צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום שלישי, 20 ביוני 2017

קורפו

החזרה לקורפו לאחר 5 שנים, כרוכה בהרבה זכרונות נעימים ומעלה מחדש את ההתרגשות של טרום חציית האטלנטי. כאן עשינו את כל ההכנות והעבודות הגדולות על הסירה כדי להכשיר אותה למסע שעמד בפניה. אנחנו מכירים היטב את האי, את בעלי המקצוע, את המרינות, המסעדות, הנופים והמפרצים. ויחד עם זאת, תמיד יש מקום חדש לגלות, אנשים שטרם פגשנו וחוויות מיוחדות שהופכות את השהייה כאן לנעימה ומרתקת.
מכיוון שהיו עוד מספר עבודות שרצינו לעשות על הסירה, נכנסנו למרינה MANDRAKI השוכנת ממש למרגלות המצודה הגדולה של קורפו במועדון השייט של האי ואשר הכניסה אליה וממנה לעיר עוברת בתוך המצודה. העלייה והירידה למרינה נותנת תחושה שאתה מהלך בין לוחמים ושייטים ממאות קדומות וקשה להימנע מהנסיון לתכנן מה אתה היית עושה לו היית על סיפון אחת הספינות העתיקות במעגן הזה כאשר מהמצודה ניתכים עליך שלל כדורי ברזל שנורים מהתותחים שעדיין מוצבים בתנוחה מאיימת על חומות המצודה. או לחילופין, מה הייה תפקידך, לו היית חייל במצודה שתפקידו להגן עליה מצי האוניות המקיף אותה ומטיל עליה עוצר ימי המשתק את החיים בעיר.
הכניסה המהממת למרינה מהמצודה

המרינה ממרומי המצודה, הסירה עם הדינגי האדומה... שלנו


במצודה שוכן בכבוד רב הקונסרבטוריון של קורפו וצלילי המתרגלים בכל כלי הנגינה ובפיתוח קול מתרוננים מעל סיפוני הסירות בכל שעות היום והערב. עקב יחסינו המיוחד למוסיקאים, החלטנו להמשיך ולהינות גם כאשר המתרגלת בפיתוח קול חזרה בפעם המי יודע כמה על אותם תרגילי אהההה אה אה אה (את המוסיקה תחברו בעצמכם, היא לא מאד מסובכת ובוודאי לא מאד מגוונת) וגם כאשר הטרומבוניסט חזר על אותן נשיפות צורמניות בנסיון נוגע לאוזן להוציא צלילים נקיים.
הנוף הנשקף מהמצודה לכיוון מרינה NOAK

אורי בתצפית
שכרנו רכב ושילבנו בין עבודות בשעות הבוקר לטיולים בשעות אחר הצהריים. אין ספק שקורפו נימנה עם האיים היותר יפים ביוון. כולו ירוק, מכוסה ביערות עבותים של עצי זית גבוהים, כאשר לכל עץ בעלים מדורי דורות הדואג לאסוף את פירותיו ולסחוט אותם לשמן זית בבית הבד המקומי. הקורפואים מאד גאים בשמן הזית שלהם שנסחט מזיתים שהשחירו ונפלו מהעצים ורק אז נסחטו, מה שנותן עומק וכהות לשמן, בעוד שמן הזית בפולופונז, למשל, נסחט מזיתים שנקטפו ירוקים וצעירים יחסית ולפיכך הוא בהיר יותר.
נהנינו לשוב לנופים, למפרצים, לערי החוף, לשבילי עפר מתפתלים בתוך צמחיה עבותה, לבתי הקפה המשקיפים על נוף עוצר נשימה, לגני הירק המטופחים, לגינות הפורחות ולהר הגבוה של האי.

הנוף הנשקף מגן הבית בו נולד הנסיך פיליפ, בעלה של מלכת אנגליה

תצפית על מפרץ PALAEOKASTRITSA




מפרץ ELLI 

אחד המקומות המרשימים באי הוא ארמון אכיליון שנבנה בשנים 1889 - 1891 ע"י המלכה אליזבט, מלכת הונגריה וקיסרית אוסטריה. המלכה הצעירה הלכה שבי אחר סיפורי המיתולוגיה היוונית  (גם אני בגילה צללתי עם נפטון למעמקי הים ושרתי עם הסירנות על האיים מול חוף מעגן מיכאל...) ובעיקר נשבתה בקסמו של הגיבור הטראגי אכילס. היא בחרה את אחת הגבעות היפות סמוך לעיר קורפו ממנה נשקף נופו המרהיב של המפרץ ונושבת בו רוח נעימה גם בימים החמים של הקיץ, שכרה את האדריכל האיטלקי רפאל קאריטו, לבנות את הארמון ולתכנן את הגן הגדול סביב לו, בחרה בעצמה את רב הרהיטים והפסלים המוצבים בארמון ובגן, כולל פסלים של כל הפילוסופים, והמשוררים של העת העתיקה ושל זמנה. היא נתנה למקום את השם אכיליון לכבודו של אכילס ונהגה לבקר בארמון לפחות פעמיים בשנה עד שנרצחה על ידי אנרכיסט איטלקי בשנת 1898. לאחר הרצחה של אליזבט נמכר הארמון לקיסר גרמניה. במלחמת העולם הראשונה הוחרם ושימש כבית חולים לחיילי צבא צרפת וסרביה ובמהלך מלחמת העולם השניה שימש כמטה הכללי של צבא איטליה וגרמניה שכבשו את  האי. רק בסוף המלחמה הוחזר לממשלת יוון שהפכה אותו למוזיאון ומקום לארועים ממלכתיים. נראה שמשרד התיירות משקיע הרבה בעבודות שימור ושיחזור המקום וביקור בארמון הוא בהחלט חוויה מענגת.
פסל אכילס שהוזמן במיוחד למקום על ידי הקיסר וילהלם לאחר רצח המלכה אליזבט


אורי מתפעל מעוביו של גזע הוויסטריה

אכילס מתייסר בנסיון להוציא את החץ שננעץ בעקבו. 

אכילס מניף את מסכת השריון של אויבו ההרוג הנגרר ע"י מרכבתו - ציור על קנוואס

תקרת הארמון - ארבעת העונות

חזית הארמון
כדי להתקין מחדש את החלוץ שחזר מתיקון ולהתקרב לרשויות הנמל לפני פרוצדורת היציאה מיוון, עברנו מהמרינה לנמל הישן שתנאי העגינה בו נוחים ומוגנים אך למרבה הזוועה ואי האמון ממשיכה עירית קורפו להזרים אליו שפכים באופן קבוע, דבר ההופך את השהייה במקום לכמעט בלתי נסבלת.
נפרדנו משפלר שיש לו עוד כמה התחייבויות לטיולים במקומות אחרים בעולם, הרמנו את החלוץ בחזרה למקומו, ציידנו שוב את הסירה במזון, נוזלים נטולי אלכוהול ונוזלים עם אחוזים משתנים של אלכוהול, בילינו 3 שעות מתישות ברשויות הנמל השונות כדי להסדיר את יציאתנו מיוון, קינחנו בארוחת ערב במסעדת ANTHOS המצויינת בעיר, שקלנו אם ב 22:00 נפליג למפרץ נעים לשהיית הלילה אך בסופו של דבר העייפות הכריעה ובילינו את הלילה על הרציף הבאמת מצחין בנמל הישן של קורפו – לא מומלץ!
זהו, בוקר נעים, שעתיים וחצי הפלגה, התרגשות של כניסה למדינה חדשה שלא היינו בה מעולם, ואת פנינו מקבלת JELJA, הסוכנת החייכנית שלנו בנמל סרנדה באלבניה.

אין תגובות: