבה ומצידנו התעקשנו בסוף הנסיעה לשלם לפחות על הדלק.
במרחק
של 72 מייל מרוצ'לה, חיכתה לנו קרוטונה. נציגי הרציף, איתם תאמנו את בואנו, חיכו לנו
במקצועיות וחן רב, מחיר העגינה שכולל חשמל ומים נמוך משמעותית מכל מה שהכרנו ולכך
התווספו בבוקר 3 קורסונים חמים עם מילוי
קרם פיסטוק, שהוגשו לנו על ידי צוות הרציף. קראנו וידענו מראש שהם נוהגים לארח כך
את השייטים – חמודים!! נשארנו בקרוטונה ביום שישי, ערב ראש השנה. הצטיידנו בהרבה אוכל,
פירות וירקות, שתיה מכל הסוגים וכשביקשנו מהירקן שיזמין עבורנו
מונית שתקח אותנו עם כל הכבודה לסירה, חזרה על עצמה הסצינה מהמסעדה ברוצ'לה. הירקן
גייס את אחד מלקוחותיו שהתעקש להעמיס את כל הציוד על הרכב שלו והסיע את אותנו על
מטעננו עד הסירה. הפעם ויכוחים לא עזרו, הוא סירב בכל תוקף שנשלם לו. הגענו למסקנה
שבחלק זה של איטליה בשילוב של העדר מוניות וליבם החם והפתוח של התושבים, אנחנו
זוכים לגילויים נדיבים כל כך שזה ממש מרגש.
קרוטונה
זכתה אף היא למצודה אבל באמת שהיא לא הרוויחה צילום. טיילנו בה, ירדנו, עלינו
אבל... לא התפעלנו.
ובשעות
אלו, של תחילת היום הראשון בשנה החדשה, אנחנו מפליגים לעברה של העיירה הנמצאת ממש
בקצה העקב של המגף האיטלקי SANTA MARIA DI LAUCA. כאן נעגון את לילנו האחרון באיטליה ונמשיך
ליוון.
זהו להפעם
יקרים לי, שתהייה שנה טובה!
