דרום מערב ומערב הפולופונז

 

חזרנו ל"דנא" לאחר שבילינו 10 ימים כייפים בבית, מוקפים במשפחה וחברים. בשבועות, חגגנו לשחר יום הולדת 8 סביב שולחן עמוס כל טוב, מעשה ידיו של טל להתפאר, ממש!!! הייה משפחתי, מחבק, נעים וטעים. ושחר אחת שבעיניים זוהרות אמרה לי – וואו! סבתא, זו העוגה הכי יפה שהכנת לי. וזה אחרי שהיא איתגרה אותי בבחירת עוגת הדונטס ולימדה אותי להסתכל ביוטיוב כדי למצוא את האחת שאותה היא רוצה.

מייד עם שובנו ל"דנא" הצטרפו אלינו לין ואסף חלמיש שכמו תמיד הגיעו בזרועות עמוסות כל טוב – אלכוהול, קפה, מצב רוח מעולה וספרה החדש של לין -

 and grief CLEARING THE PATH  - On death, loss  

בהוצאת OXFORD.

ולמרות שהספר עוסק במוות, שכול ועצב גדול, הוא כתוב בהומור, בחוכמה ועם הרבה מאד תובנות לכל אחד מאיתנו. מומלץ בחום!

פתחנו את שבוע היחד במסעדת הבית שלנו בקלמטה והפלגנו לבילוי ב KARDAMILI  המהממת, כשאנחנו נהנים מהפריחות, ממי הטורקיז ומאוכל משובח במסעדת LALA'S היפהפיה הצופה למפרץ.

לין מדגמנת אושר וחופש 

אסף ולין חלמיש

מסעדת LALA'S

בילינו יומיים ב KORONI היפה כשאנחנו כובשים את המצודה המרשימה שלה מכיוונים שונים ונהנים מהליכות לאורך החוף ובעיירות הסמוכות.

"גילינו" מפרץ יפהפה באי הקטן SAPIENTZA. לפי הספר המפרץ היה אמור להיות חנוק בחוות דגים אבל מסתבר שהחווה נשטפה לחוף באחת הסערות של השנים האחרונות ושרידיה "מעטרים" את חופי המפרץ. אך המפרץ נותר יפהפה וכולו עמד לרשותנו לבילוי של שחיה, חתירה ויוגה על הסאפ, גלישת ווינג פויל, אימונים של אסף בשליטה על הרחפן שלו וטיול רגלי בנסיון כושל להגיע למגדלור.

אורי ואסף חוזרים מאימוני ווינג

לין מתאמנת בחתירה

מיכל בשלב היוגה על הסאפ

ב MITHONI ציפתה לנו התרגשות גדולה. מעבר לעובדה שזו עיירה מתוקה עם מבצר ממש ממש מרשים,

 קבענו כאן פגישה עם נדיר וסלים. זוג הרופאים התורכי שהכרנו בחציית האטלנטי ומאז, אחת לכמה שנים אנחנו מצליחים לקבוע נקודה בים בה שתי הסירות נפגשות. בפעם הקודמת זה הייה לפני 4 שנים בקפלוניה. לסלים היו מספר מטרות בפגישה עם אורי – לקבל את כל המידע הדרוש כדי לקנות חבילת קייטסרפ לבן שלהם ולקבל את מירב הטיפים לגלישת ווינג פויל עבור עצמו. נדיר ואני סיכמנו שיש לנו המון מה להשלים בכל הקשור לנכדים ומשפחה 😊. סיכמנו שניפגש ונפליג יחד מספר ימים כדי שהבנים יתרגלו גלישת ווינג פויל ולנו יהייה זמן איכות יחד. אבל כמו תמיד, תכנון לחוד ובצוע לחוד. הזוג המדהים הזה קיבל הזמנה להיות אורחי הכבוד בכנס המתקיים בארמניה של עמותה אותה הם הקימו לטיפול בילדים ארמנים נכים. וכך, בין השתתפות לראשונה בטריאטלון במיורקה עליו הם סיפרו בגאווה מחוייכת שהגיעו אחרונים, לקורס מזורז בגלישת ווינג בסרדניה, כשהם בדרכם לאתונה לקבל את הויזה לארמניה, הם עגנו לידנו במיסוני. אחרי חיבוקים ונישוקים חמים הגיעו סלים ונדיר ל"דנא" עם 6 כוסות הישר מהמקפיא ובקבוק שמפניה קרה ומבעבעת אותו הם שמרו למפגש שלנו. שתינו, צחקנו המון, החלפנו חוויות ועידכונים והתרגשנו עד בלי די. סלים הייה כולו נפעם ונרגש כששמע את שמו של אסף. מסתבר שלאבא שלו קראו אסף על שם אותו אסף מהתנ"ך, בן ברכיהו, ראש המשוררים בתקופת דוד המלך. השם בתורכיה כנראה לא בשימוש כלל וזו הפעם הראשונה שסלים פגש מישהו עם אותו השם שגם מאיית אותו באנגלית בדיוק אותו הדבר. מכיוון שסלים הוא איש אשכולות בעל ידע פנומנלי בהיסטוריה של העמים שלנו והאזור, הייה מרתק לשמוע את סיפוריו ופרשנותו להיסטוריה הרחוקה והקרובה של אזור מזרח הים התיכון בכלל ושל העיירה מיסוני ומבצרה בפרט. בילינו יחד ערב ארוך ומהנה.

לפי החיוכים כנראה השווצה בתמונות נכדים  - נדיר ומיכל

סלים, מיכל, נדיר, לין ואורי

נדיר ולין

למחרת לאחר טיול יפהפה במבצר, 

אסף מפעיל את הרחפן מעל המבצר

נפרדנו בחיבוקים ונישוקים מכל חברינו. לין ואסף ארזו ושמו פניהם לאתונה וחזרה הביתה בעוד סלים ונדיר מרימים עוגן בדרכם לאתונה ומבטיחים להיפגש שוב בספטמבר בים היוני. אנחנו החלטנו להישאר ללילה נוסף במיסוני היפה.

סימנו לעצמנו עגינה בשלושה מעגנים נוספים בפולופונז, פילוס, KYPARISSIA  וKATAKOLO  . 

היציאה מ PILOS מעוטרת בסלעים רבי עוצמה

ב  KYPARISSIA פגשנו את דב גינצבורג מלוחמי הגטאות. את דב ורבקהלה אשתו, פגשנו לראשונה במגניסי לפני מספר שנים, כאשר אני ביליתי לצד סלע בבית החולים בלפקדה ואורי נשאר במפרץ עם גל, טל והילדים. נהנינו מיחד של בירה וארוחת ערב , כאשר אנחנו מחליפים חוויות ומידע לגבי מעגנות בהמשך הדרך – הוא מפליג לכיוון ממנו אנחנו הגענו ואנחנו מפליגים לכיוון אותו הוא חקר לאחרונה. KATAKOLO  שעיקר קיומה הוא בתחבורה העולה ממנה לאולימפיה המרתקת, היתה תחנתנו האחרונה בפולופונז, ובכל זאת לא התאפקתי מלצלם מסעדה המוקפת בפטוניות פורחות

 נפרדנו מהפלופונז בצער רב, לאחר חודשיים וחצי בהם עגנו כמעט בכל מפרץ ומול כל עיירה. אהבנו כל טברנה, כל מבצר וכל פרח. אהבנו את האנשים, את הנופים, את השקט ואת מיעוט התיירים והצ'ארטרים ובמעבר חד הפלגנו לזקינתוש, האי הדרומי בקבוצת האיים האיוניים. הטלנו עוגן במפרץ    KERI    רחב הידיים והיפהפה בדרום האי. מים טורקיזיים מלטפים, רוח שמאפשרת לאורי לגלוש, 

בחוף בוסתנים סביב לביצה גדולה המספקת טיול נעים לשעות הערב. 

איוס ניקוליוס, היתה הנמל הבא שלנו. מעגן קטן במזרח זקינתוש ממנו יוצאות כל יום עשרות סירות תיירים למערות הכחולות שהן מחזה בהחלט מרהיב אך הביקוש הרב למערות גרם למעגן להפוך למקום תזזיתי ולא נעים. סירות התיירים באות ויוצאות בתכיפות אדירה ומותירות שכבת דיזל מצחינה על מי הטורקיז ותחושה שמתייחסים רק לתייר המשלם והנזקק לשירותים כלשהם. ערכנו טיול עצמאי בדינגי לאי הקטן השוכן בסמוך למעגן והתבאסנו שלא נשארנו במפרץ הקודם לילה נוסף. בלילה נכנסה רוח למעגן וטלטלה בפראות את כל הסירות באופן שלא ניתן הייה לעצום עין – פשוט סיוט! עם אור ראשון היה זה אורי שאמר, יאללה בואי נעוף מכאן ומהר!! יצאנו לים פחות ידידותי ורוח קדמית חזקה ולאחר מספר שעות מאתגרות מעט הטלנו עוגן בגן עדן! מפרץ AG ANDREOU  בדרום האי ITHAKA. עם חבלים קשורים לסלעים הרגשנו שהתחלפנו ליום/יומיים עם אדם וחווה.

חוץ מסירות הצא'רטר שמגיעות מדי פעם ואורי עסוק בחילוצם ממצבים שונים של חוסר אונים, אנחנו מבלים בנעימים, מתבאסים שסלע, טל ואלון לא נמצאים איתנו כדי לדוג את שלל הסרגוסים השוחים בסמוך לסירה, חותרים, שוחים ויש מי שכותבת פוסט חדש לבלוג.

אורי חוזר עם הסאפ לאחר שחילץ את הסירה שברקע, כאשר כננת העוגן שלה חדלה לתפקד.