צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום שני, 26 ביוני 2017

אלבניה ALBANIA

אלבניה
לפני 5 שנים, כשהפלגנו לאורך חופי האדריאטי מצפון לדרום, שקלנו אם להכנס לאלבניה. רב הדעות היו נגד ואנחנו, שמסע גדול עמד לפנינו, ויתרנו.
גם הפעם פנינו לפורום השייטים ושאלנו מי הייה ומה ההמלצות. קיבלנו מעט מידע והפעם הדעות היו חלוקות. חלק אמרו "ותרו, חבל על הזמן, אין מה לעשות שם ופרוצדורת הכניסה מעצבנת" וחלק אחר אמרו – "האלבנים נחמדים, הכל פשוט וזול, המדינה יפה, ופרוצדורת הכניסה לא מסובכת, יש סוכנת שמטפלת בהכל – מומלץ!"
בלי קשר למידע לשייטים, אורי ואני קראנו את הספר "אפריל השבור" מאת איסמעיל קאדרה סופר אלבני המתאר את החיים של אנשי ההר באלבניה המושפעים מאד ממנהג גאולת הדם הנקרא כאן קנון. ספר המתאר בעוצמה מטלטלת את ההתנגשות בין הישן לחדש באלבניה של ראשית שנות ה 20 של המאה הקודמת ומציב סימן שאלה על היכולת של הרוחות החדשות המנשבות באלבניה להתמודד עם המסורת השיבטית. 
יצר ההרפתקנות והסקרנות גבר בסופו של דבר על הכל והחלטנו להפליג ולטייל באלבניה כשתמיד יש את האופציה להרים עוגן ולהפליג הישר למונטנגרו.
ב 3 השעות שהפרידו בין קורפו לסרנדה באלבניה הספקתי להתרגש כמו שמזמן לא התרגשתי. הכניסה למדינה חדשה שמעולם לא ביקרנו בה והידיעה שלא רבים השייטים המגיעים אליה עטפה אותי בתחושה שיוצאים להרפתקה חדשה בשונה מהמוכר, היפה והנח של יוון.
הטלנו עוגן במפרץ סרנדה. על הרציף עם חיוך גדול של ברוכים הבאים, המתינה לנו יליה הסוכנת המקומית שתפקידה לנהל את הליך הכניסה לאלבניה מול הרשויות. (פירוט בפינה לקרוזרים). יליה, מלבד היותה חייכנית ונעימה, דיברה אנגלית רהוטה ומהירה להחריד, תוך דקות ספורות היתה בידינו מפה של העיר והאזור עם רשימה של המלצות היכן לבקר, היכן לאכול, איפה ממוקמים הסופרמרקטים, הכספומטים וכל שירות אחר שאולי נזדקק לו. יליה ממש התבאסה כשהבינה שאולי לא נשאר אפילו לילה בעיר, רצינו לעגון בשקט במפרץ פלרמו אבל לאור פרצופה המאוכזב החלטנו להישאר בסרנדה ולבקר באתר הארכיאולוגי BUTRINT.
הנסיעה באוטובוס ל BUTRINT אורכת כחצי שעה, הכרטיסנית החיננית מטאטאה את האוטובוס בטרם עליית הנוסעים ואז עוברת בין הנוסעים וגובה את התשלום.
האתר עצמו מרשים מאד. זוהי עיר נמל עתיקה ששרידיה הראשונים מהמאה ה 8 לפני הספירה ומכילה שרידים מכל התקופות והממלכות הקדומות החל בתקופה ההלניסטית דרך התקופות הרומית, הביזנטית, הונצאנית, והעותומנית. שרידי העיר נמצאים על חצי אי מיוער מה שהופך את הסיור בין השרידים של מבני הציבור והווילות של עשירי התקופות השונות למהנה ביותר. אבל מה שבאמת הדהים את אורי זה הפלא הטכנולוגי של "הפרי" האלבני הנמצא במקום ומעביר בני אדם וכלי רכב לצד השני ומדגים מצויין את הפער שיש לאלבנים לסגור בינם לבין המערב.
ה"פרי" בצד הנגדי של הנהר עם רכב ומספר בני אדם, שימו לב לכבלים...

הביריון בלי החולצה הוא ה"סקיפר" של ה"פרי" שלנו

ה"פרי" באמצע חציית הנהר

 ומספר תמונות מאתר העיר העתיקה BUTRNIT





לשון היבשה עליה בנויה העיר BURNUT
האמפי ב BURNIT






























בעיר סרנדה עצמה שרידים של בית כנסת מפואר ששימש גם כמרכז ללימודי תורה ומרכז קהילתי. במקום נמצאה רצפת פסיפס מדהימה עם ציורי המנורה ומוטיבים יהודיים נוספים אך כיום ניתן רק לצפות בצילום ענק שלה בעוד היא נמצאת במקום אחר.
במפרץ הגדול עוגנת אונית קרוז ענקית ששופכת אלפי תיירים לעיירה הקטנה שחיש מהר מסתדרים באוטובוסים המסיעים אותם לאטרקציות סביב העיר. רחפות מגיעות מקורפו לסרנדה באופן סדיר אחת לכמה שעות אבל יכטות.... אנחנו ועוד יכטה אנגלית גדולה. 
ארוחת הערב במסעדה שנשלחנו אליה על קו המים (בניגוד למדיניות שלנו הגורסת שיש לחפש בקו השני והשלישי את המסעדות המקומיות), הוכיחה עצמה כבחירה מעולה. כבש ביוגורט בטעם גן עדן, חצילים ממולאים כל טוב, סלט ירקות גדול וחצי ליטר יין אלבני סביר בהחלט והכל בסכום השווה ל 60 ₪. אורי מסכם שעם אוכל כזה אפשר להשאר ולטייל באלבניה כמה שארצה.
אלבניה משלבת בין חדש  לישן. האווירה הכללית דומה למשהו לפני כ 50 שנה אחורה, אבל יש תנופת בניה, המון בתי מלון אבל גם ערמות אשפה וצוענים שנוברים בהן בכל מקום, פשטות ושימוש באביזרים כגון עגלות תינוקות של שנות ה 70 אצלנו הנראות כמו מוצגים במוזיאון של מודי ברכה או גיל פינטו.


למחרת, לאחר חתירה על ה SUP, הליכת בוקר נמרצת ופגישה עם הסוכנת לקבלת ניירת היציאה, שמנו פעמינו למפרץ פלרמו. המפרץ היחיד שהרשויות מאשרות עגינה בו ללא הליך כניסה ויציאה. היינו היחידים במפרץ החביב כשמצד אחד מגינה עלינו מצודת עלי פאשה שטרח ועמל ובנה מצודות רבות דומות לה באלבניה, מצד שני רציף בטון מתפורר ובראש המפרץ חוף נחמד אליו יורדים הנופשים מהכפר במורד ההר.












כלובי הדגים במפרץ סמוך לפלרמו
ה"דנא" נשקפת ממצודת עלי פאשה במפרץ פלרמו

בכניסה למפרץ VLORE אשר בראשו נמצאת אוריקום אנחנו מגלים שכל הגבעות מכוסות בעמדות ירי כנראה מתקופת מלחמת העולם השניה. לאחר הגילוי הזה הבחנו שכל אלבניה משובצת בעמדות דומות ועל ההרים במקום כבשים רועות עמדות ירי...
עמדות ירי
הכניסה למרינה אוריקום, המרינה היחידה באלבניה, מסומנת היטב ועל הרציף מחכה מרינר שמקבל חבלי קשירה ומגיש מורינג. לואיג'י, מנהל המרינה מגיע להסביר את פרוצדורת הכניסה, ניירת ותשלומים, הוא היחידי המדבר אנגלית. המרינה קטנה, מעט סירות עוגנות בה, בעיקר איטלקיות. בני זוג ניו זילנדים ממהרים להזמין אותנו לכוס יין ונראים כמי שלא פגש יכטיונרים אחרים בכלל ודוברי אנלית בפרט זה זמן רב. התחלנו ביין לבן על סיפון היאכטה הניו זילנדית בחברתם של מייק והלגה שהפליגו ממונטנגרו לאלבניה והמשכנו בארוחת ערב במסעדה מקומית נעימה כאשר שקיעה מרהיבה צובעת את המפרץ. החלפנו מידע על מקומות עגינה ומסעדות טובות, כל אחד מהכיוון ממנו בא.


מייק והלגה מניו זילנד





כאשר ה"דנא" מוגנת במרינה נסענו לטיול יבשתי ל ל Tepelena ול – Girokastra. הנופים מרהיבים, הרים ירוקים, עמקים מעובדים, נהר רחב ידיים, מפלים קטנים לצד הדרך, מצודות מרשימות וערים עתיקות הבנויות בסגנון יחודי. מסעדת פורלים באמצע שום מקום, בסגנון אלבני של "דג על הדן" והמסקנה המתבקשת – אלבניה היא אחלה מקום לטיולי יבשה.





"דג על הדן" נוסח אלבניה 

השף הגאה מכין את הדגים שנבחרו


מפעל "מי עדן" המקומי, שוטפים, ממלאים, סוגרים ומוכרים

העיר GJIROKASTRA

העיר GJIROKASTRA

המצודה ב GIROKASTRA

אורי על רקע תצוגת הקבע במצודה של תותחים ממלחמת העולם השנייה




10 שעות הפלגה ברוח קלילה, מפרש ראשי ומנוע ואנחנו ב DURESS. ההחלטה כבר התקבלה בדרך אך קיבלה משנה תוקף בנמל דורס – עוגנים בלילה וממשיכים ישר ל BAR במונטנגרו. מיצינו את החוויה הימית של אלבניה. ייתכן ונחזור לכאן לטיול יבשתי אבל בכלי שייט כנראה רק אם וכאשר ייסגר כאן הפער והוא ענק! בנמל דורס אנשי הנמל אדיבים, דוברי אנגלית רהוטה מפנים אותנו לעגינה בסמוך מאד לאונית משא ענקית, על הרציף לידנו מנופי ענק מאיימים עלינו מלמעלה ולא רחוק עוגנת שלישיית אוניות קרוז אדירות. הרציף שחור משמן כמו רציף של נמל מסחרי עובד והשטח כולו עמוס קונטיינרים ביניהם יש למצוא את הדרך לעיר כדי לאכול ולמשוך כסף לסוכן המקומי.


ה"דנא" עוגנת ליד ה PACIFIC WINTER

ובחרטום עוגנות  3 ענקיות

ביציאה מ DURESS על רקע המנופים והקונטיינרים בינהם ניווטנו דרכנו לעיר



 אז זהו, הבוקר, לאחר לילה די מסוייט בסרחון של מי השופכין שהוזרמו לנמל, עם עדת יתושים שקמו עלינו לכלותנו, נפרדנו מאנשי משטרת הנמל שאיחלו לנו הפלגה נעימה ובתקווה שנשוב ונבקר באלבניה, ים רגוע לחלוטין, מערך מלא ואנחנו בדרך למונטנגרו.






לסיכום אלבניה - כן למטיילי יבשה, עדיין לא לשייטים. ובאמת באמת שניסינו לאהוב אותה גם כשייטים.


מידע נוסף לשייטים
בשורה התחתונה, אלבניה עדיין לא ערוכה לקבל קרוזרים. השיוט לחופיה יקר ולא מתגמל.
פרוצדורת כניסה ועגינה - יש בסה"כ 5 מקומות שמותר לעגון בהם לאורך החוף:
SARANDA
PALERMO
- מפרץ
ORIKUM
- מרינה

DURESS
SHENJIN
מלבד במפרץ פלרמו ב 4 המקומות האחרים חייבים לעבור את הליך הכניסה והיציאה עם סוכן שעלותו 40 יורו. הפרוצדורה עצמה לא ארוכה והם בהחלט יעילים אבל חייבים לתת להם מועד יציאה מדוייק. אין ספונטניות ואם בא לך להפליג בערב או מוקדם בבוקר חייבים לתאם עם הסוכנת כדי שתכתוב בדיוק בניירת את השעה – מטרד. בסרנדה ניתן להטיל עוגן במפרץ או לעגון בין אוניות סוחר וספינות דייג על הרציף במחיר של 13 יורו ללא חשמל, מים או כל שירות אחר. המרינה באוריקום גובה 50 יורו מסירה באורך 13 מטר. אמנם יש חשמל על הרציף אבל המים לא לשתיה והמרינה ממוקמת במקום לא אטרקטיבי לשהות. בדורס העגינה בנמל המסחרי לצד אוניות קרגו פעילות וקרוזריות ענקיות, הנמל מצחין והעלות 20 יורו ליום קלנדרי כך שאם הגעתם ב 17:00 ואתם יוצאים ב 8:00 בבוקר תשלמו 40 יורו לרשויות הנמל על "התענוג" לעגון בחברתם, כמובן שללא שום שירותים. בחשבון פשוט יוצא שכל עצירה (למעט בפלרמו) עלותה בין 40 ל 90 יורו (סוכן +רשויות הנמל) במקומות שהתמורה בהם רחוקה מאד מהעלות.

אזהרות שייט – הכניסות למרינה אוריקום ולנמל דורס הן באזורים מאד רדודים ויש לשים לב היטב לבויות המסמנות את תעלות הכניסה. לא כל מפות הפלוטר מעודכנות אבל בנביוניק המידע די עדכני.
מזון ושתיה
אלבניה משופעת באוכל טוב, טרי וזול ואם אתם כבר שם אין צורך לצייד את הסירה ביוון כאילו אתם מפליגים לארץ גזירה, נהפוך הוא... כדאי לקנות אוכל ויין באלבניה. בסרנדה יש שוק עם כל טוב כולל מולים וצדפות אותם הם מגדלים במתקנים במפרצים, סירות הדייגים הקטנות מלאות בדייג יומי טרי והכל במחירי כלום.
בטיול רכב שערכנו מאוריקום ל Tepelena ול – Girokastra, מאד נהנינו ולכן המלצתנו –
לטייל באלבניה ברכב ולא עם סירה.

מי שבכל זאת מחליט להגיע, להלן רשימת סוכנים לפרוצדורת הכניסה והיציאה:



יום שלישי, 20 ביוני 2017

קורפו

החזרה לקורפו לאחר 5 שנים, כרוכה בהרבה זכרונות נעימים ומעלה מחדש את ההתרגשות של טרום חציית האטלנטי. כאן עשינו את כל ההכנות והעבודות הגדולות על הסירה כדי להכשיר אותה למסע שעמד בפניה. אנחנו מכירים היטב את האי, את בעלי המקצוע, את המרינות, המסעדות, הנופים והמפרצים. ויחד עם זאת, תמיד יש מקום חדש לגלות, אנשים שטרם פגשנו וחוויות מיוחדות שהופכות את השהייה כאן לנעימה ומרתקת.
מכיוון שהיו עוד מספר עבודות שרצינו לעשות על הסירה, נכנסנו למרינה MANDRAKI השוכנת ממש למרגלות המצודה הגדולה של קורפו במועדון השייט של האי ואשר הכניסה אליה וממנה לעיר עוברת בתוך המצודה. העלייה והירידה למרינה נותנת תחושה שאתה מהלך בין לוחמים ושייטים ממאות קדומות וקשה להימנע מהנסיון לתכנן מה אתה היית עושה לו היית על סיפון אחת הספינות העתיקות במעגן הזה כאשר מהמצודה ניתכים עליך שלל כדורי ברזל שנורים מהתותחים שעדיין מוצבים בתנוחה מאיימת על חומות המצודה. או לחילופין, מה הייה תפקידך, לו היית חייל במצודה שתפקידו להגן עליה מצי האוניות המקיף אותה ומטיל עליה עוצר ימי המשתק את החיים בעיר.
הכניסה המהממת למרינה מהמצודה

המרינה ממרומי המצודה, הסירה עם הדינגי האדומה... שלנו


במצודה שוכן בכבוד רב הקונסרבטוריון של קורפו וצלילי המתרגלים בכל כלי הנגינה ובפיתוח קול מתרוננים מעל סיפוני הסירות בכל שעות היום והערב. עקב יחסינו המיוחד למוסיקאים, החלטנו להמשיך ולהינות גם כאשר המתרגלת בפיתוח קול חזרה בפעם המי יודע כמה על אותם תרגילי אהההה אה אה אה (את המוסיקה תחברו בעצמכם, היא לא מאד מסובכת ובוודאי לא מאד מגוונת) וגם כאשר הטרומבוניסט חזר על אותן נשיפות צורמניות בנסיון נוגע לאוזן להוציא צלילים נקיים.
הנוף הנשקף מהמצודה לכיוון מרינה NOAK

אורי בתצפית
שכרנו רכב ושילבנו בין עבודות בשעות הבוקר לטיולים בשעות אחר הצהריים. אין ספק שקורפו נימנה עם האיים היותר יפים ביוון. כולו ירוק, מכוסה ביערות עבותים של עצי זית גבוהים, כאשר לכל עץ בעלים מדורי דורות הדואג לאסוף את פירותיו ולסחוט אותם לשמן זית בבית הבד המקומי. הקורפואים מאד גאים בשמן הזית שלהם שנסחט מזיתים שהשחירו ונפלו מהעצים ורק אז נסחטו, מה שנותן עומק וכהות לשמן, בעוד שמן הזית בפולופונז, למשל, נסחט מזיתים שנקטפו ירוקים וצעירים יחסית ולפיכך הוא בהיר יותר.
נהנינו לשוב לנופים, למפרצים, לערי החוף, לשבילי עפר מתפתלים בתוך צמחיה עבותה, לבתי הקפה המשקיפים על נוף עוצר נשימה, לגני הירק המטופחים, לגינות הפורחות ולהר הגבוה של האי.

הנוף הנשקף מגן הבית בו נולד הנסיך פיליפ, בעלה של מלכת אנגליה

תצפית על מפרץ PALAEOKASTRITSA




מפרץ ELLI 

אחד המקומות המרשימים באי הוא ארמון אכיליון שנבנה בשנים 1889 - 1891 ע"י המלכה אליזבט, מלכת הונגריה וקיסרית אוסטריה. המלכה הצעירה הלכה שבי אחר סיפורי המיתולוגיה היוונית  (גם אני בגילה צללתי עם נפטון למעמקי הים ושרתי עם הסירנות על האיים מול חוף מעגן מיכאל...) ובעיקר נשבתה בקסמו של הגיבור הטראגי אכילס. היא בחרה את אחת הגבעות היפות סמוך לעיר קורפו ממנה נשקף נופו המרהיב של המפרץ ונושבת בו רוח נעימה גם בימים החמים של הקיץ, שכרה את האדריכל האיטלקי רפאל קאריטו, לבנות את הארמון ולתכנן את הגן הגדול סביב לו, בחרה בעצמה את רב הרהיטים והפסלים המוצבים בארמון ובגן, כולל פסלים של כל הפילוסופים, והמשוררים של העת העתיקה ושל זמנה. היא נתנה למקום את השם אכיליון לכבודו של אכילס ונהגה לבקר בארמון לפחות פעמיים בשנה עד שנרצחה על ידי אנרכיסט איטלקי בשנת 1898. לאחר הרצחה של אליזבט נמכר הארמון לקיסר גרמניה. במלחמת העולם הראשונה הוחרם ושימש כבית חולים לחיילי צבא צרפת וסרביה ובמהלך מלחמת העולם השניה שימש כמטה הכללי של צבא איטליה וגרמניה שכבשו את  האי. רק בסוף המלחמה הוחזר לממשלת יוון שהפכה אותו למוזיאון ומקום לארועים ממלכתיים. נראה שמשרד התיירות משקיע הרבה בעבודות שימור ושיחזור המקום וביקור בארמון הוא בהחלט חוויה מענגת.
פסל אכילס שהוזמן במיוחד למקום על ידי הקיסר וילהלם לאחר רצח המלכה אליזבט


אורי מתפעל מעוביו של גזע הוויסטריה

אכילס מתייסר בנסיון להוציא את החץ שננעץ בעקבו. 

אכילס מניף את מסכת השריון של אויבו ההרוג הנגרר ע"י מרכבתו - ציור על קנוואס

תקרת הארמון - ארבעת העונות

חזית הארמון
כדי להתקין מחדש את החלוץ שחזר מתיקון ולהתקרב לרשויות הנמל לפני פרוצדורת היציאה מיוון, עברנו מהמרינה לנמל הישן שתנאי העגינה בו נוחים ומוגנים אך למרבה הזוועה ואי האמון ממשיכה עירית קורפו להזרים אליו שפכים באופן קבוע, דבר ההופך את השהייה במקום לכמעט בלתי נסבלת.
נפרדנו משפלר שיש לו עוד כמה התחייבויות לטיולים במקומות אחרים בעולם, הרמנו את החלוץ בחזרה למקומו, ציידנו שוב את הסירה במזון, נוזלים נטולי אלכוהול ונוזלים עם אחוזים משתנים של אלכוהול, בילינו 3 שעות מתישות ברשויות הנמל השונות כדי להסדיר את יציאתנו מיוון, קינחנו בארוחת ערב במסעדת ANTHOS המצויינת בעיר, שקלנו אם ב 22:00 נפליג למפרץ נעים לשהיית הלילה אך בסופו של דבר העייפות הכריעה ובילינו את הלילה על הרציף הבאמת מצחין בנמל הישן של קורפו – לא מומלץ!
זהו, בוקר נעים, שעתיים וחצי הפלגה, התרגשות של כניסה למדינה חדשה שלא היינו בה מעולם, ואת פנינו מקבלת JELJA, הסוכנת החייכנית שלנו בנמל סרנדה באלבניה.