האיים היוניים נחשבים לאוסף פנינים מקסימות. כל אחד מהאיים מפורץ, מיוער, חופיו לבנים, מערות כחולות שהמים חצבו בסלע, בוסתנים ומי טורקיז צלולים כבדולח. גם הרוחות המלטמיות נושבות כאן במתינות יחסית. לכל אי סיפור מיתולוגי משלו החל באיתקה של אודיסאוס וכלה בזקינתוס שמנהיגיה ותושביה הסתירו והצילו את כל היהודים שחיו על האי במלחמת העולם השניה.
כל
הטוב הזה הופך את האזור לגן עדן עבור שייטים. אך כמובן... אליה וקוץ בה. בסוף יוני
ולקראת חודשי הקיץ, הופך האזור לצפוף ועמוס בסירות דבר שהופך את ההנאה מכל מפרץ
למאתגרת מעט.
למרות
העומס, העברנו כאן שבוע מקסים כאשר אנחנו משייטים לצד ה"גליקו" וצוותה,
רודד ודנית. כבר הרבה זמן לא יצא לנו להפליג לצד סירה נוספת המאויישת בחברים
ותיקים -חדשים. רודד הוא בן מעגן מיכאל מכתת "שחפית" שאומץ באהבה על ידי
כתת "מעין", הכתה שלי. את דנית אשתו, הכרנו בעיקר דרך שבילי הקיבוץ של
לפני יותר מ 4 עשורים, כאשר היא עדיין על תקן "החברה של רודד". רודד
ודנית קנו את סירתם מעט לפני פרוץ הקורונה ומצאו עצמם מבלים חודשים ארוכים של
סגרים במרינה מנדריקי שמתחת למבצר בקורפו, מנהלים חיי קהילה סוערים ומהנים עם
יכטיונרים מכל העולם.
נפגשנו
במפרץ VASILIKI באי לפקדה, לחיבוקים, נישוקים וארוחת ערב משותפת.
 |
| אורי מביא את רודד ודנית מסירתם לסירתנו להרמת כוסית ראשונה. |
עמדנו על עוגן כאשר הרוח עלתה ל 35 קשרים ואורי שוב ניצל אותה כדי לגלוש במפרץ רחב הידיים.
בעודנו
מרימים עוגן בדרכנו למפרץ SIVOTA, הסתבר ששלט העוגן שוב לא מתפקד. איכשהו עם אלתורים שונים הצלחנו
להרים אותו והחלטנו על עגינה עם חבלי מורינג במפרץ כדי לא להסתמך על העוגן עד
שנתקן את הדרוש תיקון. וידאנו שחנות ציוד היכטות תשמור לנו שלט חדש ונהנינו מטיולים
סביב המפרץ היפהפה.
במפרץ נידרי שלחופו שוכנת חנות הציוד הימי, הטלנו עוגן, אורי ערך לי תדרוך מפורט של "מקרים ותגובות" במצב בו לא ניתן להרים את העוגן ובכל זאת נדרשת תזוזה וירד להביא את השלט הנכסף. לא אלאה אותכם בתהליך המפרך שעברנו. רק אספר שהסתבר שהתקלה לא היתה רק בשלט אלא גם בקופסת הבקרה של העוגן, הבאנו טכנאי שבא עם קופסה לא נכונה ומרב עצבים על הטעות של עצמו, פלט צרור קללות ונטש את המערכה לאורי ורודד שדווקא מאד שמחו להתקין את הקופסה בעצמם, לא לפני שאורי ירד בפעם הרביעית לחוף כדי להביא את הקופסה המתאימה. כמה ברגים, כמה חיבורי חשמל והעוגן שוב עולה ויורד ברינה ודיצה.
 |
| אורי ורודד חופרים ומחליפים את קופסת בקרת העוגן |
מכאן פנינו לאחת הפנינים היותר מרהיבות – האי מגניסי. בילינו 3 ימים מקסימים בין מפרציו. מטיילים ביבשה ובים, בסאפ, בקיאק ובדינגי. נהנים מהאוכל היווני, ממי הטורקיז ומהיחד הנפלא שנגלה לנו.
את היום האחרון לצד רודד ודנית, בילינו במפרץ VARCO וקינחנו בארוחת ערב מפוארת מעשה ידיו של אורי. דגים, פלפל צרוב וממולא בגבינות מותכות, תפוחי אדמה וסלט חסה, מלווים ביין – מושלם!!
 |
| רק המנות הראשונות בארוחה |
 |
| אורי חותר לקראת בראנצ' מפנקת שהכינו דנית ורודד |
תור ארוך של סירות הממתינות למעבר בתעלת לפקדה
 |
| המבצר בפתח התעלה |
ושוב אנחנו על הקיר בפריבזה, מארגנים את הסירה לקראת הכנסתה למרינה ופרידה לחודשי הקיץ. לשמחת כל הנוגעים בדבר, לאחר יממה של פרידה, שבנו ונפגשנו עם דנית ורודד שסיימו את ענייניהם בלפקדה ונצמדו כמונו לקיר בפריבזה. שמחנו לערוך להם הכרות עם כל מיודענו בעיר. החל בבעלי המסעדות הידודיתיים ועד לנותני השירות השונים - דלק, כביסה, גאז, וכד'. לפי משך ועומק החיבוקים, החליטו דנית ורודד שאנחנו זכאים לתואר "יקירי פריבזה" והשאלה היחידה היא היכן לתלות את תמונתו של אורי, בבניין העיריה או במסעדה של קוסטאס.
 |
| עם דנית ורודד בפריבזה |
