מקורפו לאיטליה

הכניסה למסעדה במצודה

לאחר שכל בעלי המקצוע סיימו את עבודתם, ה"גמדת" הקטנה ניקתה וסידרה את הסירה, האיש אשר על מזג האוויר הבטיח הפלגה מאד מאד נינוחה לאיטליה, החלטנו שמגיעה לנו ארוחת פרידה מקורפו במסעדה שכבר דגמנו באחד הערבים. מסעדה מצויינת הנמצאת בתוך המצודה העתיקה על רציפי מרינה מנדריקי ונקראת בפשטותCORFU SAILING CLUB'S RESTAURANT            old fortress. הכניסה אליה ריחנית ופרחונית, המקום יפה והאוכל מוקפד וטעים מאד.

נפרדנו מקורפו והפלגנו ברוח חרישית וים שקט שהפך בהמשך היום והלילה לחלק ומבריק כמו שמן לעבר CROTONE  אשר בתחילת הסוליה של המגף האיטלקי.  למרות שהתחזית היתה למזג אויר רגוע במיוחד, לאחר "ההפתעה" שהיתה לנו בהפלגה ממונטנגרו לקורפו, החליט אורי לנעול את "נעלי המבוגר האחראי" ופרס על הסיפון את קווי החיים ואימן את שנינו בלבישת הרתמות והתחברות מהירה לטבעות הממוקמות בקוקפיט ולאורך הסיפון.  תרגול "על יבש" על רקע שקיעה מדהימה כתמיד...

מי שמספר לכם שהפלגה לילית זה כיף, שוכח לציין שאף אחד לא אוהב לקום למשמרת הלילה שלו וזה אף פעם לא "יקיצה טבעית" כך שכיף גדול זה לא, אבל...כפי שאומרת גל בתנו, "לקום בלילה זה לא כיף בכלל, אבל כשהקימה מלווה בחיוך הממיס של אלון, (נכדנו המהמם), זה בהחלט שווה את היקיצה"! אז קימה בלילה למשמרת יכולה אף היא להיות שווה כאשר היקיצה מלווה ב"בואי מהר, להקת דולפינים מלווה אותנו"...עמדנו זמן ממושך על החרטום, כאשר אורות הניווט מאירים בירוק אדום את הלהקה שהופיעה מולנו ברב הדרה ומתיקותה, וכשני ילדים התמוגגנו מהלהטוטים שלהם, מהחיוך התמידי שעל פניהם ועל כך שכמעט וניתן ללטפם – איזה כיף!!!

יש משהו מרגש בלהגיע לראשונה לאיטליה דרך הים. טיילנו באיטליה פעמים רבות אך זו הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים אליה מהים. לאיטליה מקום מיוחד בליבנו. הוריו של אורי עלו לארץ מאיטליה. לאה, אמא של אורי,  נולדה למשפחה פירנציאנית ותיקה ואביה שימש כחזן של בית הכנסת היפה בעולם! משה, אבא של אורי,  גדל במילאנו ושניהם עלו לארץ לאחר מלחמת העולם השניה, הכירו ונישאו בקיבוץ רגבים, שהיו בין מקימיו, ולאחר מכן עברו למעגן מיכאל, בה גידלו משפחה למופת על טהרת ערכי השיתוף, הסובלנות והעברית!

הדבר הכי בולט לעין, כבר בכניסה לנמל קרוטונה, הוא ההבדל ביחס של יורדי הים למיניהם (יכטות, דייגים מקצועיים וחובבים, סירות משטרת החוף ואוניות משא לסוגיהן) לדגל המדינה שלהם לעומת היחס במדינות אחרות. בתורכיה וביוון מתנוסס דגל המדינה בגודל של לפחות 70 ס"מ על 50 ס"מ, תמיד חדש ובצבעים חזקים ולעולם לעולם אינו קרוע, על כל סירת דייג הכי קטנה. כל כך הם מחשיבים את דגלם עד כי באחת מהעגינות שלנו בתורכיה, כאשר הבחין שוטר הנמל כי הדגל שהנפנו קרוע מעט הוא איים עלינו שיקנוס אותנו אם לא נחליף אותו מיד! האיטלקים לעומתם, דגלם קטנצ'יק, דהוי, מהוה ופעמים רבות קרוע ולא נראה שהם מיחסים לו חשיבות רבה...

בפורום השייט של תפוז התנהל ויכוח חוצב להבות האם קרוטונה היא עיר נמל בה אפשר או אי אפשר  ואחר כך האם זה נח אן לא נח לערוך את סידורי הכניסה/יציאה לאיטליה. חשבנו שנוכל להאיר את פני השייטים אך לא כך היא. אנשי המרינה הבהירו לנו כי שבת היום ומחר ראשון וכמובן שבשני הימים הללו משטרת הגבולות והמכס לא עובדים... היום היה סגרירי וגשום, העיר עצמה חסרת חן לחלוטין אבל הספגטי והרביולי שאכלנו ב"סתם" מסעדה על החוף, בהחלט נמנים על המנות שהיינו רוצים שיהיו כלולות ב"סעודה האחרונה" כאשר תוגש לנו – אין ספק, האיטלקים יודעים לבשל ובכל הקשור לפסטות הם פשוט גאונים!!

מקרוטונה המשכנו לאורך חופי קלבריה, חבל ארץ פראי שנראה כי הקדמה לא שטפה אותו, כפרים ועיירות קטנות הנראות עניות ולא מתוירות.  

מבחינתנו אחת הבעיות של חופי קלבריה הינה שהם אינם מפורצים ולפיכך אין כמעט מקומות לעגון בהם במשך הלילה. מכיוון שרוח לא היתה ומיכל הדלק התרוקן, נאלצנו להכנס לעגינה במרינה ב ROCCELLA IONICA. הכניסה למרינה סתומה כמעט כולה בחול והמרינה עצמה בשיפוצים מאסיביים מה שמשאיר את המבקר האקראי ללא שירותים מינימליים אבל עם פרנצ'סקו, מנהל מרינה נמרץ ושירותי ביותר שעבור יורואים ספורים מוכן להסיע לעיר וחזרה כדי למלא ג'ריקנים של דלק, לתת את הניירת של משטרת הנמל למילוי ואחר כך להביא אותה אליהם ובגדול אם רק תבקשו הוא ימלא אחר כל משאלת לבכם...(פרטי התקשרות של פרנצ'סקו בפינתו של אורי). העיירה עצמה מרוחקת 3 ק"מ מהמרינה אך ההליכה אליה היתה שווה לאחר שזכינו בה למנת אנטיפסטי של פירות ים שגם אותה יש לצרף ומהר למנות "הסעודה האחרונה". פשוט נפלא ושוב סתם בפיצריה משפחתית הומה וצעקנית.

המעגן הבא לאורך החוף SALINE IONICHE, הייה סתום כולו בחול ולא ניתן הייה להכנס אליו כלל. מכיוון שהשעה כבר היתה שעת בין הערביים ולמעשה אנחנו כבר 3 ימים במימי איטליה ללא הסדרי כניסה, החלטנו להמשיך ל REGGIO DI CALABRIA היושבת על השפיץ של המגף, בה היינו בטוחים שיש מעגן יכטות וניתן להסדיר את כניסתנו לאיטליה כדין.

מעגן היכטות מוגן אבל הוא ממוקם כחלק מהנמל המסחרי הגדול שאליו כנראה מוזרמים שפכים מכיוון שהריח בלתי נסבל. כמו כן מיקומו מתחת לגשרי הכניסה לעיר וליד פסי הרכבת מקום רועש בצורה יוצאת דופן. מאידך, סידורי הכניסה לאיטליה נוחים במיוחד מכיוון ששוטרי הגבולות ומשטרת החופים ממוקמים ממש בכניסה למרינה והם עושים את עבודתם בחיוך ומאור פנים.

שוטרי הגבולות, אחד רשע ואחד טוב, התווכחו ביניהם אם העובדה שאין לנו חותמת כניסה ויציאה מיוון בפספורט היא בעייתית או לא. הרשע נפנף בניירותיו והסביר לטוב שהחוק קובע שהמדינה הראשונה של גוש היורו אליה נכנסת סירה, חייבת להחתים את הפספורטים של חברי הצוות, בעוד שהטוב מסביר לו שבסדר שאלו החוקים אבל ה"קפיטנית" מסבירה לך שהיוונים לא החתימו, מה אתה רוצה לעשות?? לבסוף הם הסכימו ביניהם שאצל היוונים יש בלגן והחתימו את הפספורטים שלנו לקולה של אנחת הרווחה שלי. מהם המשכתי ל"שומרי החופים", לבושים כולם בלבן מכף רגל ועד ראש, דרגות בזהב, כובעי חיל הים – איטלקים עם סטייל! שומר החוף המופקד על הניירת סחב למעני כסא וביקש שאמתין עד שיסיים עם האדם שישב מולו. ההוא מצידו פתח איתי בשיחה. הסתבר שהוא רב חובל שעבד על אוניות מסחר בכל העולם וגם בחיפה היה לפני 30 שנה. היום הוא "נהג טקסי", רב חובל של מעבורת בין REGGIO למסינה. התפתחה שיחה ערה על "המקום הטוב בעולם" כשהוא מצדד בקנדה ואני בניו זילנד ולבסוף הצטרף גם "שומר החופים" והסכמנו שהעולם הוא מקום נפלא ורק לפעמים אנשים ובעיקר פנטיים מכל הדתות מחרבים לנו אותו...

עם ניירת מסודרת, שמנו פעמינו לעבר TAURMINA  אשר בסיציליה. ברוח גבית של 15 קשר, מערך מלא, ה DANA טסה במהירות של 8 קשרים ואנחנו מאושרים! 

כשהרוח פסקה ונאלצנו להדליק מנוע הופיעה להקת דולפינים ששום צילום לא יכול להעביר את היופי הזה אבל מכיוון ששנינו עשינו מאמצים אדירים לקלוט אותם בעדשות המצלמה והאייפון – הרי חלק מהם לפניכם. ותאמינו לנו זה מרגש בכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה והיחידה וזה יפה וזה כיף!!

פינתו של אורי לקרוזרים

מאחר שאין לי דבר ממשי לקרוזרים, אני פונה אליכם, שיטים זכרים לוודא שנשותיכם היקרות, מבעוד מועד יודעות היטב את מלאכת האפייה. ובכן סיפור שהיה כך היה, מיכל קמה הבוקר והודיעה שהיא "אופה לחם לארוחת הבוקר", מכיוון שמיכל בשלנית מעולה פרגנתי ברוח גבית לרעיון. לא אלאה אתכם בכל פרטי התהליך רק אציין כי בסופו, ב: 15:00 אכלנו ארוחת בוקר. התוצר (לחם) היה דק, שחור וקשה, מזל שאף חתיכה ממנו לא נפלה למישהו על הרגל.

מיכל הבטיחה להשתפר במלאכת האפייה, אני ידעתי. בעתיד אקנה מספיק לחם להפלגות ארוכות.                                         

בכל זאת משהו רציני ,לשייטים שמתכננים כניסה לאיטליה מכיוון דרום מזרח (בפורם היה על כך דיון לא מזמן) ובכן, העיר רג'יו דה קלבריה  מאוד נוחה ומתאימה לביצוע המשימה .

ולמי שבכל זאת נקלע ל ROCCELLA JONICA כדאי שיהיה לו את הפרטים של פרנצ'סקו:

Francesco Lombardo, e-mail: psa-ita@libero.it, mobile: +39 338 4997392

עבודות בקורפו

כמו שהבטחנו לעצמנו ולכם, הימים בקורפו היו מלאי פעילויות.
אזהרה - מי שעבודות נראות לו חלק מיותר במסע, מוזמן לדלג על הרשימה הזו ולחכות עם בירה לרשימה הבאה.
שוכני היבשה אשר בין הקוראים, שאלו אותנו, איך זה שיש כל כך הרבה עבודות בסירה חדשה אז ככה:
יאכטה ובעיקר יאכטה של קרוזרים מאגדת בתוכה לפחות 4 מערכות עיקריות שונות שכל אחת דורשת תשומת לב ומיומנות נפרדת:
1. שייט ומפרשנות - מערכות סיפון הכוללת את התורן, וונטות, מנור, מפרשים,עוגנים, חבלים, גלגלות, וינצ'ים וכו' וכל זה צריך  להתאים לרוחות חלשות, חזקות וחזקות מאד.
2. מערכות תקשורת, ניווט והצלה הכוללות רדיו VHF קבוע ונייד, טלפונים סלולרי ולוויני,
  (EPIRB - (Emergency position indicating Radio Beacon, מחשב נייד עם תוכנות ניווט לרב ואופציות התחברות לאתרי מזג אוויר, פלוטר עם מפות דיגיטליות, מפות אדמירליות, ספרי ניווט והדרכה, אסדה וחגורות הצלה.
3. מנוע  - לתנועה ואנרגיה ,מערכות חשמל כפולות 220 וולט לצריכה בחוף ו 12 וולט לצריכה בים עם מערכות טעינה אלטרנטיביות הן סולריות והן רוח.
4. בית למגורים - מטבח, על אביזריו, שרותים ומקלחות, מזגן, דוד מים חמים, חדרי שינה וסלון, כלי בית וכד' שיהיה גם נח וגם נעים.
וכמובן אין ספור מערכות משנה כגון מערכת כיבוי אש,חרטומן,כננת עוגן, משאבות לרב , ניידות לחוף - דינגי ומנוע ועד ועוד...
בגדול גדול - אורי אחראי על סעיפים 1 ו 3 ואני על סעיפים 2 ו 4. נו באמת ברור שזה בגדול, אני ממש לא אחראית על הדוד חוץ מאשר לצעוק - נגמרו המים החמים!!! וגם לא על המזגן...מאידך אני כן אחראית לנדנד לאורי שמועד הטיפול למנוע הגיע ואם אנחנו רוצים שהאחריות תהייה בתוקף אז טיפול ועכשיו! לאורי, כמו לרבים מהקרוזרים, תכונה תמוהה לעשות את כל העבודות בסירה לבד מה שמאד הטריד את רעות הדני, הנציגה הטכנית של אלאן. בתום הליך המעבר על הסירה בסלובניה, משכה אותי רעות הצידה ובלחישה מודאגת אמרה: "מיכל, תקשיבי לי ותקשיבי טוב, אם את רוצה שהאחריות על המנוע תהייה בתוקף את חייבת לרסן את אורי ולשים אזיקים על ידיו בכל פעם שהוא מתקרב למנוע. בשנתיים הבאות מותר לו להגיד למנוע בוקר טוב בבוקר, לילה טוב בערב, להניע ולכבות אותו ו... זהו!!! שלא יעיז לעשות כלום חוץ מאשר לטלפן לנציג וולוו הרשמי שיבוא לטיפולים שוטפים ותיקונים אם צריך". אז זהו, מאז אני מסתובבת עם אזיקים ואחראית על לוחות הזמנים של הטיפולים.
דוד אבנר ואבי ברגר, עמיתי בפרטנר, בודאי מחייכים או מודאגים לקרוא שאני אחראית על כל כך הרבה מכשירים אלקטרוניים לאחר שבמשך 5 שנים הסתלבטו עלי שאני נשארת עם מכשיר סלולרי בן חצי שנה כי אני "מאותגרת טכנולוגית" ולא בא לי להתמודד עם השקות של מכשירים חדשים כל שבועיים שלושה. אז תנוח דעתכם.... אני מסתדרת לא רע. מאידך אורי משועשע למדי בכל פעם שהוא נתקל בנסיון שלי לפתור סוגיה טכנית שאצלו אפילו לא נכנסת לרשימת ה"סוגיות" הוא פשוט קושר משהו בהיסח הדעת, מבריג, משמן או "השד יודע מה" וכלל לא הבחין שהיתה בעיה. 


אז הסירה אכן חדשה אך מגיעה עם ציוד חלקי ואת כל היתר יש להתאים לפי הצרכים, ההעדפות והשימושים של בעלי היאכטה.
יש להניח שכל מי שעבר לבית חדש מכיר את ההרגשה ויודע שרק עכשיו מתחילה העבודה, אז עכשיו תדמיינו שעברתם לבית חדש, לידו חונה מכונית חדשה ובמפרץ הצמוד עוגנת סירת מפרש ובכולם צריך לטפל בעת ובעונה אחת. אז זה כיף גדול אבל גם בהחלט לא מעט עבודה....


ראשונה הופיעה דינה ה"רפדת" וכמקצועה כן היא,מרופדת כהלכה מכל עבר וכפי שהיא מעידה על עצמה בחיוך גדול "אלהים התבלבל אצלי והצמיח אותי לרוחב במקום לגובה". מדדה, חישבה, התרוצצה אנה ואנה, הבטיחה לברר אם הבד שאני רוצה קיים במלאי וחזרה עם הצעת מחיר ולוח זמנים סבירים ביותר כיאה לבעלת מקצוע ובניגוד גמור להתנהלות הפקידותית ביוון. לשאלתנו מתי אפשר לדבר איתה היא עונה שבכל שעה, אמש עבדה עד 12 בלילה ובבוקר היא כבר כולה רוח סערה. ממנה הזמנו מזרון שישלים את המיטה בסלון למיטה זוגית רחבה כדי שלאברהם אורי יהיה נח באטלנטי..., כריות גב לקוקפיט וכריות לרפוד כסאות התצפית בקוקפיט - צריך שיהיה נח ואני לא מסכימה להוציא כריות מהמיטה החוצה....
בתום העבודה התישבה דינה בחיוך גדול על מושב התצפית, מרוצה מאד ממעשי ידיה - 

שני הופיע יאניס - איש ריימרין שהוזמן להתקין את מכשיר ה AIS - (מכשיר הקולט ומשדר לכלי שייט ומראה לנו מי נמצא איפה, מה שמו ולאן פניו...), יאניס הבטיח ללמוד את הנושא ולחזור עם הצעת מחיר ולו"ז. כשניסינו לעניין אותו בעבודות חשמל נוספות כגון התקנת גנרטור הרוח והתקנת מנהל "בנק החשמל" הוא התנצל ואמר שהוא עושה רק מה שהוא מומחה בו ונתן לנו טלפון של חשמלאי אחר - יפה, אהבנו!
אבל... הוא למד ולמד ולמד, לא הצליח למצוא חלק שהייה חסר ולבסוף בהחלטה משותפת נפרדנו איש איש לדרכו.


אורי בילה את שעות הבוקר במרומי התורן בבדיקות נזקים ובחיבור מחדש של חבלי הלייזי פק ובדיקת מעלנים, צלבי תורן וכו'.

להבדיל מהטיפוס שלו למרומי התורן ב"אנטינאה" לפני 35 שנה, אז הוא טיפס ללא מעלן וללא חבלי אבטחה באמצע האטלנטי, הפעם הוא הועלה קשור למעלן ומאובטח בחבל נוסף ולהבדיל מהעליה למרומי התורן ב"ליאורה", אז אני הייתי מפתחת את שרירי הזרוע במאמץ לסובב את הוינצ' ולהרימו, הפעם השתמשנו ללא בושה ובעונג רב בוינצ' חשמלי כדי להעלות את אורי לבילוי שלו ברום. למחרת הוא לבש חליפת צלילה, התחבר לקומפרסור וירד להחליף שוב את הפרופלור ולהחזיר למקומו את הפרופלור המתקפל.
כמו כן השלים אורי שורה ארוכה, ארוכה, ארוכה של משימות ומטלות שונות וסימן V על רב הסעיפים ברשימות שהוכנו בבית...








ממסגר התמונות קיבל את מפת העולם ה"עתיקה" שקנינו בקורצ'ולה למיסגור כמו גם את "לידת ונוס" של בוטיצ'לי שקנינו לפני שנים בפירנצה ושבה ונגלתה כאשר ארזנו את הבית והעיקר הוא הבטיח להכין לי פלטה מגנטית ממוסגרת כדי שנוכל לתלות עליה את תמונות יקירנו שהשארנו בבית ולהביט בפניהם החייכניות בכל עת שנחפוץ. וכך הפכה פינת הקפה שלנו לפינת "קפה וגעגוע"...

בעלי החנויות לציוד ימי שמחו בכל פעם שאורי נכנס, מחככים את ידיהם ובאדיבות רבה מוכרים לו חבלים לרב, מעלן לחלוץ נוסף, חבלים לצמצום השלישי, חבלים וספיבלים לעוגן הצף, מנורה לקוקפיט, מקלות לגננצ'ים נוספים,פנדרים, גלגלות, זינקים, קליפסים, טבעות ושאר צעצועי ימאים....
לאחר סוף השבוע המשיכו להופיע בעלי מקצוע נוספים:

אורי, אלכס ופניוטיס בתום עבודות החשמל

לאונדיס החשמלאי הגיע להתקין את "מנהל בנק החשמל" וטורבינת הרוח אך נעלם לאחר שנתן הצעת מחיר שערוריתית ובמקומו הגיעו פניוטיס ואלכס. פנויטיס המגדיר עצמו כ "money man"' , נותן את הצעת המחיר, מיעץ בטלפון ובא בסוף לגבות עם חיוך גדול ואלכס, צעיר חייכן, יסודי וסבלני שעבד שעות רבות בהתקנת מכשירי החשמל השונים.

פינת המכשירים בתום העבודות

סוטיריס איש האלומיניום הגיע לבנות את הקונצטרוקציה שעליה תותקן טורבינת הרוח וזרוע להתקנת גלגלת להעלאה והורדה של מנוע הדינגי כדי שאורי לא ישבור את הגב ואולי גם יפסיק לחתור...
בעל מקצוע מעולה, צנוע וחביב שבהחלט יכול להתפאר במוצר הסופי - 



אריס, מכונאי וולוו הגיע לעשות את הטיפול במלאת שנה למנוע. 


אבל המפגש עם הנגר הייה המרגש ביותר. לאחר דין ודברים "ידני" מכיוון שהנגר לא מדבר מילה אחת באנגלית, ולאחר שאורי הפגין נחישות יוצאת דופן, כיוון שהנגר הבהיר לו חד משמעית שהוא לא עושה עבודות לסירות ובמורד הרחוב יש נגר אחר ושבמחילה מכבודו ילך אליו, הוא התרכך, בחן את המדפים שאורי הציג בפניו והסכים לעשות את העבודה. בעוד הם מסכמים מחיר ולו"ז ולוחצים ידיים לפרידה, הבחנתי בתמונת תינוק שהיתה תלויה מאחורי הנגר, שהזכיר לי את אלון, הנכד המדהים שלנו. מיד שלפתי את האייפון והראתי לנגר את תמונתו של אלון. תוך חלקיק שניה אורו פניו של הנגר באור יקרות, הוא צעק את שמה של אשתו לפינת הנגריה, זו הופיעה כולה נרעשת והמחזה שהתרחש לאחר מכן, רק סבים וסבתות לנכד ראשון יכולים להבין. שני הסבים התמוגגו מתמונות הנכדים, כל אחד משוויץ בשפתו ושניהם מסכימים שהנכדים דומים דמיון רב ומתוקים שאין דברים כאלו בעולם כולו. לא יכולנו להיפרד מבלי להנציח את הצמד החביב הזה עם תמונת נכדם -

 פינתו של אורי לקרוזרים

הכנות למסע ממושך, לדעתי, הכי טוב לעשות בארץ. בעלי המלאכה מנוסים ומקצועיים, דוברי עברית וקוראי אנגלית ויש לך את הזמן לפרוס את העבודות על פני תקופה סבירה מבלי להפריע לאורח החיים השגרתי. אבל... מי שמתעצל להגיע לארץ (כמונו), כי אין לו זמן מפאת עבודה (כמוני) או כי זוגתו שתחיה, הטילה וטו על הפלגה בחורף כי קר לה והיא נעשית חסרת סבלנות (שממילא המפלס שלה לא גבוה במיוחד גם בימים חמימים) ובהחלט הספיקה לה ההפלגה בפברואר מפריוזה לארץ עם הסירה הקודמת, צריך להערך לעבודות במקום אחר.
אנחנו תכננו את העבודות לקורפו מכמה טעמים: ראשית בעלי המלאכה היווניים מנוסים ומקצועיים, שנית, חם ונעים כאן יותר מאשר בקרואטיה ושלישית חשבנו שלפני שיא עונת הצ'רטרים, בעלי המקצוע "מגרשים זבובים" בחוסר מעש ורק יחכו לנו שנבוא ונציע להם משימות ב DANA - טעות! טעות! ושוב טעות! לפני העונה הם כולם עסוקים ב"להכין את העונה", עמוסים בעבודה ונותנים לך לו"ז של עוד שבועיים רק לבוא ולראות מה העבודה, עוד מספר ימים להצעת מחיר ועוד מספר ימים עד שהחומרים מגיעים מהיבשת ומתחילים לעבוד. 
לפיכך, המלצתי כאמור שעבודות יש לערוך  בארץ או לאחר עונת הצ'רטרים אשר זוכים כאן לעדיפות על פני הקרוזרים.
מי שרוצה או צריך בעלי מקצוע בקורפו, מוזמן לעמוד איתי בקשר ולקבל המלצות.

טיולים בקורפו

בין עבודות והמתנה לבעלי מקצוע, טיילנו באי המקסים הזה לאורכו ורחובו. בכל פעם קבענו כיוון כללי ונתנו לעצמנו "ללכת לאיבוד" בכבישים המפותלים, בדרכי עפר ובמשעולים שהפורד פיאסטה שעמדה לרשותנו לא ראתה מעולם ובינה לבין עצמה מלמלה שהישראלים הללו התבלבלו לגמרי והם חושבים שאני ג'יפ... מטעי הזיתים העתיקים מטופלים ומטופחים אך צפיפותם משווה להם מראה של ג'ונגל טרופי כאשר למרגלות העצים צומחים שרכים וצמחי צל נוספים.

נהנינו מאד לשתות קפה קר ולהשקיף על מפרץ THEOTOKOU בצפון מערב האי.

"פלטת הדייג" שהוגשה לנו ב Agh. Stefanos, נראתה לא רע, אבל היתה בינונית למדי בטעמה.

הגענו למקום, בעקבות המלצה על מסעדה אחרת שנמצאה סגורה... וזהו בין היתר המחיר שמשלמים מי שבוחרים לטייל "מחוץ לעונה". לעומת זאת, הדרך והנופים שנשקפו כדי להגיע לשם, בהחלט היו שווים את הנסיעה.

יום שישי הוא יום "ארוחת השבת" שלנו וכדי להבדיל את ארוחת השבת מארוחות ימי החול, צעדתי לשוק הדגים ולאחר שיטוט בין הדוכנים השונים והתלבטות............

 בחרתי במלכת דגי הים הלא היא הברבוניה, שתחת ידיו המיומנות של אורי הפכה לארוחת שבת      

 נ – פ – ל – א – ה !!! 

ובין לבין, הצלחנו גם למצוא רוח ב CALIKOUNAS BAY  כדי שהזקן בן ה 61+ יפגין את כישורי הקייט סרפינג שלו ולא ירגיש שהגלשן ומצנחיו רק תופסים מקום בסירה. אני כמו מעריצה צעירה, רצתי לי על החוף בניסיון לצלם קפיצות מוצלחות. אחרי שהובהר שהרוח לא משהו, והחוף לא משהו, והגלים ממש לא משהו, בכל זאת הצלחתי לתפוס אותו בזוית חיננית...

בהוקרה לאוהבי פריחות וגינון

הקסם של יוון טמון באינספור האיים שלה, המפרצים, סיפורי המיתולוגיה, האנשים, המאכלים, ההיסטוריה המפוארת ועוד ועוד המון דברים - כל אחד והיוון שלו.
אבל יוון שנכנסה לנו עמוק ללב היא יוון של חלונות, מרפסות וחצרות מטופחים, מגוננים ופורחים לתפארת.
אז יסלחו לנו לרגע הימאים, פרסום זה מוקדש באהבה והוקרה לכל אוהבי הגינון ובמיוחד לחברים הנהנים אתנו במשך שנים מכל עציץ ונבט - אחותי נעמה כרמי, נירית אבנרי, ארנה ארוך, חנה ברנע, ניני ליובושיץ, גילי יעקב וכל מי שגרניום אדום פשוט עושה לו טוב בנשמה...
להלן מקבץ אקראי לחלוטין של פריחות מצעידת הבוקר שלי היום.