הכנות אחרונות לפני החצייה

בשבת ה 24 לנובמבר נחתו ב"דנא" אברהם אורי המוכר מההפלגה מגיברלטר לקנריים  ורז דנא האחיין שלנו שמייד הוריד את הגיל הממוצע ב"דנא" בשנים רבות והגדיל את יכולת הסחיבה וההרמה בקילוגרמים רבים מאד מאד...

 אברם, כרגיל, עמוס בבקבוקי ברנדי איכותי ורז עמוס בעוגיות ופסטו מעשה ידיה ל"התעלף" של סבתא לאה וטחינה וקפה שרוני של רז שלחה כדי שנזכור מאיפה באנו ולאן אנחנו חוזרים....איזה כיף לטעום ולהריח שוב את הבית. המון תודות!!!

אורי לא ביזבז רגע והכניס מייד את שניהם לעבודות סבלות אינטנסיביות, לאחר שיום קודם הוא סחב לבד לא מעט קילוגרמים של מצרכים. מאות בקבוקי מים, יין, בירה, שמן וחלב כמו גם ערמות של קופסאות שימורים, שקיות קמח, פסטות, אורז, סוכר, תופינים וחטיפים שונים. הכל נכנס ל"דנא" ולא נודע כי בא אל קירבה. כל הכמויות הללו שנועדו להזין  ולהרוות 4 נפשות במשך כ 3 שבועות נכנסו מתחת לכל פיול ומאחורי כל ריפוד של ספה באופן מפתיע למדי. נכון שגם, לאחר משא ומתן ארוך, הסכמתי לתרום את המקלחת הפרטית שלנו לטובת איחסון המים ונתקלח בשירותים הקטנים. לא נורא, בעיקר בהתחשב בהטיה שממילא לא תאפשר מקלחת נוחה בצד הימני של הסירה.

רז ואורי בתורות, ירדו לנקות את תחתית הסירה וחזרו משם קפואים וכחולים אך עם הכרזה שנחסוך כ 15 שעות הפלגה (במשך 3 השבועות) כתוצאה מהנקיון. אני בטוחה שכולנו מאד נשמח להגיע לקריביים 15 שעות קודם.

יום ראשון ה 25 לנובמבר, גשום משעות הצהרים, מערכת דרומית חזקה נכנסת לאזור והתכנית שלנו לצאת ביום שני ה 26 לנובמבר נדחית ליום רביעי ה 28. אפילו משט ה ARC שהייה אמור לצאת ביום ראשון ה 25, החליט בפעם הראשונה להיווסדו מאז 1998 לדחות את היציאה ביומיים, עקב תנאי מזג האוויר הקשים השוררים באזור הקנאריים.

אנחנו מנצלים את הזמן להכנת ערסלים שיקלטו את הפרות והירקות למסע,

אברם ואורי תפרו והתקינו רשתות לאחסון הפירות והירקות, ונהנו מהמשחקים ב"רקמה ותפירה".

רז מכין שקיות ואקום לגבינות

אורי ואברם מסתכלים על תחזית אחרונה

כרגע הבנים שוטפים את הסירה ומכיוון שלי יש גימלים עקב ארוע הצלע, אני מנצלת את הדקות האחרונות להפרד מכם.
נצא עוד כשעה לעבר קפו ורדה. בעזרת נפטון, פוסידון וימנג'ה נגיע בעוד כ 6 ימים. עד אז - שימרו על עצמכם ולהשתמע.

זהו, מילאנו דלק, השעה 13:20 ביום שלישי ה 27.11.12 - יוצאים לדרך. צ'או

מטנריף חזרה לגראנד קנארי

לאחר שהכרנו את כל הדנים ברציף, החלפנו עם כולם מסלולי הפלגה, טיפים לדרך, כרטיסי ביקור והבטחות להתראות בהמשך הדרך, שמנו פעמינו חזרה לגראנד קאנרי. הרוח לא אפשרה הפלגה ללאס פלמאס, בה התכוונו להמתין לרז ואברהם וממנה לצאת לדרך, לפיכך הפלגנו לדרום האי לנמל פורטו ריקו, ממנו יצאו אורי וחבריו על סיפון  ה"אנטינאה" לפני 37 שנה לעבר איי כיף ורדה והלאה לברזיל. הכפר הקטן הפך לאזור תיירות ענק ובו אלפי חדרי מלון ודירות נופש המאוכלסים בעיקר בסקנדינבים.

פורטו ריקו

פורטו ריקו

מאות כסאות נח בחוף הים של פורטו ריקו

דקות ספורות לאחר היציאה מהמרינה, עלה דג חביב בחכתו של אורי וכבר הבטיח את ארוחת הערב של היום ואת חיוכו ושביעות רצונו של אורי מהחכה החדשה – בהחלט התחלה טובה ליום הפלגה נעים.

רציף הקרוזרים בפורטו ריקו שוקק חיים, צוותים באים והולכים, אנשים נוסעים הביתה להגיד שלום רגע לפני החצייה, תיקונים אחרונים, המתנה לחלקי חילוף, צלילות אחרונות לבדוק מה קורה שם מתחת לקו המים, ארגזי אוכל ובקבוקי שתיה זורמים בטונות למעמקי הסירות, חבר'ה צעירים מתדפקים על גשרי היכטות בחיפוש אחר סירה שתיקח אותם אל מעבר לים ומעוררים בנו זכרונות נוסטלגיים לתקופה רחוקה בה אנו נהגנו כמוהם. חוץ מלתת להם בירה, סימפטיה וכמה עצות להמשך, אנחנו נאלצים להשיב את פניהם ריקם.

הטיול בין האיים והמפגש עם קרוזרים נוספים, לימד אותנו שאין שום הכרח לחזור ללאס פלמאס העמוסה והצפופה מאד בסירות ה ARC וניתן בהחלט לצאת לדרך מכל מעגן אחר בכל אחד מהאיים הקנאריים. אבל את הכף הכריעה דווקא תאונה קטנה שקרתה לי והשביתה אותי למספר ימים ועל כך בפינתו של אורי לקרוזרים..., ולפיכך החלטנו להישאר בפורטו ריקו, להתארגן בנחת ולצאת לכייף ורדה מכאן.

בין לבין, גילינו שהמקום מאופיין במזג אויר שנחשב ליציב והנעים ביותר בעולם – לא כל האי, אלא דווקא החלק הספציפי הזה. כאשר בצפון האי גשום ואפור, כאן תמיד בהיר וחמים – איזה כיף!! בעקבות התאונה שלי, נהייתי חביבת הרציף וביקורי שכנים החלו להגיע. כשהתאוששתי, החזרנו ביקורים בליווי נסיונות האפיה שלי שחלקם עלו יפה יותר וחלקם פחות אבל כולם התקבלו בברכה רבה אצל היכטיונר המצוי. הייה מעודד למדי לגלות ששכנינו הסקנדינבים בהחלט תומכים בפעילות ישראל בעזה ומקפידים להתעדכן בכל רשתות החדשות כדי לעקוף את  החד צדדיות של אמצעי התקשורת הרשמיים.

זכינו לערב מהנה, עם ניחוחות של מזרח תיכון, אצל ידידינו התורכיים שעגנו במרינה סמוכה. מאכלי כבש ויוגורט תורכי אמיתי, משחק שש בש והרבה סיפורי הסטוריה  על היחסים בין העמים באסיה הקטנה – תורכים, יוונים, יהודים, מוסלמים ונוצרים. הייה כיף וכבר קבענו מפגש בכייף ורדה כדי שאורי ילמד את סלים לגלוש על קייטסרף.

אורי וסלים משחקים שש בש

פרופסור נדיר ברקר ופרופסורסלים ילכין ביכטת "כיף"

במסגרת ההערכות שלנו לחצייה, ביקרנו שוב ב LAS PALMAS כדי לרכוש אביזרים אחרונים בחנות לציוד ימי במרינה. החגיגה על הרציפים, לקראת יציאת משט ה ARC לחציה ביום ראשון הקרוב, בעיצומה. מאות יכטות מקושטות בדגלים, צוותים מכל העולם (אבל שוב נדמה שהסקנדינבים מהווים את הרב גם כאן) עסוקים בהכנת הסירות להפלגה הממושכת, ארגזי מזון ובקבוקים של מים, ודלק יורדים אל בטן הסירות והרציפים חסומים בשקים ענקיים של מפרשים מכל הסוגים.

וכמו תמיד, בכל ההמולה הצבעונית הזו מסתובבים גם הילדים, "חמושים" בחגורות הצלה, עוברים מפינה אחת לאחרת בנסיון לדוג דגים או סתם להאכיל אותם.

פינתו של אורי לקרוזרים

קודם כל, החזר חובות בנושא מילוי גאז.   בספרד יצא חוק חדש שאוסר מילוי בלוני גאז שהם שונים מהסטנדרט, גם אם התבריג מתאים. כל התחנות המסודרות למילוי והחלפה השיבו בשלילה לתחנונינו. ואז ממש בטיפה האחרונה, כשכבר התכוננו לרכוש בלון ספרדי חדש, שאין ספק שלא היה מתקבל למילוי בשום מקום אחר בעולם, גילינו שעל יד החוק היבש מתנהל סחר בגאז, גם מילוי וגם החלפה. יש לפנות למנהל המרינה או חנות לציוד ימי והם "מסדרים"  זאת.

עכשיו, לא קשור לקרוזינג, משהו על מיכל ("הטורבו") שלנו. לא רק שהיא חושבת שהיא בת 20 היא גם חושבת שהיא נאדיה קומנצ'י . אז מוקדם בבוקר (אני ואנשים נורמאליים אחרים כמובן ישנים)  נעליים, ביגוד, כובע, משקפי שמש .....    היא מתכוננת כהרגלה להליכה. דבר שבאותו בוקר לא ייצא.

"הגנגוי" שלנו הוא שם דבר ב"דנא", אחד האביזרים הכי מושקעים  ויקרים בסירה. 220 סמ' של קרבון, אפילו מתקפל לשניים.

בגלל ה"סויל" הסירה זזה קצת קדימה ואחורה גם כשהיא קשורה כראוי, חובה אפוא לתזמן כראוי עליה וירידה . מיכל (ת'אמת) עושה זאת 30 שנה בלי תקלות.

אתם מתחילים להבין. בבוקר ההוא הכול השתבש, בתזמון גרוע, באמצע הדרך הגנגויי מתקפל למים. במקום לקפוץ למים ולסיים את הטרגדיה עם טלפון ונעלים רטובות, "הנערה" מחליטה לעשות פליקפלק לפנים "ונמרחת" על הרציף שלשת רבעי גוף במים וכפות ידיים בכוחות אחרונים אוחזות ברציף.... שכן נורווגי (למזלנו) רואה את האירוע ותוך כדי שיחת ועידה עם נורוגיה מושך ומציל לנו את מיכל.  אנחנו עושים ספירת מלאי: פצע בסנטר (פגע ברציף) וצלע סדוקה.

טלפון לחבר הטלפוני רפואי, שלנו, מולי לובושיץ , שהוא גם שכן, גם חבר וגם אורטופד שמסביר שאין הרבה מה לעשות חוץ מלחבוש את החזה ולנוח. אז למי שלא מאמין מיכל נחה, ממש נחה...ואני החובש. אתמול, בארוחה עם חברינו מתורכיה שגם הוא אורטופד, העלתי את הנושא, שכן הייה חשש להתחמקות ממשמרות בהמשך. ובכן הרופא התורכי נתן לי אישור רישמי לתת למיכל משמרת, לבד, גם בלילה בתנאי: שלא תצחק (אמרתי לו שאין מצב),שלא תשתעל ושלא תעשה הפצ'י.

כשהוא הבין שאני סוחט ממנו אישור הוא הוסיף שהאויר הפתוח בקוקפיט עשוי בהחלט להועיל.

עכשיו, בלי צחוק כל הסירות ברציף ערכו מבדקי גנגויי ובימים האחרונים בוצעו לא מעט תיקונים ושיפורים. כמו כן סיפור הפליקפלק מדובר כאן בכל פאב.

מיכל לאחר שהעיזה לחזור ולצעוד על הגנגוואי

 נ.ב – הערת המערכת

האישור שניתן ע"י פרופסור סלים לאורי לגבי משמרות הלילה שלי, ניתן בדרכים מפוקפקות על ידי תורכי אחד לתורכי אחר (שורשיו הרחוקים של אורי מצד אביו בתורכיה). סלים מחכה בקוצר רוח לשעורי הקייט מאורי והוא לא יסכן אותם בעד שום הון שבעולם – ובודאי לא עבור הצלע החורקת שלי.

מלה גומרה חזרה לטנריף

הימים במרינה בסן סבסטיאן עברו בנעימים. רכשנו לנו חברים בסירות השכנות. זוג הולנדי שמשייט בין האזוריים לקנריים וביוני האחרון פגש את נירית וכריס סלייני באיים האזוריים – ידענו שהעולם קטן וישראלים בו מעט אבל בכל פעם מחדש זה מפתיע עד כמה הכל קרוב וכולם מכירים את כולם....

הזוג ההולנדי הייה כבר פעמיים בארץ במסגרת שיוט האמיר מתורכיה לישראל ומצרים וזוכר לטובה את מפרשיהם של איזי ואורית סוויסה ובאותה נשימה גם את מצדה והקרב ההרואי שניטש בה. לאחר 6 שנים שמרכז חייהם הייה בתורכיה החליטו להעביר את מרכז החיים לאיים הקנריים אשר לפחות אחת מבנותיהם וחלק מהנכדים מתגוררים בהם. התפתח דיון, שכבר היינו שותפים לו, במועדון הקרוזרים – כמה קבינות כדאי שיהיו בסירה? הם, כמונו, בחרו בסירה עם 3 קבינות כדי שיהיה מקום לילדים ובני זוגם כאשר הם באים. בצער רב הם הודו שלאחר 6 שנים רצופות של הפלגות במפרצי הים התיכון, כל אחד מ 4 ילדיהם ביקר אולי פעם אחת... אבל, אנחנו לא מתייאשים ובטוחים שהילדים ימשיכו לבקר ולקבינות יהייה שימוש. חוץ מזה... בהפלגות הארוכות כשמצטרפים עוד שני אנשי צוות, זה בהחלט נחמד שלכל אחד יש את הקבינה שלו!

השכנים מימין היו זוג צרפתים צעירים על סירת GIBSEA  הדומה להפליא ל"ליאורה" שלנו, סירתנו הקודמת. השניים היו עסוקים ימים ארוכים בלהוציא את הגומי שבין חריצי עץ הטיק בסיפון כדי להכין אותם למילוי חדש. עבודה סזיפית הכרוכה ברעש ולכלוך רב. הם לא הפסיקו להתנצל על הרעש והלכלוך והצטערו צער רב כשעזבנו בדיוק ביום האחרון לעבודה שלהם ורגע לפני שיכלו להתפנות לבילויים.

את אספקת הדגים השוטפת קיבלנו מהאנגלי החייכני שיצא יום יום לים עם סירת המנוע שלו המצוידת ב 8 חכות אימתניות. לעיתים ישירות ממנו ולעיתים כאשר נתן מנה נדיבה לצרפתים והם חלקו אותה אתנו.

הייה נחמד לראות את הסירות הצרפתיות וההולנדיות, משפחות צעירות עם ילדים קטנטנים המסתובבים על הרציף עם חגורות הצלה ורשת לתפיסת דגים כאשר הם מאכילים את דגי המרינה ותופסים ומשחררים אותם לקול צהלות צחוק ושמחה. משפחות צעירות שלקחו פסק זמן של שנה עד שנה וחצי מעבודה ולימודים ויחד עם הקטנטנים חוצים את האוקינוס ומשייטים בין האיים. הם לא מחכים 30 שנה להגשים חלום – פשוט עושים את זה כאן ועכשיו.... איזה כיף!

ובכל זאת, מכיוון שכבר לא בכל יום ניתן להפליג בחזרה מזרחה, החלטנו לנצל את תנאי מזג האוויר והתחזית שניבאה רוחות של עד  15 קשר כדי לחזור לטנריף. כבר ביציאה הרוח נשבה בעוצמה של 20 קשר (ולא כצפוי 10 קשר), אבל ה"דנא" נהנתה מהרוח הצפונית ובמערך מצומצם ורוח צד דהרה במהירות של כמעט 8 קשרים לקול תרועותיהם של הזוג דנא. די מהר הרוח עלתה ל 30 קשר, המפרשים צומצמו שוב ושוב, מעילי הסערה יצאו מהארון וזכו לשימוש לאחר זמן ממושך שננטשו בארון והדרך של 24 המיילים חלפה בסערה, תרתי משמע.

הגענו לעיירה LAS GALLETAS, אשר לפי הספר אין בה מרינה, אבל בפועל, יש בה חיים ויש בה מרינה העונה לשם MARINA DEL SUR בערוץ 9 – כמו רוב המרינות באיים. מרינה קטנה שלהבדיל ממרינות אחרות, מאוכלסת בשייטים ממדינות שונות ומגוונות כגון דנמרק, אסטוניה, פינלנד, דרום אפריקה ועוד. רובם ככולם מתעתדים לחצות את האטלנטי דרך איי כייף ורדה שלא במסגרת ה ARC. חלקם ממתינים לחלקי חילוף או אביזרים שונים, חלקם ממתינים לאנשי צוות ולאט לאט מתחילים לצאת לדרך. אנחנו נמתין כאן מספר ימים ונחזור לגרנד קאנרי כדי לקבל את פניהם של רז ואברהם המצטרפים אלינו לחציה.

ובינתיים... אורי מייצר לעצמו כרגיל עבודות יזומות. הראשונה פרוק והרכבה מחדש של הידיות בכניסה לסירה. משום מה הן התרופפו ופעולת הפרוק שלהן היתה כרוכה במורכבות שהמענה לה ניתן על ידי התייעצות טרנסאטלנטית עם דודי נוימן, נגר הבית שלנו. התוצאות מרשימות כרגיל! העבודה השניה, פרוק, ניקוי והרכבה מחדש של משאבות השירותים שהחלו להשמיע קול צווחה חרקני בכל שימוש עקב הצטברות אבנית במנגנון המשאבה. הארוע המצחיק של אותו יום הייה שמכיוון שערב קודם, אורי הצהיר על כוונתו לעשות כן, כשחזרתי מהליכת הבוקר וראיתי מרחוק אדם יושב על הרציף ליד הסירה שלנו ו"מחבק" אסלה, הייתי בטוחה שאורי עמוק ב SHIT אך כשהתקרבתי הסתבר שזה שכננו הדני שפירק את כל האסלה והוציא אותה החוצה לנקיון בדיוק בגלל אותה תופעה של חריקות צורמניות במהלך השימוש. לעומת שכננו הדני, אורי פתר את הבעיה בפרוק, נקיון והרכבה של המשאבה עצמה ב 10 דקות לכל משאבה וחסך לעצמו את עוגמת הנפש של פרוק האסלה כולה ועבודה של חצי יום על כל אחת מהאסלות. הדני התבאס נואשות כשהוא שמע שבעצם ניתן היה לפתור את הבעיה בזמן קצר ובהתעסקות במשאבה בלבד...

כמו כן, לאחר אין ספור פעמים שהבטחנו לעצמנו, הותקן סוף סוף "מורידן" למפרש הראשי והקליפסים המושחלים בתורן נטבלו בנוזל כלים - הכל כדי לזרז את הפלת הראשי בשעת הצורך. הוא סיגל לעצמו תכונה מעצבנת להשאר בחצי הדרך, דבר שהכריח את אורי לצאת מהקוקפיט ו"לריב" איתו כדי שירד חזרה למקומו - כזכור, אמא אווזה אוהבת שכל אפרוחיה כולל אבא ברווז, נמצאים בקוקפיט ולא מטיילים על הסיפון כאשר הרוח מעל 25 קשר.

ההתקנה האחרונה לשבוע זה היתה התקנת הוונטה החכמה שנבנתה עבורנו על ידי יותם צימרמן כדי לשאוב את ריחות טיגון הדגים מהיכטה החוצה. יותם בנה משני מאווררי מחשב, וונטה חזקה הנכנסת בדיוק לחלון שמעל כירת הגאז - תענוג!

הוונטה של יותם בפעולה

הרוח הצפון מזרחית ממשיכה לנשוב בעוצמות של כ 25 קשר ומאפשרת לאורי הפוגה מרשימת העבודות היזומות שלו לצורך גלישה בקייטסרפינג. המרינה ממוקמת לא רחוק מאתר הגלישה של האי, עיירה קטנה בשם Medano המושכת אליה גולשי רוח וקייט מכל העולם וכל ענפי התיירות שלה מבוססים על הגולשים. כפי שהבחנו, מי שמסתובב בעיירה בלי טרפז צמוד, נראה תלוש ולא שייך למקום.

ו...היום, יום שלישי ה 13.11.2012 - יום הולדת שנה לאלון הנכד המדהים שלנו!

אז המון ברכות לילד הכי חמוד בעולם, מהסבים הכי אוביקטיבים שיש.

שולחים לך מיליוני נשיקות ותלפי חיבוקים מעבר לאוקינוס האטלנטי, דרך מיצר גיברלטר ולאורך כל הים התיכון.

מתגעגעים אליך עד אין קץ ואוהבים עד בלי די.

לה גומרה

ככל שהימים עוברים ומתקרב מועד חציית האטלנטי, נעלמים מהמרינות נופשים וצ'רטריסטים ובמקומם מגיעים הקרוזרים. זוגות זוגות, כמו בתיבת נח, רק שכאן לכל זוג תיבה משלו, מתקבצים ובאים מרחבי תבל אנשים שבדרך כלל דומים לנו בגיל ובחלום. אנשים שארזו בתים, מכרו עסקים, השאירו בבית ילדים, בני משפחה וחברים, בחרו את ספינת החלומות שלהם ויצאו לחצות אוקינוסים. חלקם מתכננים שנים של הפלגות והמשך לפסיפיק אך רובם מדברים על הקריביים וחזרה לים תיכון. במרינות נוצר הווי של קהילה קטנה שמחליפה רעיונות, עצות, המלצות וחוויות.
בטנריף התידדנו עם זוג מאיסטנבול, שניהם רופאים, פרופסורים באקדמיה אשר הפעילו במקביל גם קליניקה פרטית - הוא אורטופד מנתח והיא מומחית בשיקום. לתפיסתם ומנסיונם האישי, המצב הפוליטי בארצם פונה לכיוונים מאד לא טובים ולפיכך, שלחו את שלושת ילדיהם ללמוד באוניברסיטאות בארצות הברית, מכרו את נכסיהם, סגרו את הקליניקות, קנו סירת אלומיניום מקסימה, ויצאו לדרך ללא תאריך יעד לחזרה. הייה כיף (שזה גם שם הסירה שלהם) לשתות יחד קפה תורכי אמיתי, לחשוש ביחד לגורל המזרח התיכון, להחליף דעות פוליטיות, לצחוק יחד, לתכנן מסלולי הפלגה אפשריים ולהנות מהיחד של קבוצות ה"מיעוטים". רוב דרמתי בקרב קהילת הקרוזרים שמור לצרפתים. דגלם מתנופף מעל כל סירה שניה לפחות, הם ממלאים את המרינות, המסעדות והבארים בשפתם המתנגנת ובדרך כלל מתנהלים בחבורות גדולות ועליזות. יתר הקרוזרים הם בדרך כלל מארצות סקנדינביה, אנגליה ניו זילנד וארצות הברית. כישראלים, אנחנו בהחלט תופעה נדירה בשטח.

לאחר מספר ימי גשם בטנריף ותנאי מזג אויר שלא אפשרו הפלגה ובאופן כללי גרמו לנו לטפס על קירות היכטה... יצאנו לדרום טנריף במזג אויר אפרורי אך נסבל. את הלילה בילינו במרינה סן מיגואל הממוקמת באזור תיירות מפותח, אך כיוון שירד גשם ברב שעות הערב והבוקר שלמחרת, לא באמת ראינו מה יש למקום להציע.
המשכנו לאי לה גומרה ברוח גבית נעימה, מערך מלא, השמים אמנם אפורים אך השעות עוברות בנעימים.
בצהרים מצטרפים להפלגה ומלווים אותנו במרחק קטן מאד מהסירה 2 זוגות לוויתנים - איזה כיף!!
בהמשך הדרך אנחנו מזהים להקה של כ 15 לוויתנים מול חרטום הסירה. מפליא אותנו שהם לא בורחים ונשארים כמעט במקום למרות התקרבות הסירה אליהם. במקביל מצטרפים דולפינים ומשחקים מול חרטום הסירה - חגיגה וחוויה ימית אמיתית!!! התמונות שהצלחנו לצלם מעבירות רק את קצה הטעם של החוויה המאד מרגשת...

לאחר שלמדנו את הנושא הסתבר לנו שאלו לוויתנים מסוג PILOT WHALES, החיים באזור. הם יצורים החיים חיי חברה אינטנסיביים, חיים בלהקות של עד 100 פרטים, מאד דואגים ומגוננים זה לזה ולא נבהלים מסירות ומאפשרים להן להתקרב אליהם. אחת האטרקציות היותר פופולריות באיים הקנאריים היא "תצפית  לוויתנים". תיירים מגיעים הנה מכל העולם כדי לצפות בהם והנה אנחנו זכינו להם, סתם כך תוך כדי הפלגה מאי לאי.
הכניסה למרינה היתה הרבה פחות מרנינה. כ 5 מייל לפני הכניסה תפסה אותנו מכת רוח קדמית חזקה של כ 35 קשר מלווה בגשם זלעפות. עד שהגענו לרציף היינו רטובים מכף רגל ועד ראש אבל עמוסים בחוויות אטלנטיות מרגשות ביותר.
כהרגלנו, שכרנו רכב, טיילנו באי לאורכו ולרחובו כולל צעידה במשעולים מיוערים וצוקים מרשימים.

חוף הים בסן סבסטיאן

תצפית על סן סבסטיאן

אורי על רקע ROQUE DEL MAGRO

המרינה בסן סבסטיאן

VALE GRAN RAY

VALEHERMOSO

טרסות של גפנים

לאחר חצי שעת גשם, דוהרים מכל המורדות מפלי מים אל עבר הוואדיות

ארוחת בוקר לרגלי אחד המפלים

טרסות מעובדות בעיירה AGULO

הגן המקסים סביב מלון PARADOR על הצוק מעל סן סבסטיאן

עצי תמר נטועים על מורדות ההרים ובואדיות - נפלא!

לא ברור לי אם הסיפור הקטן הבא שייך לפינתו של אורי או לגוף הבלוג, אבל מכיוון שדי בטוח שאורי "ישכח" לספרו, אני מתנדבת לספר אותו. ומעשה שהייה כך הייה...
אורי הדייג, ידוע בסקרנותו הבלתי נלאית לגבי כל ציוד ושיטות הדייג למיניהן, עצר ליד אחת מסירות הדייג המהירות העוגנות ברציף לידינו ו"ראיין" את בעל הסירה. חזר ל"דנא" כולו מאיר וקורן ויחד יצאנו למסע רכישות בחנות הדייג המקומית על בסיס ההמלצות שהוא קיבל מאותו דייג מדופלם.
עם ערב, כאשר טיילתי להנאתי על הרציף, ראיתי את הדייג הממליץ, לאחר ששב ממסע הדייג שלו, כאשר הוא מקרצף את סירתו. פתחנו בשיחה והוא סיפר שהיום הצליח לדוג רק דג אחד אבל גדול וטעים. לשאלתי אם אפשר
לקנות ממנו את הדג הוא השיב שאיננו מוכר, אך בחיוך גדול הוסיף ואמר שהוא בשמחה נותן אותו והגיש לי שקית עם חתיכות גדולות, נקיות ומפולטות של דג שזה עתה ניצוד ורק הדגיש שלא נבשל אותו יותר מדי...
אז תגידו אתם - מה עדיף, רשימת ציוד דייג או שקית עם דג טרי ונקי?