שבוע שני בסרדיניה

השבוע השני בסרדיניה עבר עלינו בנעימים. עשינו קצת מכל דבר.

קצת הפלגנו במפרצים המהממים, קצת טיילנו ברכב, קצת גלשנו, קצת שחינו ובעיקר מאד מאד נהנינו מהאי היפהפה הזה שמפרציו צלולים כבדולח, הרריו מיוערים בעצי אלון מרהיבים וחופיו לבנים ומזמינים.

עפיפונים במפרץ פורטו פולו בצפון סרדיניה

נוף לאורך החוף המזרחי של סרדיניה

בכניסה לכפר Orgosolo, בהרי הברבריה, מצוירת דמות על הסלעים הנקראת "שומר Orgosolo. השומר הוא ה"סיפתח" של כפר אשר כל קירותיו ורחובותיו מכוסים בציורי מחאה על כל נושא בכל מקום בעולם. לא את הכל הבנו אבל אין ספק שהזעקה העולה מהציורים, קורעת את שמי סרדיניה. 
ותודה לחברתנו ענת מנור, ששלחה לנו את הכתבה שהתפרסמה השבוע בהארץ על סרדיניה, ממנה בחרנו את המקומות אליהם נסענו.

 

לצערנו, כמובן שגם אנחנו מספקים נושאים למחאה.

ואיך אפשר בלי ירושלים???

ובתוך המחאה תמיד יש גם מי שמגדל פרחים...

וגם הנעליים מצטרפות למחאה

אורי מזהה כל סיגר טוסקני שממנו הוא נגמל בצער...

נופי קוסטה סמירלדה מהווים ניגוד חריף ומרענן לנוף ההררי הפראי והמוחה. 

רעננה לאחר שחיה באמצע הלא כלום

לא נעים לגלות אבל... בנושא הגסטרונומי, נחלנו כאן כמה מפלות קשות ובלית ברירה אך בהנאה רבה, חזרנו לדגים של אורי.

הפינה לקרוזרים תפורסם לסיכום שהותנו באי.

מסיציליה לסרדיניה

לאחר הפרידה המרגשת מרובי ונגה, החלטנו שבעצם מיצינו את סיציליה בשלב זה של המסע. בעיקר בגלל העובדה שאין בה כמעט מפרצים וכל עגינה כרוכה בכניסה למרינה, מה שמצריך מאיתנו תכנון מראש של לאן להגיע ומתי – ומזה בדיוק ברחנו כשהחלטנו לפרוש מעולם התעסוקה ולעבור לחיים בסירה... כמו כן עגינה במרינות מגדילה מאד את העלויות, ומי שבחר לפרוש כדאי שיתחיל להסתכל מה יש לו בארנק....

בחינת מזג האויר אישרה שניתן להפליג לאורך החוף הדרומי של האי ועם מספר עגינות ליליות בערי החוף, ניתן יהיה להגיע לסרדיניה ב 4 ימים. במזג אויר נאה ורוחות חלשות בדרך כלל הפלגנו בין 60 ל 80 מייל בשעות האור כאשר בלילות נכנסנו לעגינה MARINA DI ROGUSA, עיירה קטנה ולא מעניינת (באשר לעגינה, ראו פינתו של אורי), ב SCIACCA, עיר יפה שמהמעט שהספקנו לראות בערב, מתפרנסת היטב מדייג , בנמל עגנו עשרות ספינות דייג גדולות ומקרמיקה מצויירת המשובצת בחן רב ברחובות, במדרכות ובבתי העיר וכמובן מוצעת למכירה בחנויות. הלילה האחרון עבר עלינו ב TRAPANI  היפה שרחובותיה רחבים ונקיים, בתיה וכנסיותיה יפהפיים, הבארים והחנויות מודרניים ומעוצבים בשיק רב והמסעדות – שפתיים ישקו!

כמעט והתפתינו להכנס ל LICATA, שעבורנו היתה הנציגה היחידה שהכרנו בסיציליה. ל LICATA , הגענו בקיץ 1977 כאנשי צוות על סיפונה של ה FAIR SARAH  (שרה הנאוה), סקונרית ענקית (103 פיט), עשויה כולה מעץ טיק, גילה המדויק לא זכור לנו אבל היא היתה בהחלט ותיקה ולמודת נסיון ואפילו  "גויסה" במלחמת העולם הראשונה לצבא "הוד מלכותה" לשמש כספינת מלחמה. אנחנו הצטרפנו אליה בפיראוס (יוון) מספר שבועות לאחר שנרכשה על ידי גברת אמריקאית זקנה (בת 50) שרכשה אותה כדי להעבירה לקריביים שתשמש כצ'ארטרית. הגברת היתה עסוקה בלרהט וליפייף אותה והסקיפר האוסטרלי שלה חיפש צוות שיסייע לו להביאה בשלום לגיברלטר. אנחנו התאמנו לו ככפפה ליד. לימים הסתבר לנו שהוא חזר ערב אחד ללוסי, בעלת היאכטה, ואמר לה בשמחה "מצאתי לנו צוות! הם זוג נשוי, מנוסה מאד, הוא חצה כבר אוקינוסים, היא יודעת מה היא עושה על הסיפון וגם תוכל לעזור לך במטבח, יש רק בעיה קטנה אחת – תהייה לנו הפלגה מאד שקטה". "מדוע"? שואלת לוסי, "אה" משיב לה הסקיפר, "הם לא מדברים אנגלית, וגם... לא נוכל להכנס למרוקו כפי שרצית כי הם גם ישראלים".... בים,  כמו תמיד, הקפטן הוא שמחליט וכך מצאנו עצמנו עובדים ימים ארוכים על סיפונה כדי להכינה למסע, כאשר לאט לאט הסתבר להם שלפחות אני מדברת אנגלית – אמנם ברמה של תיכון קיבוצי אבל מדברת, ולאחר שאורי הפגין את כישורי הטיפוס שלו על התרנים האימתניים של היאכטה ושנינו הפגנו את הידע שלנו בימאות וספנות, נראתה להם הבחירה כבחירה מוצלחת. באחד הימים הצטרף גם קן, בחור קנדי צעיר שראה את הים בפעם הראשונה כשמלאו לו 18, הגיע לפיראוס לאחר מספר חודשים של קטיף פלפלים בערבה הישראלית ומיד כרת ברית עם אורי – הוא ילמד את אורי אנגלית ואורי ילמד אותו ימאות. כעדה לתהליך כולו אני מוכרחה לציין שלאחר מספר חודשים, אורי בהחלט פטפט באנגלית, באשר לימאות של קן – אני לא הייתי יוצאת אתו לבד לים....

ב LICATA של סוף שנות השבעים הייה רציף ארוך שאפשר לסקונרית שלנו לעגון  long side ולתושבי העיירה לעמוד פעורי פה אל מול הענקית הזו שעל סיפונה התרוצצו  3 אנשי צוות שעליהם מנצח אחד סקיפר ואחת גברת צבועה בבלונד עם כפפות על ידיה. ברחובות העיר הסתובבנו במשמרות כדי לא לנטוש את היאכטה לעיניהם ורגליהם הסקרניות של תושבי LICATA שלא היססו לנסות ולעלות עליה בכל רגע שהפננו את הגב.

ועוד נשוב ונספר על ה FAIR SARAH , כאשר דרכנו יצטלבו בשלה.

ההפלגה לסרדיניה היתה חוויה מענגת במיוחד, רוח קלה נשבה ונשאה את ה DANA במהירות של למעלה מ 7 קשר, להקות של דולפינים ליוו אותנו בבוקר, בערב, בלילה ושוב בבוקר שלמחרת, כשבכל פעם מחדש הן מעלות חיוכים ענקיים על פנינו ומרתקות אותנו אליהן בתעלולים ובקפיצות שלהן.

זהו, 24 שעות ואנחנו בעולם שונה, מפרץ VILLASIMIUS בסרדיניה, עגינה על עגן, מים טורקיזיים נקיים וצלולים, חוף לבן, מלון, מרינה וקמפר גדול בקרבת מקום, כך שאם צריכים קניות או סתם רוצים לראות אנשים – אפשר.

מפרץ VILLASIMIUS

ה DANA במימי הטורקיז של מפרץ VILLASIMIUS

מיכל דגה את הסרגוס ("זגלאון") הראשון שלה!

 לסכום ההפלגה בסיציליה – אהבנו את סיציליה, על אנשיה, שרגע אחד מוכנים לחנוק אותך אך במשנהו, אם רק תבקש עזרה, הם יצאו מגדרם כדי לתתה לך, האוכל והגלידות שלה, העיירות הברוקיות, הנופים, הר הגעש האימתני שלה, הנמלים הסואנים, הדייגים ובכלל... אבל העובדה שכמעט אין בה מפרצים נוחים לעגינה, מכוונת לסוג מסוים של מסע שפחות מתאים לנו ובכל זאת אהבנו את סיציליה ואנשיה!

פינתו של אורי לקרוזרים

MARINA DI RAGUSA  - מרינה גדולה ומסודרת כולל רציף דלק, שמורה ומוגנת. תעריף עגינה יומי בינוני. הם עושים מאמצי שיווק אדירים להשארת הסירה אצלם בחורף ושווה לבדוק את המחירים בבוא העת. מקום מתאים להשארת הסירה למספר ימים  ויציאה לטיול באי.

SCIACCA – המרינות הקטנות נמצאות בתוך נמל דייג גדול ו"ריחני" במיוחד. המרינה שבחרנו בה היא Lega Navale , מחיר העגינה זול, הצוות מדהים בשירותיות ונחמדות שלו, המרינה (שזה בעצם שני רציפים קטנים) מסודרת נעימה  ומוגנת. המרינה הסמוכה לא פחות טובה.

TRAPANI – מספר רב של מרינות בתוך הנמל הגדול. אנחנו עגנו ב Marina Arturo Stabile, לאחר התמקחות המחיר הייה בינוני. המרינה מוגנת ושמורה.

ככלל,(באיטליה) רצוי תמיד להתקשר מראש ולהתעקש לקבל מחיר בטלפון או ב VHF כי לאחר שהסירה קשורה לרציף המחיר גבוה יותר משמעותית, עד כפול ממה שיגידו בטלפון.

לא יכול להתאפק ואספר לכם דבר שאיננו קשור כלל  לקרוזרים או לימאים בכלל. הדברים אמורים במיוחד לפורום הפאב של ימי ג' ול"פרסרים"  אחרים באשר הם. מדובר בסנדביץ, כן רק סנדביץ אבל...

זה קרה ביום שנסענו לגלוש בדרך לעיירת החוף POZZALLO השעה:14:00 ולא אכלנו כלום מאז אתמול, עצרנו בפונדק דרכים, נראה תמים בהתחלה. כזה של נהגי משאיות אבל בפנים נמצא תנור (קמין עץ) ענק ודלפק עגול ומרווח מסביב.  הלחם שזה עתה נאפה, דומה קצת לפיתה ענקית . קוטר: 40 ס"מ, עובי: 4 ס"מ. את הנ"ל חותכים לשני חלקים (עליון ותחתון) כמו כריך. על שני החלקים מורחים המון שמן זית, עליו שיכבה של גבינת צאן מקומית , עליה פרוסות שינקן ופרשוטו, עליהם ירקות לבחירה  מהגריל, עליהם שכבת פרמזאן ובסוף, למעלה לבחירה רטבים שונים כגון: חסילונים קטנים במיונז, בצלים מוחמצים, שום כבוש וכיו"ב עוד.  אני הלכתי על צנוע, עגבניות מיובשות בשמן ופלפל חריף. על כל זה שמים את החלק העליון של הכריך, הוא כזכור משוך גם כן בשמן זית ומכניסים לתנור ל: 8-10  דקות ואז מוציאים , חותכים ל: 6 משולשים (כמו פיצה) ותאמינו או לא... נפגשים עם מיכאל וגבריאל, מלאכי השרת...

ביקור הירושלמים על ה DANA

הייה לנו שבוע מ-ד-ה-י-ם!! ב"סיכום הטיול" כאשר קינחנו באפוגטו (אספרסו עם כדור גלידה צף בתוכו) וב"בריוש קון ג'ילאדה" (סנדויץ של לחמניה מתוקה עם המון המון גלידה בתוכו) ויפה תמונה אחת על אלף מילים...

רובי ונגה נהנים מבריוש קון ג'ילאדה

הוסכם על כולם שהניסיון להפוך את יושבי ההר ליורדי ים אמיצים, הוכתר בהצלחה מרובה.
נגה ורובי הגיעו עמוסים במתנות והפתעות לרב - ספרים, תשבצונים, שוקןלדים, יין, עוגיות מתוקות ומלוחות מעשה ידיה המופלאות של לאה, אמא של אורי, וברגע אחד מילאו את ה DANA בניחוחות של בית.
לאחר סיבוב הסבר על החיים בסירה, תפעול מקלחת, שירותים ומכונת הקפה ולאחר שהובהר והוסכם שאם מרגישים לא טוב, לא נח, צפוף או סתם מעצבן עוברים למלון, הסתערנו על הר הגעש אתנה שעמד וחיכה לנו בסבלנות במשך כל הימים בהם עגנו בקטניה.




הטיול בהר נראה, מריח ומרגיש כמו קורס הכנה מזורז לגיוס לגהנום. הכל מעשן, מהביל, הררי בוץ ואבק שחור משחור עם רצועות שלג שטרם נמס, רוח חזקה וקרה מחדירה את ריח הגופרית עמוק לנחיריים ולראות ולמרות שהמדריך מקפיד לחזור ולאמר שזה לא גורם נזק, נראה שכולם מתקשים מאד בנשימה, מי בגלל הטיפוס והגובה, מי בגלל הריח ומי בגלל הקור והרוח...

רובי ומיכל על הר אתנה

אחד מהמוקדים הפעילים בהר

אורי בודק את השלג על ההר

לאחר הטירונות על ההר הרגשנו שהרווחנו ארוחת ערב בטאורמינה הקסומה.
מספר ימים ערכנו טיולי "כוכב" ברכב. אורי הסתער על המדרגות המעוטרות באריחי קרמיקה מצוירים בקלטאג'ירונה

שוטטנו בין ארמונותיה היפים של נוטו, התפעלנו מהדומו שלה

ואהבנו את פרלמנט הזקנים שישב מול הדומו

בערב ראינו שנערכים לתצוגת אפנה מול הדומו, נשארנו כדי לצפות בה.... התצוגה היתה תצוגת אפנה של מעצבת מלוב שהמארחים האיטלקיים הסבירו בשמה שהיא מעבירה מסר של שחרור וחופש – הייה הזוי לחלוטין. הסתפקנו בכמה דגמים מבריקים ומכוערים.

השקפנו על טאורמינה מהעיירה קסטלמולה היושבת בראש צוק כמו דובדבן על הר של קצפת

והתפעלנו מסמטאותיה, חלונותיה וככרותיה של טאורמינה – פנינה אמיתית

בין לבין, נגה, שכישורי התפירה, רקמה, שזירה וכו' הוכחו כבר בכל עבודות האומנות האפשריות, קידמה את

 שזירת הקונוסים האינסופית על חבל ה"עגן צף" שלנו.

סורבלו, איש ריימרין, התקין סוף סוף את הAIS   – מכשיר מדהים! עד עכשיו רב הזמן חשבנו שאנחנו מפליגים כמעט לבד בים כאשר רק מדי פעם הבחנו ביכטה, סירת דייג או אניה חולפת. מעכשיו, כפי שאורי מכנה זאת, מסתבר שאנחנו ממש ב"לול". כלי שייט נמצאים סביבנו בכל מקום וניתן לראות מי הם, איזה סוג של כלי שייט,  לאן הם מפליגים, באיזה מהירות ועוד ועוד. יופי!

ארוחת יום שישי הוגשה כדת וכדין לאחר נגינת שירי שבת בחליל של רובי ובליווי שירתם של יתר הנוכחים, נגה קישטה בפרחים שהביאה מסיור בעיר, השרימפסים והברבוניות שנקנו בבוקר בשוק התוסס של קטניה, הסמיקו כראוי במחבתו של אורי, הקישואים קיבלו על עצמם את עול הפרמז'ן ותפוחי האדמה, החסה הלחם והיין הצטרפו בשמחה לחגיגת השבת.

ביום ראשון יצאנו לים... רוח קלה נשבה (מהכיוון הלא נכון) אבל למען האורחים, הרמנו מערך, התגלססנו מעט ולבסוף המשכנו על מנוע למפרץ ברוקולי מדרום לקטניה. הטלנו עגן ובילינו את שעות הצהריים בנעימים, בשחיה, נמנום וחברותא. התחזית היתה למזג אויר נאה והוחלט פה אחד להשאר במפרץ למשך הלילה. כל הסירות שבילו במפרץ במשך היום חזרו כל אחת למעגן שלה ואנחנו נשארנו לבד, כפי שרובי הגדיר זאת – מתחברים שוב לחושך, לכוכבים ולצלילי הלילה השקט בים – ערב מקסים! אלא ש... בלילה בלילה, כשהשחקים ירדו, נכנס סוול בלתי נעים לחלוטין למפרץ. רובי עבר לשהות בקוקפיט, נגה ניצלה את העובדה והתגלגלה מצד לצד בקבינה שלהם, אני עברתי לסלון ובשיחת הסיכום של הבוקר הוברר כי אורי הייה היחידי שישן בלילה, רובי ונגה "חוו" את חיי הים ובהחלט נשארו בחיים! המשכנו לסירקוזה ברוח קלה, עגנו ברציף העיר היפהפיה הזו ויצאנו לסיור בככר ארכימדס, מעין ארטוזה וברובע היהודי שלא נשאר בו דבר יהודי למעט מקווה עתיק במרתפו של מלון. למחרת יצאנו לסיור בפארק הארכיאולוגי של העיר בו נמצאים תאטרון יווני, אמפיתיאטרון רומי ומערה דמוית אוזן הנקראת "מערת דיוניסוס". בעודנו תרים את העתיקות הבחין אורי ברוח שנכנסה למפרץ וכחץ הנורה מקשת, עזב אותנו וחזר לסירה. בטוחים ביכולתו של אורי לחזק את עגינתה של ה "דנא" ללא סיוע, המשכנו את טיולנו כאשר בסופו התדרדרנו לאיטנו למסעדה ליד הנמל. או אז הבחנו ב"דנא" סובבת לה במימי המפרץ הגועשים, רוח ושפריצים מכל עבר, רב הסירות שעגנו לידנו נעלמו מהרציף ואלו שנשארו עברו ל"לונג סייד" כאשר הצוותים שלהם שומרים עליהן לבל תתנפצנה על הרציף. מכיוון שרובי ונגה היו צריכים לעזוב בשעות אחר הצהריים לשדה התעופה, סכמנו אורי ואני בסימני ידיים שהוא יפליג למרינה הסמוכה ואני אמתין לו שם לעזור בכניסה ועגינה. תוך דקות ספורות היתה הדנא שוב קשורה ובטוחה במרינה ורובי ונגה יכלו לארגן את תיקיהם לקראת חזרתם הביתה.

וכפי שנכתב בתחילת הרשימה, נפרדנו "על" כוס אפוגטו והמון גלידה ונשאר לכולנו טעם מתוק משבוע מהנה ביותר. שבוע של חברות ושותפות, שבוע בו למדנו אחד על השני יותר מאשר ידענו בעשרות שנים של הכרות משפחתית, שבוע של יופי עוצר נשימה, מוסיקה, צבעי קווילט, דנטה שיש לו מה להגיד על כל מקום או אירוע שחווינו והמון הערכה לירושלמים שהפכו לויקינגים יורדי ים אמיתיים!

פינתו של אורי לקרוזרים - תפורסם ברשימה הבאה עקב עיסוקו של הנ"ל במפרשנות בקוקפיט ברוח של למעלה מ 30 קשר.
שבת שלום!

סיציליה

הפלגנו לאיטנו לאורך החוף המזרחי של סיציליה, נכנסים לכל מעגן, נמל דייג ומפרץ כדי לבדוק אפשרויות עגינת יום ועגינת לילה לקראת הטיול המשותף עם רובי ונגה שמצטרפים אלינו בשבוע הבא. גילינו שבימים כמו שהיו לנו, גם כשהים שקט ורוגע הוא מייצר סוול   שעבורנו הוא סביר אך לא מאפשר אירוח של אנשי יבשה בתנאים אלו.  נזכרנו בהפלגה שהיתה לנו עם ידידנו טוביה גינת וחבורת "עין יהב" שלו. עגנו ערב אחד במפרץ על "בויה", אורי ואני הכנו לכולם ארוחה לתפארת של קדרת פרות ים וצלעות כבש. כשהגיעה שעת הארוחה מצאנו עצמנו אוכלים לבד כאשר יתר חברי הקבוצה עם פנים עגומות מסתכלים עלינו באי אמון מהול בסלידה – הסתבר שהסוול שנכנס למפרץ עשה בהם שמות...

למחרת כאשר יצאנו מהמפרץ, קלטה עינינו את אחד המדבריים, כשחיוך גדול על פניו, על סנטרו טיפות שומן ובכל יד צלע עסיסית.

בין טאורמינה לקטניה מצאנו שרק נמל ריפוסטו ראוי לעגינת אירוח אך בהתכתבות מוקדמת הובהר לנו כי עלינו להזמין מקום מראש (לא האמנו שבאמת יש בעיה) והמחיר הוא קרוב ל 100 יורו ללילה (האמנו גם האמנו!), ויתרנו על התענוג והמשכנו הלאה.

נמל קטניה הוא ערבוביה עליזה וסואנת של ספינות דייג, אוניות נוסעים, אוניות מסחר, יאכטות, סירות מפרש תחרותיות וכל כלי שייט אחר שניתן להעלות על הדעת וברציפים המולת משאיות, אופנועים, אוטובוסים של תיירים, אופניים והמוני הולכי רגל וכולם כולם חיים בשלום אלו עם אלו, צופרים, מנפנפים, שורקים ושומרים על חיוך וברכות של bongiorno      ו bonasera ממלאות את חלל האוויר בחן סיציליאני.

נמל קטניה על רקע הר האטנה המעשן

הערה חשובה -  ברור לנו כי טיילים/שייטים אחרים בהחלט עשויים לחוות את הנמל כמקום רועש ולא נעים אבל לנו הוא מסביר פניו.

אנחנו מחכים כאן לרובי ונגה כהן מירושלים שיצטרפו אלינו לשבוע של טיול בסיציליה. רובי הוא הדוד של אורי מצד אמו ולפיכך גם הוא יליד פירנצה ודובר איטלקית רהוטה. חוץ מזה שהם זוג מקסים וחייכני, רובי הוא איש של מוסיקה ופילוסופיה, ניגן שנים רבות בחליל צד בתזמורת המשטרה וזה עתה סיים לתרגם מאיטלקית לעברית את "הקומדיה האלוהית" של דנטה, המשורר יליד פירנצה שיצירתו נחשבת לשירה הגדולה ביותר שנכתבה בתרבות המערב. התרגום החדש אמור לצאת לאור בקרוב. נגה נהלה שנים רבות את בית הספר "גונן" בירושלים, הפועל ברוח  ערכי תנועת העבודה ובמקביל תמיד עסקה באומנויות שונות, ציור, חריזה, רקמה ובשנים האחרונות עושה חייל בעבודות קווילט (טלאים). עבודותיה מוצגות וזוכות בפרסים בתערוכות ברחבי הארץ והעולם!

אז אנחנו בהחלט נרגשים לקראת טיול של תרבות, היסטוריה, שירה, פילוסופיה, אומנות  וגם אוכל, יין וים...

ובינתיים כמובן שבלי קצת עבודות אי אפשר אז התחלנו סוף סוף להרכיב את הקונוסים של העוגן צף על החבל. עבודה סיזיפית הדורשת השחלה של 107 קונוסים כאשר לכל קונוס 3 רצועות  עליונות ו 3 רצועות תחתונות שכל אחת מהן יש להשחיל מתחת לגידים של החבל ולקשור. אורי עשה 2 קונוסים לדוגמה ושמח להאציל את הסמכות להמשך לכל מי שנמצא מאחוריו או מלפניו או מצדדיו...מה לעשות שזו תמיד אותה אחת.

אורי מתמודד עם העגן צף...

נציג ריימרין המקומי ביקר אצלנו ויש תקווה שהשבוע הוא אכן ימצא את החלק האבוד של ה AIS ויבוא להתקינו. אורי בינתיים מחפש מקום הולם לאנטנה.

קוראים יקרים לי, הרבה תודות על רצונכם לסייע, על מתכוני הלחם הנפלאים ועל הסימפטיה אבל...בואו נעשה קצת סדר בדברים...

כפי שנרמז בדבריו של אורי אני בהחלט יודעת לבשל וגם לאפות. בין שלל ההכנות למסע עשיתי שעורי בית ולמדתי לאפות לחם ופוקצ'ות אצל המוכשר מכולם, הלא הוא אלון ברנע –  היום חייל אמיץ השומר על רמת הגולן, אך בשנות נעוריו התמחה בבישול ואפיה ברמה שלא הכרתם. התוצרים עברו את בדיקות האיכות והטעם הן של אורי והן של סלע שנהנו מאד לאכול אותם הישר מהתנור או לאחר הפשרה מהפריזר.

אז מה בכל זאת היתה הבעיה? או!  אז עכשיו אני אשמע כמו הרקדנית המאשימה את הרצפה, אבל באמת שאני לא יודעת לבשל/לאפות בתנור שנתנו לי. תנור גז שבמקום לאפות הוא מטגן לי את התבשילים. אני מבטיחה להמשיך ולנסות עד שהתוצאה תשביע את רצוננו. כאן בודאי טלי סלונים היתה מציידת אותי בציטוט חכם על אלו שנכשלים...מנסים...נופלים...מצליחים וכו'.

ועכשיו לפינת "הירידה הנגדית". הרי לא באמת חשבתם שאשאר חייבת נכון?

אז אני השקעתי בכישלון השרוף שלי חצי ק"ג קמח, רבע כוס שמן, קצת שמרים, מלח, סוכר ומים ו... לא הצליח, נו מילא.

אבל...אורי, המכונה בפי חבריו "הדייג", ללמדכם שזה מקצועו, תחביבו ובכך מיומנותו. הדייג המהולל שלנו, השקיע ב 3 חכות, 1 רובה אויר, חוטי דייג למכביר, פיתיונות בכל הצבעים והמינים לכל סוגי הדגים, בעלות כוללת שלא תפורט בבלוג זה אך מביני דבר יודעים שזה כרוך בהשקעה ניכרת. ובכן, עברו כבר 6 שבועות, החכות נגררות אחרינו בכל יום הפלגה, אורי מחליף פתיונות, משנה זוויות, מגלגל ושוב מז'רז'ר, כבר התיעץ עם אסף מהג'ינג'ה והרים טלפון למומחים נוספים  ו... לדגי הים התיכון כולם,שלום!

והנה הוא לפניכם, הדייג וחכתו.

ברגע האחרון... בעודנו גוררים את תיק הכביסה הנקייה, ערך הדייג לעיל עיסקה עם בעל חנות לציוד דייג בקטניה. הדייג רכש מספר פתיונות בגדלים וצבעים שונים על פי המלצת המוכר שהבטיח לו ש:

א.      הים מלא טונות

ב.      אין מצב שהן יפספסו את הפתיונות שלו.

השניים תקעו כף והסכימו שאם יש דג – המוכר מקבל תמונה במייל, אם אין דג, כעת חיה בעוד שנה, אנחנו עוברים אצלו לקבל את הכסף חזרה....

פינתו של אורי לקרוזרים

הסיציליאנים דומים לנו ולשאר שוכני ים התיכון בכל הקשור למו"מ ולעמידה על המקח. לפיכך אם יש לכם תכנית להשאיר את הסירה למספר ימים בקטניה כדי לטייל ביבשה, מומלץ להיכנס בערב הראשון למרינת NIC המסודרת, לשלם את מחיר המחירון שהוא בטווח הסביר. מצוידים במחיר המחירון עשו טיול לשלושת המרינות הקטנות בנמל, נהלו משא ומתן אל'סיציליה ובחרו את המקום המתאים לכם. בלי מחיר ידוע וברור מראש לא להיכנס למרינות הקטנות!! זה יעלה כפול וגם יותר.

בסמוך לקטניה (כ-30 nm` ) נמצאת סירקוזה, (עיר יפהפייה מיכל תספר עליה בהמשך) מכל מקום, בסירקוזה יש רציף בטון בעיר, כמו בערים היווניות שאפשר להקשר אליו "ים תיכוני", ללא עלות כלל. מומלץ לשמור על מרחק מהרציף, להישמר מסקרנים ומהסוול שמכה בו ברוחות מהגזרה הדרומית.