כמו בעונה הקודמת, גם הפעם המניע, הממריץ והדוחף לכתיבת הפוסט הוא משה דנא, אבא של אורי, הקורא הכי נאמן שלנו. או במילותיו כפי שאני מדמיינת אותן לעצמי "אם כבר נסעתם לכל כך הרבה זמן, ולא חגגתם איתנו את פסח על שני מועדיו, לפחות תכתבו בבלוג שנהייה שותפים לחוויות".
את העונה תכננו בקפידה. הילדים התניעו חופשה משפחתית על ה"דנא" בשבוע השני של אפריל שתכלול את ליל הסדר. לנו הייה מסלול מדוגם במפרץ ארגולי, המזרחי במפרצי הפולופונז אשר בשורש שלו שוכנת נפפיליו היפהפיה, שנקבעה לנקודת המפגש והפרידה. אורי תכנן לנסוע 3 שבועות קודם לכן למספנה באגינה להשלים תיקונים ועבודות ולהכין את הסירה ואני הייתי אמורה להצטרף בסוף מרץ לפינישים אחרונים והפלגה לנפפיליו.
אבל תוכניות לחוד וקורונה לחוד. שנינו חלינו בקורונה בסמוך לנסיעה המתוכננת ונאלצנו לדחות את הטיסות. למרות שהילדים כבר סימנו שאולי נוותר על הכל ונדחה את החופשה לחגי תשרי, החלטנו לטוס שבוע לפניהם ולנסות ולהספיק להכין את הסירה לבואם.
ים התרנים במספנה והמנות בטברנות המקומיות הן תמיד פתיחה נהדרת לחודשי הפלגה ביוון.
כשמרפי נכנס לפעילות אז הוא תמיד עושה זאת בגדול. מצאנו סירה שכל הפתחים שלה מפורקים מברזיה עקב אי הבנה שחלה עם מנהל המספנה וברזים כפי שרצינו צריך להזמין מאתונה וכשהם כבר יצאו לדרך הסתבר שיש שביתה של קפטני ספינות הפרי. To make a long story short… הברזים הגיעו, ניקוס עבד ימים ארוכים והתקין את הכל בזמן. רגע לפני הירידה למים, ספירוס המכונאי, הגיע לעשות כמה תיקוני מנוע וטיפולים וגילה ש 2 מהבטריות המספקות חשמל למכשירים השונים בסירה, התנפחו והן מועדות לפיצוץ. החשמלאי שהגיע לפנותן רעד מפחד ומלמל תפילות וקללות לחילופין מקווה שהדבר הזה לא יתפוצץ לו בפנים. אורי, בהתיעצות עם פיני שחף ואנשי המקצוע במספנה מחליט שבינתיים נסתדר עם 3 הבטריות שנותרו או כפי שפיני אמר – יש לך חשמל כמו לחברת חשמל, אתה יכול להסתדר גם בלי ה 2 הללו. וכך, בדקה ה 90, יום לפני בוא הילדים והנכדים ירדנו למים והפלגנו לנפפיליו עם עצירת לילה במפרץ פורטו חילי.
 |
| בכניסה לנפפליו |
השולחן בסלון הפך למיטה, בכל הקבינות נפרשו מצעים נקיים והונחו מגבות ריחניות, המקרר צעק הצילו ממשקל המזון והשתייה שנדחסו לתוכו, בארונות חיכו בחיוך ממתקים ו"דברים טובים" שהילדים והנכדים אוהבים. סמוך לשעת הגעתם התייצבתי במסעדה שווה ועשיתי הזמנה שהעלתה חיוך של אושר על פניו של בעל הבית שחזר ואמר שמה שאני רוצה מתי שאני רוצה שאבוא לבקש ממנו. וכשכל האוצרות שלנו הגיעו לנמל בחיוכים וחיבוקים, השולחן כבר הייה ערוך עם שלל המאכלים היוונים האהובים על כל אחד מהם.
איזה כיף!!!!
בערב, בהתאם לתחזית, הרוח עולה והסקיפר של הסירה שלידנו מעדכן שהוא יוצא כדי להטיל שוב את העוגן שלו שנגרר ולא עומד בעומס הרוח. אורי נדרך כי הוא "מריח" חוסר נסיון ושנינו על הסיפון מוכנים לכל תרחיש. הסקיפר השכן משחרר חבלים ולמרות צעקותינו שיאסוף את החבלים הוא לא עושה זאת ומתקדם לעבר העוגן. אנחנו שומעים קולות חשודים ומרגישים פגיעה בשרשרת העוגן שלנו. אכן… העוגן של הסירה השניה מסובך בעוגן שלנו ואם הוא ימשיך להרים אותו גם אנחנו נהייה בצרה. אורי מסמן לו להפסיק את ההרמה והוא מצידו צועק שהמנוע שלו לא עובד. ברור שלא עובד… חבלי הקשירה שלו נתקעו בפרופלור והדמימו את המנוע. כך ברוח שכבר עלתה למעל 30 קשר הוא תקוע על העוגן שלנו באמצע המפרץ ובלי מנוע. אנחנו מורידים את הדינגי שלנו למים, אי אפשר להוריד אליה מנוע כי הסירה מטלטלת כמו מטורפת. אורי לוקח איתו שלל חבלים ומשוטים וחותר בתופת הזו לסירה התקועה. וכן… כבר חושך ובסירה שלנו 3 נכדים קטנים שצריך לקלח ולהשכיב לישון ועוד בן, בת וחתן שעברו יום של טיסות ונסיעות… באסה.
במבצע הרואי למדי, אורי מנחה את הסקיפר השני לשחרר את כל שרשרת העוגן שלו, מחבר אליו חבל ארוך מאד, חותר לרציף ויחד עם טל מושכים את הסירה השכנה לעגינת "לונג סייד" לרציף.
האמת? הייה די מדהים ואורי בצניעותו והראליות שלו הסביר לנו שלא הייה עולה על קצה דעתו לעשות את כל מה שהוא עשה לולא היתה הסירה השכנה מסכנת אותנו בכך שהיא עמדה בעצם על העוגן שלנו ברוח מאד מאד חזקה. כך שבעצם הוא הציל אותנו ולא את הסירה של השכן. זה נכון אבל בכל זאת, ממני הוא קיבל צל"ש ומהסקיפר וזוגתו אין ספור תודות. למחרת בבוקר הכל רגוע וצלול.
 |
| סירת השכן עוגנת בלונגסייד לאחר הלילה הסוער |
 |
| וה"דנא" במלוא תפארתה |
 |
| נפפיליו בטיול הבוקר של הילדים |
בימים הבאים בורכנו בשמים כחולים כמו שרק שמי יוון יכולים להיות, במפרצים טורקיזיים כמו שיוון יודעת לספק, במקומות מקסימים וריקים שחיכו רק לנו כי העונה עדיין לא באמת התחילה והמוני הצ’ארטרים עדיין מכורבלים בביתם. אכלנו במסעדות שפינקו אותנו בטיפול של ראשוני התיירים, עם חיוך וסבלנות, אספנו צדפים מיוחדים, ניסינו את מזלנו ללא הצלחה רבה בדייג, מצאנו מתקני שעשועים לא ממש מתוחזקים אבל כאלה ששימחו את אור, וגם קפאנו מקור בלילות והתכרבלנו בבגדים חמים ושמיכות פוך. ביום כשהשמש ליטפה וחיממה גל היתה מנסה שוב שוב לטבול את רגליה במים בנסיון להיכנס ולשחות אבל אפילו היא, שכמעט אף פעם לא מוותרת, נאלצה הפעם להודות שהמים ממש קפואים. הסתפקנו בהפשלת שרוולי החולצה והמכנסיים ודישדשנו במי אפסיים צלולים בחיפוש אחר אוצרות.
הפלגנו במפרץ ארגוליס היפהפה, שמפריד בין האצבע המזרחית ביותר לאצבע השניה של הפולופונז כאשר אנחנו פוקדים עיירות קטנות כ: ויוארי וקילאדה, עוגנים לילה בפורטו חילי כדי להצטייד במים, מגלים מפרץ מקסים שלידו אי פרטי ועוד אחד ועוד אחד – עונג צרוף.
 |
| אוסף המיוחדים של שחר |
למחרת הסדר, מזג האוויר מושלם ואנחנו ניצלנו אותו להפלגה נינוחה בכיוון חזרה לנפפיליו עם עצירה לבילוי יום במפרץ היפהפה הסמוך לעיר.
היום האחרון לבילוי המשפחתי הייה גשום ורטוב והוקדש למשחקי קופסה שונים, אפיית עוגיות לפסח ו"גניבה" של דקות טיול בסמטאות נפפיליו בין הטיפות. רכישת מזכרות לילדים וגם מזכרות טעימים לגדולים שאוהבים לקחת איתם את ניחוחות יוון הביתה.
 |
| מציצים לראות מתי יש הפוגה מהגשם |
 |
| עוגיות כשרות לפסח |
הפרידה כמו בסופה של כל חופשה משפחתית על ה"דנא" שוזרת בתוכה רגשות מעורבים. הודיה על היחד הזה שהוא כל כך נעים וכל כך לא מובן מאליו – 8 אנשים גדולים וקטנים יחד בכלי הצף והצפוף הזה, נתונים לגחמות מזג אוויר ואלי הים, געגועים שמתחילים לנבוט עוד בטרם נסעו, והאבן הזו שלאט לאט גולשת ממקומה הלוחץ בלב ומאפשרת לנשום שוב בריאות מלאות, כי הכל עבר בשלום והחזרנו את כולם שלמים ובריאים הביתה (למעט אפיזודות שנשארות רק בחיק המשפחה).
נכון, הסירה שבה להיות נקיה ומסודרת, 40 קילו מצעים ומגבות הפכו לכביסה נקיה וריחנית בארונות, המים החמים בדוד מספיקים ל 2 המקלחות שלנו, להבדיל מזעקות האימה שפרצו מדי פעם מהמקלחת ש"המים קפואים!!!!!", אבל הבקרים מתחילים ללא הצחוקים המתגלגלים של 3 ילדים מאושרים המחובקים על ידי הורים, דוד וסבים אוהבים וללא כוסות הקפה שנמזגות בזו אחר זו ובכלל קצת יותר ריק גם בסירה וגם בלב. הזכרונות מתוקים וכשגל מספרת שאור מתעורר משינה ואומר: "אני רוצה למיכל" זה מחמם וממלא את הלב.
 |
| באוקילדה מצאנו מזח חמוד וגם מכבסה |
אז המשפחה נסעה ואנחנו עושים את דרכנו באיטיות ונועם בחזרה לאגינה להמשך העבודות שלא הספקנו להשלים לפני בואם.
הפלגנו מעט בכל יום, עגנו יום או יומיים בכל עיירה קטנה, עלינו לנקודות תצפית עוצרות נשימה וצעדנו במשעולים בין חורשות ירוקות למי הטורקיז המנצנצים - מושלם.
 |
| ארמיוני היפהפיה |
החלטנו שזו תהייה הזדמנות מצויינת לנסות ולהיכנס להידרה היפהפיה שמאז ההפלגה עם ה"גלים" לפני מיליון שנה לא הצלחנו להיכנס אליה עקב הצפיפות הבלתי אפשרית במעגן הקטן שלה. עשינו חישובים מתי הצ’ארטרים מחזירים את הסירות לבסיס האם ומתי הסיכוי הגדול ביותר מבחינת השעה ביום להיכנס למעגן וכשאנחנו בטוחים ש"פיצחנו" את האטום והפעם נעגון בהידרה, ונפרדנו משכננו לרציף בארמיוני. כשהוא שמע את התוכניות שלנו הוא פרץ בצחוק יווני גדול ומתגלגל והסביר לנו שהערב זה הערב הכי מבוקש בשנה בהידרה כי זה ה GOOD FRIDAY ובהידרה מתקיים טקס שאליו מגיעים כל שועי העולם על יאכטות הפאר שלהם ואין שום סיכוי שיתנו לנו להיכנס. פנינו נפלו לרגע ואז החלטנו שאין לנו באמת מה להפסיד, נפליג לשם, נראה מה קורה ואם אי אפשר להיכנס נעגון במפרץ סמוך ונלך לעיירה ברגל.
ו… כך הייה. נכנסנו למעגן הקטן של הידרה שהייה עמוס בסירות פאר ענקיות שעגנו גם בפנים וגם בחוץ, עשינו סיבוב ויצאנו לעבר מפרץ מנדרקי הסמוך לעיירה הידרה. מפרץ שמימיו טורקיז וכולו שלווה ויופי. נקשרנו עם חבלים לחוף וצעדנו לעיירה בטיילת הארוכה והיפה.
 |
| המגה יאכט עוגנות מחוץ למעגן הקטן |
 |
| וגם בתוכו |
 |
| נקשרים לסלעים בחוף המפרץ |
 |
| ה"דנא" עוגנת בבטחה במפרץ |
הידרה לא איכזבה. עיירה יפהפיה בה אין מכוניות למעט רכבי חילוץ, הצלה ובניה. סמטאות קטנות המטפסות על ההר וגולשות לים. תיירים נעזרים בחמורים בעוד התושבים מטפסים את מאות המדרגות עם סלים,
 |
| סירות הדייג הקטנטנות לצד המגה יאכט |
הטקס המיוחד להידרה משלב בין המסורת הנוצרית של קבורת ישו למסורת הימית המקומית שמקדשת ומתפללת לשלומם של הימאים, הדייגים ושולי ספוגי הים.
במשך הערב מתאספים במעגן הקטן של אמיוני, כפר דייגים קטן המחובר לעיירה הידרה, מאות בני אדם ועשרות כלי רכב נדחסים למעגן הפיצפון. עם חשכה, נדלקים האורות וממדרגות הכפר יורדים 3 צוותים של גברים חשופי חזה הנושאים על כתפיהם "ארונות קבורה" מקושטים ומוארים. נכנסים לים עד מותניהם ועומדים שם בשירה ובתפילה כרבע שעה כשכל הקהל מסביב מתפלל איתם. בתום הטקס כשהם יוצאים מהמים הקהל מריע, כלי השייט צופרים והנרות של אלמנות הכפר מאירים את המעגן. מחזה סוריאליסטי ומרגש מאד. אם "שמים" רגע את ישו בצד ומתחברים לתפילה לשלום יורדי הים, זה מאד נוגע ללב.
עברנו שוב בפורוס היפה וזכינו במופע זיקוקים מדהים לכבוד ה PROTOMAGIA.
באחד מהערבים בארמיוני פגשנו קבוצת ישראלים ששכרו יאכטה בהובלתה של ענבל הסקיפרית, שמכירה את האזור כאת כף ידה. בהמלצתה של ענבל המשכנו לעיירה קטנה באי הפיצפון אגיסטרי. מים טורקיזיים שתמיד עושים לי את זה ומעגן קטן, חמוד וצפוף שמאתגר סקיפרים מנוסים ומהווה ממש תקלה בלתי אפשרית לחדשים. סקיפר אנגלי צעיר שניסה לעגון, הצליח למרוח את הסירה שלו על כל הסירות שעגנו, לנתק את העוגנים ולפגוע בחלק מהסירות. אורי וייתר הסקיפרים במעגן התגייסו לחלץ את הסקיפר שבינתיים ממש קפא ולא תיפקד. אחד קפץ על הסירה שלו והשתלט על ההגה בעוד האחרים דוחפים לכאן ולשם עד שהסירה נחלצה מהמיקום הבלתי סביר שנקלעה אליו והובלה לעגינה בטוחה לה ולשכנותיה.
חזרנו לאגינה, שהפכה כבר ל"נמל הבית" היום עדיין חג אבל ממחר חוזרים לעבודות על ה"דנא" לפני המשך העונה בפלופונז שיש לה עוד כל כך הרבה פינות חמד שמחכות לנו. ועד אז, תהנו מהחזרה לשיגרה ואנחנו מהים.
 |
| שקיעה באגינה |
