מרומא לסנטה מריה די לוקה ROME TO SANTA MARIA DI LEUCA

 

שבת, היום הראשון בשנה חדשה חדשה, יצאנו לים ממש עם הזריחה,

זריחה מקסימה, עם משיכת מכחול בצבע לבן על שמים אדומים, זריחה עם תקווה כל כך גדולה לשנה טובה יותר עבור כולנו. אמש הרמנו כוסית לכבוד השנה שמתחילה סעדנו יחד בסירה ממעשי ידיו של אורי

איחלנו וייחלנו  יחד לימים טובים.

בשיחת ה"שנה טובה" עם סבא משה, בין שלל הברכות כמובן ש"זכיתי" גם לתזכורת שהוא מחכה לפוסטים שלי. אז הנה, "תחל שנה וכתיבותיה"...

לפני 10 ימים, יצאנו על סיפון ה"דנא", מהמעגן בנהר הטיבר, דב גינזבורג, אורי ואני במטרה להחזיר את הדנא ליוון כדי לקבל את פני הילדים והנכדים במגיניסי בחופשת סוכות. דב הוא שייט ותיק שאת רב הפלגותיו עושה כשייט בודד ושמחנו כשביקש להצטרף ולחוות את איטליה על סיפון הדנא ובשותפות איתנו.

יציאה מהטייבר

דב גילה מהר מאד את המקום השווה בדנא

מראש, הזהרנו את דב שזו תהייה הפלגת "דליברי", דהיינו יוצאים בבוקר, מפליגים 50 עד 70 מייל (8 עד 12 שעות), מגיעים לפנות ערב, אם מספיקים מטיילים בסמטאות העיירה שעה  לפני ארוחת הערב עד שמוצאים את המסעדה המועדפת וזה פחות או יותר מה שהוא יראה מאיטליה במקרה הטוב, כי יהיו גם לילות בהם לא נרד כלל לחוף כשהמזג לא יאפשר. ובכל זאת... הוא בחר להצטרף ומאז זורם איתנו בנעימים בהפלגות, בין המפרצים, העיירות, המסעדות והמצודות שאנחנו מצליחים מדי פעם לכבוש.

בגלל אופי ההפלגה, בחרנו לעגון רב הפעמים במקומות שהכרנו מההפלגה בחודשי הקיץ, מקומות שידענו שהם נוחים ומוגנים. פירגנו לעצמנו גם עצירות במקומות שפיספסנו בדרך צפונה. בילינו ערב מקסים ב GAEATA  היפה.

לא יכולנו שלא לחלוק את פרוסידה המהממת עם דב, בכל זאת, לעבור שם בלי לחלוק זה מאד לא חברי. אז עצרנו, צילמנו ואכלנו את הקלצונה שאורי חולם עליו בלילות

מכיוון שהיה זה יום ראשון העמוס מימי השבוע וגם הים דמה יותר ל"תבנית ביצים" מאשר לשמיכת פוך רכה ומלטפת, החלטנו רק לעבור במפרצי קאפרי, לראות, לחוות ולהמשיך הלאה לאגרופולי המוכרת והמוגנת.

הצוקים בדרום מזרח קאפרי

בדרך מקאפרי לאגרופולי זכינו בליווי דולפינים, איזה כיף!

שקיעה באגרופולי

מויבו ולנטיה נסענו בערב ל TROPEA  המהממת ונהננו לזחול בסימטאותיה התוססות. למחרת הפלגנו קרוב קרוב אליה כדי להתפעל עד בלי די מהעיר היפהפיה הזו הבנויה על הצוק ולמרגלותיה חופים לבנים ומי טורקיז.

גם את שילה, היושבת על צוק בסמוך למיצר מסינה היינו חייבים לחלוק עם דב, חוץ מהעובדה שחלמנו להינות שוב מכריך דג החרב החלומי. לצערנו, הסתבר שעונת הדייג הסתיימה והמסעדה שהגישה את הכריך שפינטזנו עליו נסגרה. הפיצוי הייה טיול מרהיב ברחובות העיירה העליונים שמשום מה פיספסנו בפעמים הקודמות.

ההפלגה במיצר מסינה היא תמיד אירוע מרגש ואחר. עם הזרם שמאיץ את הסירה למעל 9 קשרים

או מאט אותה כאשר הוא בכיוון הנגדי, עם שלל המעבורות החוצות אותו ועם אגדות המיתולוגיה היוונית המאיימות בסיפורי אימה על קורות הימאים הקדמונים שהגיעו הנה. פה ושם מלווים אותנו דולפינים ובערב נכנסנו למרינה ברוצ'לה יוניקה. המרחק לעיירה ולפיצה שחיכינו לה כאן הוא כ 2.5 ק"מ ולאחר יום הפלגה ארוך, צעידה למסעדה, כמה ליטרים של יין ובטן מלאה בפיצה, ביקשנו מבעלת המסעדה להזמין לנו מונית שתקח אותנו למרינה. שיג ושיח נרגש התפתח באיטלקית שוטפת בין הבת לאמא כשבסופו התיצב האבא והתעקש שהוא לוקח אותנו חזרה למרינה כי אין טקסי ושנפסיק להתווכח. בתודה ענקית נעננו להצעה הנדיבה ומצידנו התעקשנו בסוף הנסיעה לשלם לפחות על הדלק.

במרחק של 72 מייל מרוצ'לה, חיכתה לנו קרוטונה. נציגי הרציף, איתם תאמנו את בואנו, חיכו לנו במקצועיות וחן רב, מחיר העגינה שכולל חשמל ומים נמוך משמעותית מכל מה שהכרנו ולכך התווספו בבוקר  3 קורסונים חמים עם מילוי קרם פיסטוק, שהוגשו לנו על ידי צוות הרציף. קראנו וידענו מראש שהם נוהגים לארח כך את השייטים – חמודים!! נשארנו בקרוטונה ביום שישי, ערב ראש השנה. הצטיידנו בהרבה אוכל, פירות וירקות, שתיה מכל הסוגים וכשביקשנו מהירקן שיזמין  עבורנו מונית שתקח אותנו עם כל הכבודה לסירה, חזרה על עצמה הסצינה מהמסעדה ברוצ'לה. הירקן גייס את אחד מלקוחותיו שהתעקש להעמיס את כל הציוד על הרכב שלו והסיע את אותנו על מטעננו עד הסירה. הפעם ויכוחים לא עזרו, הוא סירב בכל תוקף שנשלם לו. הגענו למסקנה שבחלק זה של איטליה בשילוב של העדר מוניות וליבם החם והפתוח של התושבים, אנחנו זוכים לגילויים נדיבים כל כך שזה ממש מרגש.

קרוטונה זכתה אף היא למצודה אבל באמת שהיא לא הרוויחה צילום. טיילנו בה, ירדנו, עלינו אבל... לא התפעלנו.

ובשעות אלו, של תחילת היום הראשון בשנה החדשה, אנחנו מפליגים לעברה של העיירה הנמצאת ממש בקצה העקב של המגף האיטלקי SANTA MARIA DI LAUCA. כאן נעגון את לילנו האחרון באיטליה ונמשיך ליוון. 

זהו להפעם יקרים לי, שתהייה שנה טובה!

טוסקנה של הים

 אצל רובנו, המושג "טוסקנה" מעלה מיד תמונות של עמקים פוריים, כרמים, יקבים, טירות מוקפות גנים קסומים, את פירנצה היפהפיה על המוזיאונים והאמנות של גדולי אמני איטליה, רומנטיקה... המון רומנטיקה מהסרטים והספרים שצולמו ונכתבו בה ועליה.

אנחנו זכינו להכיר גם את טוסקנה של הים. להפליג לאורך חופו של הים הטיראני, בחבל הארץ היפהפה הזה ולעגון במפרצי האיים של הארכיפלג הטוסקני. מקומות שלחלוטין עומדים בסטנדרט הטוסקני.

עמק טוסקני באי אלבה

חצי האי מונטה ארג'נטריו, בו נמצאת העיירה סנטו סטפאנו, נמצא בגבולו הדרומי של חבל טוסקנה. מכאן הפלגנו, אנחנו על סירתנו ודנית ורודד על סירתם,  לאי ג'יליו GIGLIO שהופיע ברשימת המומלצים של נירית וכריס. אי קטן עם מפרצים יפים ועיירה עתיקה ומבוצרת על ראש ההר. תנאי העגינה במפרץ שהייה אמור להגן עלינו מפני הרוח החזקה, היו מאתגרים ולקח זמן עד שמצאנו מקום עגינה שהשביע את רצוננו ורצון העוגן שלנו. עוצמת הרוח המשיכה לעלות במהלך שעות אחר הצהריים ובצער רב החלטנו שלא יורדים לחוף וגם לא משלבים כוחות ובישולים בארוחת הערב כי ממש לא ניתן לעזוב את הסירות במשבים של 30 קשר. הלילה הייה לילה לבן, ללא שינה ועם בדיקה שוטפת של מצב העוגן – יחזיק או לא יחזיק במדרון התלול בו הוטל וברוח החזקה. החדשות הטובות – החזיק, הפחות טובות, עקב צפי לכניסת רוחות צפוניות חזקות ביום שלמחרת, מיהרנו לעזוב את ג'יליו לכיוון האי אלבה, כאשר אנחנו מבטיחים לעצמנו לשוב אליו בדרכנו חזרה.

מהצומת הזו המשכנו לבדנו כאשר דנית ורודד הפליגו חזרה דרומה לאסוף חברים ולהשלים טיולים במקומות שהתפספס להם ודניאל ורנן נשארו מאחור כבר מספר ימים קודם לכן, כאשר גילם הצעיר מאלץ אותם לעצור במקומות עם קליטה סלולרית טובה כדי לעבוד.

האי אלבה, פנינה טוסקנית מלאת חן, הוד והדר. בילינו באי מספר ימים, כאשר אנחנו מחליפים מפרצים בהתאם למזג האויר ומטיילים ברגל וברכב למקומות שידענו שלא נגיע אליהם עם הסירה.

ב PORTOFERRAIO -

ה"דנא" עוגנת במפרץ פורטופריו

משה, אבא של אורי נזכר שהאח של סבא אוז'ניו (סבא של אורי) חי בעיירה CAPOLIVERI  היושבת על ההר באלבה וצופה על המפרצים PORTO AZZURO ו -  GOLFO STELLA. שני האחים קיימו ויכוח מתמשך איזה עיר יפה יותר, פירנצה, בה התגורר הסבא או CAPOLIVERI בה התגורר אחיו. לקחנו לעצמנו את תפקיד השיפוט ויש הכרעה! אין כמו פירנצה ביופייה ועושרה האמנותי, אין לה מתחרות בעולם כולו אבל.... לנוף הנשקף  מ CAPOLVERI גם אין מתחרים. כך שלדעתנו צדקו שני האחים, כל אחד מזווית הראייה שלו. שניהם זכו להתגורר במקומות עוצרי נשימה.

הנוף מקפוליוורי

CAPOLIVERI

קפוליוורי 

את הלילה האחרון באלבה בילינו במפרץ PARETI. מי טורקיז, המוני שמשיות בחוף, דגים במים שכמעט וניתן לאסוף אותם ביד – חלום.

דגים במרחק נגיעה

אלא שלקראת חצות החלום הפך לסיוט עקב סוול חזק שנכנס למפרץ וטלטל את ה "דנא" באופן שלא ניתן הייה להמשיך ולשהות במפרץ. הרמנו עוגן והפלגנו שעתיים למפרץ המוגן בפורטואזורו.

מכיוון שהבשילה השעה להתחיל ולחזור לכיוון רומא, והרוחות היו חזקות ופחות לטובתנו, בחרנו בהפלגה קצרה לעבר החוף מול PUNTA ALA, מפרץ רחב ידיים שלאורכו חופים אינסופיים, שמשיות בכל צבעי הקשת וריזורטים "מפונפנים". עמדנו על עוגן במפרץ היפה והתאוששנו מארועי הלילה הקודם בשחיה, חתירה על סאפ וסתם בטלה נעימה.

שקיעה ב PUNTA ALA

כפי שהבטחנו לעצמנו, חזרנו לג'יליו היפה. העלייה באוטובוס לעיירה העתיקה מזמנת נופים מרהיבים. סמטאות העיר וחומותיה מספקים טיול אחה"צ מרשים ונעים.

הרוחות שוב קבעו את היעד הבא. עגנו יומיים בעיירה ERCOLE שמתפארת בשתי מרינות גדולות מאד עם אלפי סירות בכל הגדלים והמינים ובשתי ערים עתיקות הבנויות כל אחת על הר המשקיף על הכניסה לנמל. לעיר העתיקה שמעל PORTO ERCOLE מיוחסים ימיו האחרונים של הצייר קאראוואג'ו, חלוץ ציירי הברוק. לפי ההיסטוריה הכתובה בסמטאות העיירה העתיקה, הוא חלה וטופל בבית החולים בעיר ולאחר מספר ימים נפטר ונקבר בה. הסיפור החלופי, הוא שהצייר המחונן ניהל חיים פרועים ונרצח על ידי אחד מאויביו.

נשאר לנו אי נוסף שסירבתי לוותר עליו ולכן בצהרי יום ראשון (תיכף תבינו למה חשוב היום) שמנו פעמינו לעבר האי GIANNUTRI. אי קטנטן, שאין בו קליטה סלולרית, אנחנו, השחפים והטבע הפראי – התאים לנו אחרי יומיים עיר. לאי צורת פרסה, שלפי התחזית יספק לנו הגנה מושלמת מהסוול והרוח. עגנו עם עוד מאות כלי שייט במפרץ היפהפה. ידענו שבגלל שאנחנו כאן ביום ראשון, שעות היום יהיו צפופות ומלאות בפעילות מים ומוסיקה אבל לעת ערב כולם יעזבו ונשאר אולי עם עוד כמה סירות מפרש. וכך אכן הייה. המפרץ סיפק את ההגנה מהסוול, שעות היום היו צפופות באופן ממש משעשע,

נראה שכל סירה ממרינת ERCOLE הגיעה למפרץ באי הקטנטן

ולעת ערב, כשירח מלא זרח, נשארנו אנחנו וסירת מפרש אחת נוספת. אנחנו, המים השקטים, השחפים והירח – רומנטי, משהו!!!

אבל.... שוב נפטון כנראה לא הייה מרוצה ממשהו וב  - 2 לפנות בוקר הרוח התחלפה בניגוד לתחזית, נשבה בעוצמה רבה ובעיקר הרימה גלים של מעל מטר בתוך המפרץ הקטן באופן שסיכן את הסירה וממילא לא איפשר שינה רגועה. בהחלטה של רגע הרמנו עוגן והפלגנו ליעד הבא – העיר CIVITAVECCHIA, עיר הנמל של רומא בעבר ובהווה. הפלגה מאתגרת ברוח קדמית של כ 20 קשר עם גלים על האף, לא משהו. אבל, הירח הייה בשיא תפארתו המלאה, הספקנו בכל זאת לישון כמה שעות לפני שיצאנו, אז בחרנו להתייחס להפלגה כאל הפלגת לילה רומנטית 😊

גם הזריחה סיפקה את צבעי האדום שלה.

הכניסה לנמל המארח אוניות קרוז ענקיות לצד ספינות דייג, סירות תחרותיות, יכטות פאר של עשירי עולם ויכטות "פשוטות" כשלנו, היא כניסה ארוכה ארוכה, מרגשת ומרתקת. לנמל קטעים עתיקים מאד לצד בניה חדשה שמאפשרת עגינה לאין ספור כלי שייט מכל הגדלים והמינים.

בעיר מצודה ענקית הנושאת את שמו של מיכאל אנג'לו שאת אחד ממגדליה הוא תכנן. המצודה יפהפיה אך הטיול סביבה הותיר אותי מאוכזבת והמומה. אי אפשר להיכנס ולטייל בתוכה כי היא שטח צבאי סגור!! פשוט לא להאמין! חוץ מאלה שמגיעים מישראל ומכירים את חוף ומצודת עתלית....אז מאמינים.

FORTEZZA MICHELANGELO

השלט בכניסה למבצר - שטח צבאי סגור - הכניסה אסורה!

להבדיל... היתה לי נחת בשיחה עם מנהלי  מועדון השייט, שברציפו עגנו, אשר הביעו התפעלות רבה מהנשים הישראליות המפליגות עם הגברים שלהן בעוד נשותיהן שלהם, בוחרות להצטרף אליהם בטיסה לאחר שהם מפליגים ליעד הנבחר. האמירה שלהם התבססה על הכרותם גם עם דנית ודניאל שעגנו במקום לפנינו. אחרי שהסכמנו שגם להם וגם לנו יש ממשלות ימניות בעייתיות ביותר, שמחתי שדניאל, דנית ואני מייצגות את הישראליות במיטבה, לפחות ברציף הזה, בעיר הזו.

היום נכנסנו לנהר הטיבר כדי לאחסן את ה"דנא" לחודשי הקיץ. איפסון באופן חדש לנו, הכניסה לנהר מרגשת וגורמת לנו להיות דרוכים, יש כמובן זרם נגדי והעומק משתנה ומספיק רק בקושי למעבר של הסירה שלנו.

לאורך הנהר, מרינות ענק לצד מקומות קטנטנים לעגינה.

המקום שלנו הוא מעגן שמעמיד את הסירות בשלשות, ממוקם בגדה המערבית של הנהר ממערב לאי הקטן, בעיירה OSTIA. צוות מיומן ומקצוען מקבל את פנינו וקושר את ה"דנא" בבטחה. 

 עבודות חיסול, כיסוי, ניקוי ואריזה. מזגן - כי חם ולח כמו בארץ וזהו, קוראי החביבים עלי מאד, אנחנו חוזרים מחר לארץ, לבלות עם הילדים, הנכדים, משפחה, חברים ובכלל. בספטמבר נשוב לסירה ועד אז, היו שלום והיו בטוב.