קורפו וחזרה לפריבזה

סוף סוף הגיע היום המיוחל. קיבלנו תמונות של המשפחה במטוס בדרך אלינו. הרמנו עוגן ונכנסנו למרינה כדי להכין את הסירה לבואם. מצעים נפרשו בכל הקבינות, המקרר התמלא במעדנים לקטנים ולגדולים וחגורות ההצלה יצאו לאוורור.

הספקנו להיפרד מרנן ודניאל שניתקו חבלים והחלו בהפלגה לאלבניה – דרך צלחה חמודים! הייה לנו כיף לצידכם.

כבר בדרכם למרינה, העבירו בני המשפחה הזמנה מפורטת לארוחת ג'ירוס כדת וכדין. כיף להתחבק ולהתנשק על סיפון הדנא כאשר ארוחה חמה ואותנטית ממתינה בצלחות.

השעות הראשונות עברו בהיכרות מחודשת עם הדנא ושיגרת יומה בעוד ששעות הערב הוקדשו למשחקים עם סבא וסבתא כשההורים יצאו לגלות את "חיי הלילה הסוערים" של העיר קרקירה.

ביום הראשון נשבו רוחות חזקות והייה גשום לפרקים. הוחלט להתפצל לפעילות לפי בחירה. אלון ושחר נשארו עם סבא אורי במרינה, לצפייה בכלי שייט שונים וקבלת הסברים מפורטים, שחיה בבריכת המרינה וטיולי רציפים בעוד גל, טל אור ואני טיילנו ברכב בין מפרציו המהממים של קורפו, ביקור באקווריום, שחיה במימי הטורקיז כשהשמש הוציאה אף וטיפוס לנקודות תצפית עוצרות נשימה.

בערב אורי מכין לנו את צלחת הפסטה המושלמת!

אחרי שני לילות לינה על הדנא במרינה, הרוחות נרגעו, ואנחנו יצאנו להפלגה קצרה עם אלון ושחר לעגינה במפרץ GIALISKARI כאשר גל, טל ואור העבירו את המרכז הלילי של המשפחה לוילה על צלע ההר מעל למפרץ.

כך בילינו שבוע מופלא כאשר במשך היום אנחנו מבלים במפרצים טורקיזיים, חתירה על סאפ בהדרכת סבתא מיכל, בניית סככות צל בהדרכת סבא אורי, דייג מוצלח בחכות מהרמפה של הדנא – טל ואלון אלופים ולא צריכים שום הדרכה, שחיה, טיולים בדינגי, ציור על האבנים בחוף, שנירקול והרבה חיבוקים, שמחה וכיף גדול.

שחר עוזרת לסבא לבנות סככת צל

שחר כתבה ברכה לראש השנה על חלוקי החוף

חסרונו של סלע, שהפעם בחר להישאר בארץ, הורגש והוזכר לאורך כל החופשה. וביתר שאת בשלבי הדייג כשהייה צריך סבלנות וסידורי חכות, בכל פעם שדובר בקבינה האחורית השמאלית וכונתה בפי הילדים "הקבינה של סלע", בהכנת יצירות, במשחקי הקופסה, בחיבוקים, בנישוקים ובכלל ביחד המשפחתי על הדנא שכבר הורגלנו בו בשנים האחרונות.

לפנות ערב, כשהשחקים יורדים, בני המשפחה היו עולים בשביל אל הוילה למקלחות חמות בהן המים לא נגמרים וגם לא צריך לשאוב באמצע והשינה נינוחה ללא מכות רוח.

בדרך לוילה 

אנחנו היינו מצטרפים לארוחת ערב ונשיקת לילה טוב וחוזרים לשמור על הדנא.

ביום האחרון, כמו בדרך כלל בסיומן של חופשות, שוב נשבו רוחות חזקות וגשם ירד לפרקים, עגנו בנמל הישן של העיר או מה שמכונה בפינו "הביוב" ובילינו בסימטאות העיר, קניית מזכרות לילדים, משחקי קופסה והתגוששויות גורים בסירה.

 בארוחה האחרונה נהנינו מארוחת דגים מושלמת שהיתה שיתוף פעולה של הדייגים אלון וטל, השף אורי, עורכת השולחן שחר ושוטפות הכלים גל ומיכל 😊 אור הקטן הסתפק בפירגונים של "איזה ריח טוב וכמה טעימים הדגים של סבא".

צלחת הדגים שאלון וטל דגו

לאחר הפרידה מהמשפחה החלטנו (החלטתי 😊) שלהפעם מספיק ובא לנו לחזור בנחת לפריבזה, להעלות את הסירה למנוחת החורף שלה ולשוב הביתה כדי לתפוס את זנבם של החגים וימי הסתיו האחרונים בארץ.

ים תיכון כמו ים תיכון יודע לספק בכל מצב נתון רוח על האף, כך שברגע שהחלטנו לחזור לפריבזה החלו לנשוב רוחות דרומיות חזקות. תימרנו בין ימי הגשם השוטף לבין מכות הרוח העזות, עגנו במפרצים שבדרך כלל פחות נהוג לפקוד אותם עקב חשיפתם לרוחות הצפוניות והפעם סיפקו לנו בדיוק את ההגנה שהיינו זקוקים לה מפני הרוחות הדרומיות. כעבור מספר ימים מצאנו עצמנו שוב קשורים לקיר הידידותי בפריבזה כשחבורה גדולה של חברים ימאים ותיקים, כבר ממתינה לנו כאן עם כוסות יין ומגשי פיצוחים וכיבודים לרב, לצד בעלי המסעדות ששמחו לשובנו.

כך מצאנו עצמנו בין עבודות החיסול וההכנה לאספנה מטיילים עם דב גינצבורג למוזיאון ולעיר ההיסטורית בפאתי פריבזה, מארחים, מתארחים, סועדים ומחליפים סיפורי הפלגות ואנשי מקצוע נדרשים עם דב, רודד ודנית אורין איריס, שושי ומאיר ריבא, יפה ופיני ודורית ומעוז צור. בהחלט חיי חברה סוערים.

עוד מספר ימים של עבודות והסירה תעלה לשנת החורף שלה ואנחנו נחזור ארצה.

שיהיה לצמים שבינכם צום קל ולכולנו שנה טובה באמת. נחזור לשייט ולשתף באביב.