סובב סקופלוס עם אורו ודליה, סקירוס והפלגה ללבריו

 

מי שבדיקות קורונה, פרוצדורות משתנות וטופסולוגיה בלתי נגמרת לא מפחידות אותו, זוכה בסופו של דבר להעמיס את מזוודותיו וישבנו על הדינגי שלנו, לקבל שפריצים בפנים וטוסיק רטוב ולנחות בשלום בקבינת האורחים שלנו. 

אנחנו מגיעים לאסוף את אורו ודליה

דליה ואורו היו הסנוניות הראשונות לבקר אותנו בסבב הזה של אביב-קיץ 2021. אספנו אותם בסקיאתוס. לאחר סבב ראשוני בעיירה ובעיקר הכרות גסטרונומית עם 4 סוגי הג'ירוס שהסתובבו להם על שיפודי ענק רגע לפני שהוגשו לנו בנדיבות, הפלגנו למעגן NEO KLIMA באי סקופלוס. עוד מהים, דליה ואני זיהינו כפר קטן במעלה ההר וכביש העולה אליו מהמעגן וקיבלנו החלטה להסתער על היעד. 3.5 קילומטר בעליה, תוך התנשפויות, צילומים, פריחות, פרפרים והתפעלות מהנוף המרהיב ואנחנו בעיירה KLIMA.

עיירה מתוקה, צבעונית ומטופחת אבל הכל סגור ואין נפש חיה מסביב.

בינינו לבין עצמנו החלטנו שזו עיירת אומנים שנפתחת רק בקיץ כאשר יש תיירים שיבואו לקנות. בצאתנו מהכפר פגשנו משפחה צחקנית ורועשת. ביקשנו רק למלא את בקבוק המים שלנו וקיבלנו הסבר מפורט על העיירה. היא אכן סגורה כרגע כי הבתים הם בתי קיץ של אנשים רובם מאתונה או מהיבשת ועבורם הקיץ עדיין לא התחיל.

מכיוון שמראש החלטנו לא לאתגר את אורחינו בהפלגות ארוכות, המשכנו למפרץ PANORMOS  המהמם לבילוי יום של שחיה, סאפ וטבע מרהיב.

לפנות ערב עגנו בעיירה סקופלוס. וכמו מדריכי טיולים הסתובבנו בגאווה בסמטאות העיירה המקסימה הזו.

למפרץ LOUTRAKI הפלגנו בעיקר כדי לבקר בעיירה GLOSSA  היפהפיה השוכנת מעליו וכדי לאכול במסעדת AGANANTI בעלת הנוף היפה ביותר ביוון.

נקשרנו לרציף של חברת השכרה שסירותיה יצאו לשייט באיים, אורי צלל כהרגלו לראות את מצב העוגן, ובעודנו עסוקים בקשירת חבל עגינה נוסף הגיע בחור מהסירה היחידה במעגן כדי לתהות על קנקננו. כששמע שאנחנו מישראל אורו פניו והוא סיפר שהוא מכיר היטב מספר שייטים ישראלים ובראשם את איזי סוויסה האחד והיחיד. מייד עשינו סלפי ושלחנו ד"ש חמה לאיזי שהחזיר חום ואהבה.

ד"ש לאיזי סוויסה מאנג'לו מסקופלוס

אבל לאנג'לו יש סיפור נוסף ומרגש עד דמעות. אתחיל דווקא מהסוף – סבא של אנג'לו הוא מחסידי אומות עולם. בזמן מלחמת העולם השניה, כשיוון כבושה על ידי הנאצים, הסבא מכהן כראש העיר גלוסה וספק שמן הזית למפעל ליצור סבונים בבעלות יהודי מסלוניקי. בין השניים נוצרו קשרי ידידות עמוקים וכאשר הנאצים התחילו לשלוח את יהודי סלוניקי לאושוויץ, שלח התעשיין היהודי לחברו בסקופלוס מברק עם רמזים מקודדים על מצוקת המשפחה. הסבא יצא מייד בסירת מפרש מסקופלוס לסלוניקי, התגנב באישון לילה לביתו של היהודי ובמבצע מסובך, מסוכן ומורכב הצליח להבריח את 14 בני המשפחה במשאיות ובסירה מסלוניקי לסקופלוס שאף היא נשלטה כבר על ידי הנאצים. הוא הצליח במשך כמה שנים להחביא את כל בני המשפחה בבקתות רועים בהרי האי עד השחרור. למתעניינים בקריאת הסיפור המלא: YIORGOS AND MAGDALINI MITZELIOTIS או הקישו באתר יד ושם SKOPELOS ותגיעו לסיפור.

https://www.yadvashem.org/search.html?val=skopelos&lang=en#gsc.tab=0&gsc.q=skopelos

למרות שעשינו הזמנה למסעדה, הסתבר שהיא עדיין סגורה והבעלים שהייה כל כך עסוק בהכנות לקראת הפתיחה פשוט התבלבל ושריין לנו את אותו היום בחודש הבא....אבל בגלל הפדיחה ובגלל נדיבותו ונחמדותו, נתן לנו להיכנס ולצלם כמה תמונות נוף מרהיבות. ולנו לא נותר אלא לאחל לו עונה מוצלחת.

האי סקופלוס מפורסם גם בזכות העובדה שהסרט "מאמה מיה" צולם בו, והכנסיה אליה עולים ב 250 מדרגות אירחה את סצנת החתונה. אז אנג'לו שכבר הפך להיות המדריך הפרטי שלנו לקח את דליה ואותי לטפס לכנסיה כאשר אורי ואורו נשארו לטפל במשאבת השירותים החשמליים שהחליטה לגמור את חייה. כל אחד והבחירה שלו לבילוי יומי...

כנסית מאמה מיה

חלק מ 250 המדרגות המובילות לכנסיה

את הערב האחרון יחד בילינו בסקיאתוס עם אוכל טוב, אלכוהול והרבה צחוקים לכבוד יום הנישואין ה 45 שלנו.

 בטוב ליבנו ביין וכשדליה ניסתה להנציח חתול שהתגנב למזח מתחתינו, הטלפון שלה צנח למים ומיד בעקבותיו קפץ אורו להציל אותו. הטלפון נמשה מהמים ולמרות הטראומה המשיך בשלו כאילו כלום...ממשיך לתפקד בתפקידים המסורתיים של שיחות וגם בתפקיד המתעד הלאומי.

התקבלה החלטה שעקב התקלה בשירותים, ניפרד ערב קודם. דליה ואורו עברו למלון קטן וסימפטי ואנחנו חזרנו למעוננו הצף כדי לצאת מוקדם בבוקר לעבר סקירוס. אי נוסף בסדרת האיים הספורדים שטרם ביקרנו בו.

ומכיוון שאצלנו מוקדם זה רק אחרי הליכת הבוקר שלי אז כמה תמונות לפרידה מהשחר העולה בסקיאתוס - 

לאחר הפלגה ממש מעולה, הגענו לעיירה LINARIA באי סקירוס. אי מרוחק משרשרת הספורדים ומהיבשה אבל הכל בו מתוקתק, נקי ומסודר. לקראת העגינה מגיע מנהל המעגן בדינגי וכופה עלינו את עזרתו בכניסה למעגן, מה שמוציא את אורי מדעתו אבל הוא מתעקש שזו עבודתו ומחוייבותו. הנמל מצוייד בחבלי עגינה (MOORING LINE), מקלחות, שירותים, מכונות כביסה, רשת אלחוטית לשייטים וכמובן עבור כל הטוב הזה אנחנו משלמים בפעם הראשונה מאז יצאנו מקוואלה עבור עגינה. אם לא הייתי מתביישת הייתי מצלמת את עמדת פחי האשפה – איזה נקיון וסדר עבור כל רכיבי המיחזור.  בכל חוף יש שביל גישה וביתן קטן מונגשים לעגלות נכים. כל פרט ופרט מדוגם ומנוהל עבור כל אדם ועבור הסביבה – תענוג. היינו בשמחה נשארים באי החביב הזה מספר ימים אבל השירותים המקולקלים חייבו אותנו לדהור לעבר LAVRIO, עיר נמל גדולה שבה נוכל למצוא בעלי מקצוע לטיפול בתקלה. אז הסתפקנו בהליכת בוקר ונסיעה לעיירה המרכזית SKIROS  הבנויה על צלע הר, מתחבאת מהבאים מהים כדי להגן על עצמה משודדי הים, כפי שמספרים תושבי המקום. עליה למנזר ששימש מקום מקלט מפני הפושטים על האי, טיול בסמטאות היפות ויאללה לסירה.

LINARIA 

תותי עץ לבנים תאווה לחיך. כל האי מלא בהם

מפרץ LINARIA באי סקירוס

הכנסיה במנזר סקירוס

העיירה סקירוס

את ההפלגה ל LAVRIO חילקנו לשני קטעים. הראשון לעבר מפרץ KARISTOU   בקצה האי EVIA, היה  קטע מאתגר, 25-30 קשר בגב, ה"דנא" טסה במהירויות שכבר מזמן לא חווינו אצלה, מעל 8 קשרים רב הזמן אבל גם מתנדנדת בצורה מטורפת שאפילו אני שידועה כמי שמחלקת ואוכלת סנדויצ'ים כשכולם סביבי גופות ירוקות וסובלות, אפילו אני, הפעם נמנעתי מאכילה עד 16:00 אחה"צ אז הגלים ירדו מעט והרעב חזר להתדפק על בטני.

החלק השני הייה קצר ומתון יותר אבל גם הוא התאפיין ברוח חזקה מאד ועם חלוץ מצומצם בלבד הפלגנו מעל 7 קשרים רב הדרך.

הכניסה לנמל LAVRIO מרשימה, אוניות ענק, ספינות מפרש מרשימות ואין ספור יכטות להשכרה שממלאות כל חלל בנמל.

 

מכיוון שהגענו ביום שישי, היום בו סירות הצ'ארטר חוזרות לבסיס האם, חווינו סילוק בוטה מכל מקום פנוי בו ניסינו לעגון. כדי לקצר לכם את תלאותינו בנמל, בסופו של דבר עגנו במקום פנוי "רק לרגע" הלכנו לשלטונות הנמל ושם בחיוך וחן לאחר מספר שיחות טלפון סידר לנו יאניס מקום עגינה לימים הקרובים. הוא הגדיל לעשות כאשר בשבת, בהליכת הבוקר שלו כשהוא על מכנסיים קצרים וטריקו, עבר לידנו כדי לשאול אם הכל בסדר ואם אנחנו מרוצים. תגידו, אתם יכולים לדמיין לעצמכם את פקיד הנמל בחיפה בא לשאול יכטה יוונית איך היא מרגישה? בקיצור, למרות שהעיר היא עיר נמל תעשייתית ואפרורית משהו, אני מאוהבת בגישה, ביחס, במסעדות ההומות ביוונים.

ועד שהשירותים יתוקנו ויוחנן ומיכל יצטרפו אלינו – היו שלום ושיהיה המשך שבוע נעים.

האיים הספורדיים

 

כשחזרתי מההפלגה המסורתית של בוגרי י"ב מיוון (לפני כמעט 50 שנה) אמרתי לאורי: "פעם, כשנהיה גדולים ויהיה לנו בית משלנו אז הוא יהיה בית לבן עם גרניום אדום מסביבו, כמו ביוון". לימים, כשגדלנו וקנינו את ביתנו בחיבת ציון, היתה לו גינה שתפארתה הוזנחה במהלך השנים, הוא ניזקק לשיפוץ מאסיבי וקירותיו החיצוניים היו שפריץ ורוד. התקציב לשיפוץ הייה דל ומבחינה טכנית לא היתה סיבה לטפל דווקא בשפריץ החיצוני, אבל שנינו ידענו שאין מצב שהבית הזה ירגיש כמו הבית שלנו אם קירותיו לא יהפכו להיות קירות טיח לבנים. וכך היה. הרעפים נשארו רעפי הבית המקוריים, הגינה חיכתה מספר שנים עד שהיה תקציב לשקם אותה אבל הקירות הפכו לבנים בטרם עברנו לגור בו, והגרניום והבוגנוויליות הן חלק בלתי נפרד מהחצר שלנו.

ראיתי בתים רבים בימי חיי, בתים שתוכננו על ידי טובי ומפורסמי האדריכלים בעולם, בתים בסגנונות וגדלים שונים ועדיין הבתים שאני הכי אוהבת, שהכי מרגשים אותי ושאני הכי מרגישה בבית כשאני לידם או בתוכם הם הבתים הלבנים עם הגרניום האדום, הבוגנוויליה על שלל צבעיה ואם יש ים באופק אז הכל מושלם. התמונות הבאות מבטאות מעט ממה שאני מרגישה כשאני מסתובבת בסמטאות היווניות.

 

במפרץ היפהפה, STENI VALA, פגשנו את שושי ויאיר רוטשילד עם אילנה ומשה נבות על סירתם IMAGINE LEE. 

 

בילינו יומיים מקסימים עם הרביעיה החמודה כאשר גם הסירות נהנות זו בחברתה של זו.

בעל הסופרמרקט המקומי ובעלי המסעדות ידעו לספור בדיוק את מספר הסירות שעגנו אצלם מאז הוסר הסגר. הם כולם מסבירי פנים ורעבים לאורחי הקיץ. כיף להיות מבשרי השיגרה והשפיות עבורם ולהנות מהכנסת האורחים שלהם. טילנו קצת, שחינו קצת, חתרנו קצת, קישקשנו הרבה, אכלנו המון ושתינו לא מעט.

ה IMAGINE LEE וציוותה המשיכו לכיוון החלקידיקי ואנחנו הפלגנו לסקופלוס. סקפלוס היא אחת העיירות היפות ביוון. סמטאותיה לבנות ונקיות, מתפתלות על צלע הר, פה ושם בוגנוויליה בוערת או גרניום מעטר את הקיר הלבן. מסעדות מעולות ומעגן רחב ידיים שהעגינה בו בטוחה ונוחה. יש לסקופלוס שתי מגרעות. האחת היא שבעקבות יופיה עוצר הנשימה היא מושכת אליה תיירים רבים ביניהם רבים שמגיעים על סירה שכורה אותה הם מפעילים לבד. אני באמת לא מהיהירים אבל הצ'ארטריסטים בדרך כלל מאופיינים בנסיון מועט, הגורם לבלגן לא קטן בזמן הגישה שלהם לרציף, כאשר הם תולשים ומרימים עוגנים של סירות אחרות ומאיימים בהתנגשות בכל מה שעוגן סביבם  ומאידך הם מצויידים בהמון אנשי צוות שמייצרים רעש והמולה. המגרעה השניה היא שפעמים רבות נושבת שם רוח מאד מאד חזקה שגורמת ל"דנא" לגנוח ולהיאנח ולאורי ולי להיות דרוכים וקשובים גם בשעות הקטנות של הלילה. אבל אלו שתי מגרעות שמורידות את הציון הכללי של סקופלוס בנקודות בודדות בלבד והיא עדיין אחד המקומות השווים.

 

ואחרי הרוח והגשם, זכינו גם לקשת מרהיבה ושקיעה מדממת.

המשכנו לסיור מפרצים סביב סקופלוס, 

ואנו בדרכנו לסקיאתוס בה נקבל מחר בערב את אורחינו הראשונים בעונה – אורו ודליה.

שיהיה סוף שבוע נעים.