צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום שבת, 2 במאי 2015

חזרה ל"דנא", לרוח, לים האגאי, לאיי יוון - חזרה להפלגות...

במהלך חול המועד פסח, לאחר בילוי משפחתי בחוף ילדותי במעגן מיכאל, קיבלתי שיחת טלפון מגיסתי מיקה שבאנרגיות האופייניות לה טוענת בפני כי כל יום אתמול היא רצתה להגיד לי משהו ולא הספיקה ועכשיו רגע לפני שאנחנו נוסעים ליוון היא משביעה אותי באותות ומופתים שאם אני יוצאת שוב להפליג אזי אני חייבת להמשיך ולכתוב את הבלוג שנזנח וננטש עם שובנו לארץ לפני שנה וחצי. אז למרות שהבלוג המקורי נולד קצת מתוך הצורך שלי לשמור על קשר במהלכו של מסע ארוך וקצת מתוך הצורך לשתף ולתעד חוויות שנחוות כחלק מהגשמת חלום ישן, החלטתי לנסות ולהיענות לאתגר שמיקה הניחה בפני. בשלב זה של הכתיבה חסר הפרק בו יצאה לה ה"דנא" ממרינת הרצליה באוקטובר 2014 וסיימה את מסעה הקצר יחסית במספנה אשר באי פטמוס בים האגאי למנוחת חורף.
הפרק הפותח את תחייתו של הבלוג, מתחיל אפוא בטיסת שכר היוצאת מתל אביב לרודוס בתום ימי חג הפסח ולאחר שבוע של בילוי עם ילדינו, נכדינו, בני משפחה וחברים לרב בארוחות ובילויים וכיף אמיתי.
רודוס הפכה זה מכבר לאתר נופש פופולרי ועמוס תיירים, אורי נוסע לכאן כל שנה לגלוש עם חבורת טייסים שמשום מה לא הבחינו שהוא נמנה על החי"רניקים ולא ממש אחד משלהם אבל לי לא יצא לטייל בה מאז ההפלגה בסוף י"ב שהיתה לפני שנתיים שלוש....ושמחתי לטייל בסמטאות הצרות של העיר העתיקה ולהתפעל מהפנסיון הקטן שבעליו חיכה במיוחד לנו שנגיע כדי שיוכל לקבל את פנינו, להשאיר לנו פנסיון שלם רק עבורנו ולרוץ לאכול את ארוחת האיסטר עם בני משפחתו. הכיף האמיתי בלחזור ליוון, מעבר לנופים המדהימים, לים הפתוח ולאוכל הטרי והפשוט וטעים כל כך הוא לחזור ולהיות בקשר עם אנשים שנותנים בך ובסביבתם אמון מוחלט. אף אחד כאן לא חושב שיגנבו ממנו או ידפקו אותו או לא ישלמו לו. טוב הלב של העם הזה, הנדיבות שלהם, הגאווה שלהם על מה ששלהם נוגעים ללב ומיצרים קשר מיידי. כך כאשר לאחר ארוחה יוונית ראשונה מזה מספר חודשים, בתוספת בקבוק רצינה וראש כבד, מצאנו עצמנו משוטטים בין סמטאות העיר העתיקה בחיפוש אחר הפנסיון הריק שלנו, שאלנו גבר שעמד במרפסת ביתו מה הדרך הקצרה ביותר לפנסיון מינוס, והוא בלי לחשוב פעמיים בקש שנמתין רגע ולאחר רגע follow me...ובצעד בוטח תוך דקות ספורות העמיד אותנו בפתח המלון. הודנו לו מאד והסברנו שממש לא התכוונו להפריע את מנוחתו ורק התכוונו שיתן לנו הסבר קצר והוא בחיוך השיב שכך הרבה יותר פשוט וברור.
הפרי מרודוס לפטמוס עוצרת בכל אי ואי בדרך. המיומנות והמהירות בה נקשרת הפרי לרציף, פורקת את הנוסעים והמכוניות באותה תחנה וממשיכה הלאה, מפעימה אותנו בכל פעם מחדש. נשבעת לכם שיש לא מעט נהגים שעבורם חנית רכבם בין שני כלי רכב חונים אורכת זמן רב יותר מאשר לפרי היווניות לעגון, להקשר ושוב להתנתק ולצאת לדרך. הפרי עוצרת בסימי, קוס, קלימנוס, לרוס ובסופו של דבר מגיעה לפטמוס.
מפרץ סימי

קוס

קלימנוס
 באי פטמוס מחכה לנו כבר בחיוך דימיטריס עם הרכב השכור. את דימיטריס הכרנו בשהות הקודמת שלנו באי. כמובן שגם אצלו אין צורך לשלם מראש או להשאיר ערבון. הוא יחכה לנו ברדתנו מהפרי  ובתום השהייה שלנו באי יבוא אתנו למספנה ויקח בחזרה את רכבו והכל תוך כדי הסברים מעמיקים על האי, תושביו, ההיסטוריה – טוב ברור שאת הרב כבר שמענו בפעם הקודמת אבל מי סופר.... הפעם נוספו גם הסברים מפורטים על האלרגיות שלו בגין האביב הפורח במלוא הדרו באי ומלביש אותו בשמלת קטיפה  ירוקה המשובצת בשלל צבעי הפריחה.

מבט על מפרצי פטמוס
























מסתבר שהמספנה שלנו יושבת על אדמת מנזר מקומי ולמרות שחופשת האיסטר הסתיימה וכולם שבו לעבודה, הרי שיום הפסחא עדיין לפנינו ואנשי המנזר אסרו על בעלי המספנה לעבוד בפסחא וכך אנו נאלצים להמתין יום נוסף בטרם תרד הסירה למים. בינתיים אנחנו ממרקים ומצחצחים אותה ומכינים אותה לבילוי המשותף שלנו בשבועות הקרובים.
זהו, יום רביעי ה 15.4, ה"דנא" שבה למים, אנחנו נפרדים מצוות המספנה החביב, מסוזון שלא מפסיק לרטון על כך שהעם היווני עובד עבור הבנקים הארופאיים ובכאב אמיתי הצהיר שהם כולם מעדיפים למות מאשר להיות שוב עבדים, מג'ורג' אשר על המחשב והתכתובות ומחבורה שלמה של בעלי מקצוע שלפי הסטנדרטים הישראליים המקובלים נראה שהם לא ממש עובדים קשה אבל די שמחים בחלקם. מכיוון שלא נשאר הרבה יום לאחר ירידת ה"דנא" למים ומכיוון שהחזאי של ה"דנא" צופה לנו יום הפלגה בקדמית סבירה לכיוון מיקונוס מחר, החלטנו להעביר את הלילה על עוגן במפרץ GRIKOS היפהפה. הדבר הכי בולט שאנו שבים לפגוש הוא השקט המוחלט סביבנו. עגינת לילה במפרץ שלחופו עיירה קטנה, בטרם החלה עונת התיירות מספקת שקט מוחלט, שמיים בהירים וזרועי כוכבים כמו שרק בים או במדבר אפשר לראות. עם השקט הזה אנחנו שוכבים לישון ועם השקט הזה מתעוררים לבוקר נפלא ולהפלגה ראשונה מזה חצי שנה. יעד ההפלגה – מיקונוס. מפליגים עם מערך מלא בקדמית. הדנא, כזכור, מחבבת קדמיות והיא טסה במהירות של 7 קשרים. אבל הרוח לא ממש יציבה וחלק מהזמן אנחנו עוזרים לה עם המנוע. השמים בהירים, הגלים עד חצי מטר ולזמן קצר מתלווים אלינו דולפינים אך עד שהוצאתי את המצלמה כדי לתעד אותם עבור אלון שלנו הם כבר בחרו להמשיך בדרכם. המרינה של מיקונוס נמצאת במרחק של כשני ק"מ מהעיירה. בעת הזאת של השנה נראית נטושה ולמעט 2 סירות שהקדימו כמונו את העונה היא ריקה לחלוטין. צוות המרינה רק עכשיו מתקין את עמדות המים והחשמל כך שבינתיים ניתן לקבל את שניהם בחינם והתשלום עבור העגינה נמוך. העיירה עצמה מתוקה ומתוקתקת. הכל בלבן וטורקיז, כולל עגלות איסוף האשפה ומיכלי הגאז.



"משאיות" הזבל של מיקונוס -- תודו שהן ממש חינניות...


  



דגלי יוון משתלבים כל כך יפה בצבעים של מיקונוס

עגלות הזבל במיקונוס 
מחלונות הראווה ברור שבעונת התיירות העיירה גדושה ועמוסה בתיירים מכל הסוגים והמינים ועדיין ניתן למצוא בה את פליטי שנות ה 60, זקנים אירופאיים צרובי שמש עם שיער ארוך ומדובלל, אחד מתגורר בקרון להובלת סוסים במרינה, אחר בסירה מתפרקת שלא יצאה מהמרינה מאותן שנים ואחרים מדשדשים למרכז העיירה מתוך הסמטאות הצרות בהן ודאי מצאו את משכנם באחד מהבתים הלבנים עם חלונות הטורקיז.
ממיקונוס, במזג אויר אידיאלי, שמים בהירים ורוח של 13 קשרים, הפלגנו במערך מלא בכיף גדול לעבר האי  ANDROSלעיירה המתוקה BATSI  בה עגנו לבד לגמרי על קיר המזח העירוני.

 יום הפלגה אידיאלי נוסף בו ה"דנא" מציגה את יכולותיה ומגיעה ל 8.5 קשרים מביא אותנו לאי אויה המונח לו מצפון לדרום ובצמוד לאורך החלק היבשתי של יוון לעיירה NEA MARMARI 
בה ממתינים לנו נירית וכריס על סיפון ה"פספרטו". סבוב קצר במעגן מבהיר לנו שמקום העגינה שנותר לא מאפשר גישה ועגינה בטוחה בתנאי מזג האויר ובהחלטה משותפת עם צוות הפספרטו אנחנו מחליטים לחזור יחד למפרץ דרומי יותר Ormos Karisto, בו יש מעגן גדול ומוגן. המפגש המחודש עם נירית וכריס על פני הגלים מרגש, נעים ומעלה בכולנו זכרונות נעימים ממקומות ואנשים בהם בקרנו ואותם פגשנו באטלנטי ובים התיכון בעונות הקודמות וכבר אנחנו מסמנים יחד יעדים, מפרצים ומעגנות אפשריים לאביב הנוכחי. למחרת ממשיכים לאורך חופי אויה היפים כאשר ברקע ההרים המושלגים מספקים נופים מרהיבים. בחרנו לבלות את הלילה על עוגן במפרץ Bufalou שנראה היה כמפרץ קטן ומוגן מאד, דבר שהסתבר כנכון חלקית...לקראת שעות אחה"צ הגענו למפרץ ברוח של כ 30 קשר ובליווי גשם טורדני. הזמנה לארוחת ערב על סיפון הפספרטו נשלחה מבעוד מועד וכללה שירות איסוף בדינגי שלהם מסירתנו לסירתם. בשעות הערב כאשר הבטן כבר מוכנה לארוחה הסתבר שמנוע הדינגי של הסליינים מסרב לשתף פעולה, המנוע שלנו מראש דורש תשומת לב אינטנסיבית כדי לחזור לפעילות שגרתית ולפיכך נמתח חבל בן שתי הסירות שבעזרתו ניידנו את הדינגי מסירה אחת לחברתה במזג אויר שאנשים מהישוב היו ודאי בוחרים להכנס מתחת לשמיכות הפוך במקום לחרף נפשם בין שתי סירות מתנדנדות עטופים בבגדי סערה. 
ביום המחרת, השמים התבהרו, הרוח שקטה ובהפלגה נינוחה הגענו לעיירה Khalkis הממוקמת במקום הצר ביותר בין האי אויה ליבשת היוונית ובה ממתינים ללילה לפתיחת הגשר והמעבר לחלק הצפוני של מפרץ אויה.
נירית וכריס על רקע הגשר התלוי בחילקיס

הגשר התלוי בכניסה למפרץ חילקיס (זה לא הגשר שנפתח)
העיירה חילקיס על רקע הרי אויה המושלגים 

ב Khalkis הצטרפו אלינו ארנה ויוחנן רביב.


ארנה ויוחנן רביב 
ארנה שהבינה מהר כי כנראה לא תפול בחלקה משימה מתחום השייט והניווט, לקחה על עצמה להיות שרת החוץ הממונה על איתור המסעדה השווה ביותר בעיר לארוחת הערב. בדרכים המיוחדות רק לה הכוללות ראיונות עומק לתושבי המקום ולימוד יסודי של ההיסטוריה והארכיטקטורה של המקום היא חזרה כשבידה כתובת מדויקת של מסעדה שווה שבה המקומיים נוהגים לאכול ולהביא את אורחיהם. הסתבר שהמסעדה ממתינה לנו ממש מעבר לרציף בו ממתינים לשעת חציית הגשר. לאחר ארוחה שבהחלט עמדה בציפיות שתלינו בה, המתנו בסירות לשעה בה הזרם האימתני במעבר יחלש ורשויות הנמל יקראו לנו בקשר לחצות. ב23:00 נקראנו לשחרר חבלים, תנועת כלי הרכב בעיר נעצרת, הגשר נפתח, סירות דיג ויכטות עוברות מצפון לדרום ומיד לאחר מכן אנחנו חוצים לצד הצפוני. כל התהליך אורך דקות ספורות ומי שמפספס אותו נאלץ להמתין 24 שעות לפתיחת הגשר הבאה....בצד השני נקשרנו לונגסייד לקיר הנמצא ליד מסעדה רועשת וחשבנו שזו תהייה דאגתנו. הסתבר שהעומק ליד הקיר הוא 2.1 מטר, מאד גבולי עבורנו (השוקע של ה"דנא" 1.9 מטר) ובלתי אפשרי לפספרטו. לפיכך הפספרטו נקשרה לונגסייד אלינו כדי להרוויח את העומק הנדרש עבורה. מד העומק שלנו שיחק בין 2.1 ל  - 2 מטר והדיר שינה מעינינו. רק כשהיינו בטוחים שהמגמה היא מגמת עליה, בסביבות 3 לפנות בוקר, הצלחנו להרדם. וכפי שאורי סכם זאת - "מעולם לא חשבתי ש 2.4 מטר ישמחו אותי כל כך"....
יום הפלגה נעים שכולל כניסה למפרצים יפהפיים לצורך בחינת אפשרויות עגינה, מסתיים בעגינה על עגן במפרץ Ormos Theologos. 
אורי מבטיח שכל זוג יקבל את תמונת ה"טיטניק" שלו....




בסופו של דבר ארנה קיבלה משימה לסדר חבלים
ויוחנן נהג את הסירה
























המים החלקים והשקופים, פיתו את ארנה להכנס לשחיה. אנחנו שידענו כמה המים קרים עקבנו בנשימה עצורה אחרי שלבי הכניסה למים ותעדנו אותם בתמונות וסרטים ובסוף התהליך אורי חיכה עם מקלחת חמה.




לארוחת הערב הוגשו הברבוניות של אורי - אין דברים כאלה....הכי טעימות בעולם!!!                                                                                                                                                                       


טיול בוקר בכפר שלחופי המפרץ הסתיים במירוץ במעלה גרם מדרגות תלול וישיבה ממושכת בבית הקפה המקומי.




הפלגה במזג אויר מושלם מביאה אותנו לביקור חוזר בעיירה Loutra Adhipsou, בה נמצאים מעיינות חמים אליהם נוהרים אנשים בגילאים מתקדמים מתוך אמונה שימצאו במימיהם את נעוריהם האבודים....בפעם הקודמת שבקרנו בעיירה הזו, טיילנו עם לין ואסף ולקח לנו לא מעט זמן להבין למה אנחנו נראים לעצמנו הכי צעירים במקום....

הפעם עשינו סיבוב במעגן, הטלנו עגן בנסיון לגשת בעגינה ים תיכונית אבל העוגן שלנו הסתבך בעוגן ישן נושן ששכב על קרקעית המעגן ורק בעזרתם של שני דייגים ערביים שנחלצו לעזור לנו, יצאנו מהתסבוכת הזו והחלטנו לעגון במפרץ הבא שנראה רגוע ומזמין. לאחר סיבוב מול הכפר Ay Yeorios, הטלנו עוגן במרחק מה ממרכז הכפר. כריס ונירית אספו את כולנו בדינגי שלהם (שבינתיים מנועו שב לשתף פעולה) לטיול בחוף.


הדינגי עלתה לחוף 

סיור בעיירה ושיחות עם תושבים מזדמנים הצביעו באופן גורף על המסעדה הממוקמת במלון שעל שפת הים כמסעדה המועדפת. בעל הבית הגיש לנו מנות שכל אחת היתה טעימה מקודמתה ובסופה של הארוחה כאשר נירית שאלה אם אפשר לרכוש ממנו את שמן הזית המעולה שהוא מכין בעצמו, היא קיבלה בקבוק גדול בחיוך ובמתנה  איזה כיף!! חזרנו לדינגי מבושמים מהיין והאוכל הטוב והים שמקבל את פנינו הוא ממש לא הים שעזבנו מספר שעות קודם לכן. גלי חוף מתנפצים על המזח הקטן ולכל בר דעת ברור שלא ניתן להיכנס לדינגי מבלי לדחוף אותה קודם לכן מעבר לגלים המתנפצים מה שמבטיח שחיה בלבוש מלא...זה היה הרגע בו יוחנן הודיע שאם כל אהבתו לנו ולים הוא על "הדבר הזה" לא עולה! סוכם על פרידה חד צדדית למשך הלילה ונקבעה נקודת איסוף לבוקר שלמחרת. במבצע מתוזמן היטב, עברנו עם הדינגי את גלי החוף המתנפצים הגענו לסירות  רטובים מכף רגל ועד ראש כאשר אורי כבונוס חטף גם קוצי קיפוד ים בעקב. את הלילה בילינו על סירות מתנדנדות וגונחות כל זמן שהרוח נשבה ובהשגחה שלא תתנגשנה זו בזו מהרגע שהרוח ירדה. לא משהו....

את ארנה ויוחנן אספנו מהרציף העירוני כאשר הם רגועים, נינוחים ומקולחים לאחר שבילו את הלילה במלון בו הוגשה לנו ארוחת הערב. הפלגה נינוחה על מנוע בים חלק ללא רוח כאשר משני הצדדים הרים שפסגותיהם מושלגות ומדרונותיהם ירוקים ומפורצים מביאה אותנו לעיירה Stilidhos שלא חן לה ולא הדר אבל יש לה מעגן מוגן שיספק לנו לילה של שינה ללא טילטולים ולארנה ויוחנן טקסי שיקח אותם חזרה לשדה התעופה באתונה. 
Ay Yeorios בבוקר שאחרי... שקט ונינוח

ים חלק והרים מושלגים במפרץ אויה

הפריחה אפילו ב Stilidhos מעוררת את התפעלותי

 בעודנו נהנים מהג'ירוס עליו פינטזנו במשך היומיים האחרונים, קיבל כריס קריאה להתייצב ברומא לעבודה וכך לאחר מספר ימי הפלגה משותפים לצד הפספרטו ובילוי משותף עם נירית, כריס, ארנה ויוחנן, אנחנו נפרדים משני הזוגות. ארנה ויוחנן שמים פעמיהם ארצה ונירית וכריס מרימים שוב עוגן ומפליגים חזרה לחילקיס כדי להשאיר את הסירה במקום בטוח ולנסוע לעבוד קצת. 
בדרך לוולוס אנחנו עוגנים ב Orei ועוברים במספר מפרצים ומעגנות בכניסה למפרץ וולוס רחב הידיים.
















הקיר העירוני בוולוס מוכר לנו מביקורנו בה לפני מספר שנים. ידענו שהמקום טוב להשאיר בו את הסירה למספר שבועות בהם נחזור לארץ ובטרם נשוב להפליג באמצע מאי לכיוון סלוניקי. הדאיגה אותנו העובדה שלא הצלחנו ליצור קשר אם שום גורם בוולוס שיכול הייה להבטיח לנו שמירה על הסירה. אבל כמו בסיפורים עם הסוף הטוב... כך הפעם הצליח לנו. ברגע שנכנסנו למעגן העירוני הגדול ראינו על הרציף מישהו מנפנף ומנחה אותנו למקום עגינה כלשהו. די התעלמנו ממנו אבל מכיוון שגם בעלי היכטות העוגנות הפנו אותנו לאותו אזור ולא שיתפו פעולה עם רצוננו לעגון בסמוך להם, החלטנו לא להסתבך איתם והפלגנו למקום המרוחק יותר. כשהתקרבנו לרציף הגיע "המנפנף" ולאחר ברור קצר הסתבר שהוא הוא ה"קרלוס" המפורסם מספר הניווט של יוון, אותו ניסינו להשיג בשבועות האחרונים ללא הצלחה. מסתבר שהרשויות לא כל כך אהבו את העובדה שהוא נתפס כמנהל הנמל הלא רשמי וחסמו לו את מספר הטלפון. מפה לשם ולאחר חצי ליטר בירה, רבע ליטר ויסקי אירי משובח והמון המון מילים סיכמנו עם קרלוס שהוא ישמור לנו על ה "דנא" עד שובנו. זהו! חיסולים, אריזות, נקיונות, כביסות והסירה בהשגחתו של קרלוס ואנחנו כאן בארץ חמדת אבות!

לשייטים:
1. מי שמתכוון להגיע לוולוס כדאי שירשום את הטלפון המעודכן של קרלוס. כמי שחי ועובד ביוון כבר 10 שנים הוא מקור אינפורמציה בלתי נדלה ויכול לספק כמעט כל שירות דרך רשת ענפה של בעלי מקצוע כולל רכב שכור.  
306986899378+
carlosway999@gmail.com