מקורפו לאיטליה

הכניסה למסעדה במצודה

לאחר שכל בעלי המקצוע סיימו את עבודתם, ה"גמדת" הקטנה ניקתה וסידרה את הסירה, האיש אשר על מזג האוויר הבטיח הפלגה מאד מאד נינוחה לאיטליה, החלטנו שמגיעה לנו ארוחת פרידה מקורפו במסעדה שכבר דגמנו באחד הערבים. מסעדה מצויינת הנמצאת בתוך המצודה העתיקה על רציפי מרינה מנדריקי ונקראת בפשטותCORFU SAILING CLUB'S RESTAURANT            old fortress. הכניסה אליה ריחנית ופרחונית, המקום יפה והאוכל מוקפד וטעים מאד.

נפרדנו מקורפו והפלגנו ברוח חרישית וים שקט שהפך בהמשך היום והלילה לחלק ומבריק כמו שמן לעבר CROTONE  אשר בתחילת הסוליה של המגף האיטלקי.  למרות שהתחזית היתה למזג אויר רגוע במיוחד, לאחר "ההפתעה" שהיתה לנו בהפלגה ממונטנגרו לקורפו, החליט אורי לנעול את "נעלי המבוגר האחראי" ופרס על הסיפון את קווי החיים ואימן את שנינו בלבישת הרתמות והתחברות מהירה לטבעות הממוקמות בקוקפיט ולאורך הסיפון.  תרגול "על יבש" על רקע שקיעה מדהימה כתמיד...

מי שמספר לכם שהפלגה לילית זה כיף, שוכח לציין שאף אחד לא אוהב לקום למשמרת הלילה שלו וזה אף פעם לא "יקיצה טבעית" כך שכיף גדול זה לא, אבל...כפי שאומרת גל בתנו, "לקום בלילה זה לא כיף בכלל, אבל כשהקימה מלווה בחיוך הממיס של אלון, (נכדנו המהמם), זה בהחלט שווה את היקיצה"! אז קימה בלילה למשמרת יכולה אף היא להיות שווה כאשר היקיצה מלווה ב"בואי מהר, להקת דולפינים מלווה אותנו"...עמדנו זמן ממושך על החרטום, כאשר אורות הניווט מאירים בירוק אדום את הלהקה שהופיעה מולנו ברב הדרה ומתיקותה, וכשני ילדים התמוגגנו מהלהטוטים שלהם, מהחיוך התמידי שעל פניהם ועל כך שכמעט וניתן ללטפם – איזה כיף!!!

יש משהו מרגש בלהגיע לראשונה לאיטליה דרך הים. טיילנו באיטליה פעמים רבות אך זו הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים אליה מהים. לאיטליה מקום מיוחד בליבנו. הוריו של אורי עלו לארץ מאיטליה. לאה, אמא של אורי,  נולדה למשפחה פירנציאנית ותיקה ואביה שימש כחזן של בית הכנסת היפה בעולם! משה, אבא של אורי,  גדל במילאנו ושניהם עלו לארץ לאחר מלחמת העולם השניה, הכירו ונישאו בקיבוץ רגבים, שהיו בין מקימיו, ולאחר מכן עברו למעגן מיכאל, בה גידלו משפחה למופת על טהרת ערכי השיתוף, הסובלנות והעברית!

הדבר הכי בולט לעין, כבר בכניסה לנמל קרוטונה, הוא ההבדל ביחס של יורדי הים למיניהם (יכטות, דייגים מקצועיים וחובבים, סירות משטרת החוף ואוניות משא לסוגיהן) לדגל המדינה שלהם לעומת היחס במדינות אחרות. בתורכיה וביוון מתנוסס דגל המדינה בגודל של לפחות 70 ס"מ על 50 ס"מ, תמיד חדש ובצבעים חזקים ולעולם לעולם אינו קרוע, על כל סירת דייג הכי קטנה. כל כך הם מחשיבים את דגלם עד כי באחת מהעגינות שלנו בתורכיה, כאשר הבחין שוטר הנמל כי הדגל שהנפנו קרוע מעט הוא איים עלינו שיקנוס אותנו אם לא נחליף אותו מיד! האיטלקים לעומתם, דגלם קטנצ'יק, דהוי, מהוה ופעמים רבות קרוע ולא נראה שהם מיחסים לו חשיבות רבה...

בפורום השייט של תפוז התנהל ויכוח חוצב להבות האם קרוטונה היא עיר נמל בה אפשר או אי אפשר  ואחר כך האם זה נח אן לא נח לערוך את סידורי הכניסה/יציאה לאיטליה. חשבנו שנוכל להאיר את פני השייטים אך לא כך היא. אנשי המרינה הבהירו לנו כי שבת היום ומחר ראשון וכמובן שבשני הימים הללו משטרת הגבולות והמכס לא עובדים... היום היה סגרירי וגשום, העיר עצמה חסרת חן לחלוטין אבל הספגטי והרביולי שאכלנו ב"סתם" מסעדה על החוף, בהחלט נמנים על המנות שהיינו רוצים שיהיו כלולות ב"סעודה האחרונה" כאשר תוגש לנו – אין ספק, האיטלקים יודעים לבשל ובכל הקשור לפסטות הם פשוט גאונים!!

מקרוטונה המשכנו לאורך חופי קלבריה, חבל ארץ פראי שנראה כי הקדמה לא שטפה אותו, כפרים ועיירות קטנות הנראות עניות ולא מתוירות.  

מבחינתנו אחת הבעיות של חופי קלבריה הינה שהם אינם מפורצים ולפיכך אין כמעט מקומות לעגון בהם במשך הלילה. מכיוון שרוח לא היתה ומיכל הדלק התרוקן, נאלצנו להכנס לעגינה במרינה ב ROCCELLA IONICA. הכניסה למרינה סתומה כמעט כולה בחול והמרינה עצמה בשיפוצים מאסיביים מה שמשאיר את המבקר האקראי ללא שירותים מינימליים אבל עם פרנצ'סקו, מנהל מרינה נמרץ ושירותי ביותר שעבור יורואים ספורים מוכן להסיע לעיר וחזרה כדי למלא ג'ריקנים של דלק, לתת את הניירת של משטרת הנמל למילוי ואחר כך להביא אותה אליהם ובגדול אם רק תבקשו הוא ימלא אחר כל משאלת לבכם...(פרטי התקשרות של פרנצ'סקו בפינתו של אורי). העיירה עצמה מרוחקת 3 ק"מ מהמרינה אך ההליכה אליה היתה שווה לאחר שזכינו בה למנת אנטיפסטי של פירות ים שגם אותה יש לצרף ומהר למנות "הסעודה האחרונה". פשוט נפלא ושוב סתם בפיצריה משפחתית הומה וצעקנית.

המעגן הבא לאורך החוף SALINE IONICHE, הייה סתום כולו בחול ולא ניתן הייה להכנס אליו כלל. מכיוון שהשעה כבר היתה שעת בין הערביים ולמעשה אנחנו כבר 3 ימים במימי איטליה ללא הסדרי כניסה, החלטנו להמשיך ל REGGIO DI CALABRIA היושבת על השפיץ של המגף, בה היינו בטוחים שיש מעגן יכטות וניתן להסדיר את כניסתנו לאיטליה כדין.

מעגן היכטות מוגן אבל הוא ממוקם כחלק מהנמל המסחרי הגדול שאליו כנראה מוזרמים שפכים מכיוון שהריח בלתי נסבל. כמו כן מיקומו מתחת לגשרי הכניסה לעיר וליד פסי הרכבת מקום רועש בצורה יוצאת דופן. מאידך, סידורי הכניסה לאיטליה נוחים במיוחד מכיוון ששוטרי הגבולות ומשטרת החופים ממוקמים ממש בכניסה למרינה והם עושים את עבודתם בחיוך ומאור פנים.

שוטרי הגבולות, אחד רשע ואחד טוב, התווכחו ביניהם אם העובדה שאין לנו חותמת כניסה ויציאה מיוון בפספורט היא בעייתית או לא. הרשע נפנף בניירותיו והסביר לטוב שהחוק קובע שהמדינה הראשונה של גוש היורו אליה נכנסת סירה, חייבת להחתים את הפספורטים של חברי הצוות, בעוד שהטוב מסביר לו שבסדר שאלו החוקים אבל ה"קפיטנית" מסבירה לך שהיוונים לא החתימו, מה אתה רוצה לעשות?? לבסוף הם הסכימו ביניהם שאצל היוונים יש בלגן והחתימו את הפספורטים שלנו לקולה של אנחת הרווחה שלי. מהם המשכתי ל"שומרי החופים", לבושים כולם בלבן מכף רגל ועד ראש, דרגות בזהב, כובעי חיל הים – איטלקים עם סטייל! שומר החוף המופקד על הניירת סחב למעני כסא וביקש שאמתין עד שיסיים עם האדם שישב מולו. ההוא מצידו פתח איתי בשיחה. הסתבר שהוא רב חובל שעבד על אוניות מסחר בכל העולם וגם בחיפה היה לפני 30 שנה. היום הוא "נהג טקסי", רב חובל של מעבורת בין REGGIO למסינה. התפתחה שיחה ערה על "המקום הטוב בעולם" כשהוא מצדד בקנדה ואני בניו זילנד ולבסוף הצטרף גם "שומר החופים" והסכמנו שהעולם הוא מקום נפלא ורק לפעמים אנשים ובעיקר פנטיים מכל הדתות מחרבים לנו אותו...

עם ניירת מסודרת, שמנו פעמינו לעבר TAURMINA  אשר בסיציליה. ברוח גבית של 15 קשר, מערך מלא, ה DANA טסה במהירות של 8 קשרים ואנחנו מאושרים! 

כשהרוח פסקה ונאלצנו להדליק מנוע הופיעה להקת דולפינים ששום צילום לא יכול להעביר את היופי הזה אבל מכיוון ששנינו עשינו מאמצים אדירים לקלוט אותם בעדשות המצלמה והאייפון – הרי חלק מהם לפניכם. ותאמינו לנו זה מרגש בכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה והיחידה וזה יפה וזה כיף!!

פינתו של אורי לקרוזרים

מאחר שאין לי דבר ממשי לקרוזרים, אני פונה אליכם, שיטים זכרים לוודא שנשותיכם היקרות, מבעוד מועד יודעות היטב את מלאכת האפייה. ובכן סיפור שהיה כך היה, מיכל קמה הבוקר והודיעה שהיא "אופה לחם לארוחת הבוקר", מכיוון שמיכל בשלנית מעולה פרגנתי ברוח גבית לרעיון. לא אלאה אתכם בכל פרטי התהליך רק אציין כי בסופו, ב: 15:00 אכלנו ארוחת בוקר. התוצר (לחם) היה דק, שחור וקשה, מזל שאף חתיכה ממנו לא נפלה למישהו על הרגל.

מיכל הבטיחה להשתפר במלאכת האפייה, אני ידעתי. בעתיד אקנה מספיק לחם להפלגות ארוכות.                                         

בכל זאת משהו רציני ,לשייטים שמתכננים כניסה לאיטליה מכיוון דרום מזרח (בפורם היה על כך דיון לא מזמן) ובכן, העיר רג'יו דה קלבריה  מאוד נוחה ומתאימה לביצוע המשימה .

ולמי שבכל זאת נקלע ל ROCCELLA JONICA כדאי שיהיה לו את הפרטים של פרנצ'סקו:

Francesco Lombardo, e-mail: psa-ita@libero.it, mobile: +39 338 4997392