צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום שלישי, 22 בינואר 2013

הגרנדינז - היהלום שבכתר!


מוניקה וטובי הגיעו לבנים וחייכניים הישר מהקור והגשמים של פילדלפיה וגבעתיים. לאחר סיור מודרך וקריאות ההתפעלות המתבקשות, תוך כדי השוואת התנאים ב"דנא" לעומת התנאים שהיו להם ב"ליאורה" הותיקה, התמקמו השניים בקבינה המיועדת להם. JJ ו JD שמחו לארח את ארבעתנו לארוחת ערב במסעדה שלהם (לא משהו..., אבל מאידך, כל הנושא הגסטרונומי באיים הקריביים הוא לא משהו...), אבל היין שימח לבב אנוש וחברים זה תמיד כיף...




















למחרת קיבלנו אישור עגינה ב PITONS המדהימים וכדי להרגיל את שוכני היבשה לאט לאט לתנודות ה"דנא" יצאנו להפלגה קצרצרה ממריגוט ביי לפיטונז. אכן מפרץ יפהפה והפיטונז מרשימים בצורתם המושלמת אבל משום מה החליטו פרנסי העיירה SOUFRIERE  להזרים את מי השופכין שלה לים וכשהרוח שוככת במהלך הערב, הריח לא נעים ושהיית הלילה במפרץ הפכה ללא נעימה.









ההפלגה ל BEQUIA מקבוצת איי הגרנדינז עברה בנעימים ברוח גבית של כ 25 עד 30 קשר. הים ושוכניו הסבירו לנו פנים כאילו כדי לברך את האורחים שזה מקרוב באו. לוויתן נראה במרחק סביר מאיתנו ודג WHOO ענק עלה בחכה !








לרום והקוקה קולה של שעת השקיעה במפרץ BEQUIA, הצטרפה סביצ'ה מעשה ידיו המבורכות של אורי -  איזה כיף!  וזו גם השעה שמעלה אצלנו זכרונות מימים עברו... עת עגנו במפרץ הזה לפני 36 שנה כאשר תפסנו טרמפ מברבדוס לכאן על סיפונה של יאכטת עץ שוודית ה DENALIA, שלמעשה היתה ספינת דייג שהוסבה לשימוש יכטיונרי. המפרץ אותו מפרץ אך אז עגנו בו כ 10 סירות לכל היותר – היום עוגנות בו מאות יאכטות. אז, הייה חוף לבן עם קוקוסים וכמה דייגים שהסתובבו על החוף – היום, בתי מלון, מסעדות, בארים, פרי גדולה שמפליגה בין איי הגרנדינז, בקיצור – העולם כנראה לא יושב ומחכה לנו בחיבוק ידיים, חבל... ההפלגה היתה הפלגת לילה ועם בוקר, נפרדנו בתודה מהצוות העליז של   ה    DENALIA  ושכרנו חדרון בצריף על ראש ההר המשקיף על המפרץ, כאשר בכוונתנו לשהות במקום הקסום הזה מספר שבועות. עוד באותו ערב זכינו לביקור של קפטן הDENALIA  ושותפו למסע. בליל ההפלגה הם הבחינו שאנחנו יודעים דבר או שניים בימאות ומבקשים שנצטרף אליהם להפלגה לאי מרטיניק בו הם מתכוונים לערוך מספר תיקוני תחתית ליאכטה. לאחר דין ודברים קצר עם בעלת הבית שלנו, נפרדנו ממנה וחזרנו ל DENALIA, עליה שהינו בסופו של דבר מספר חודשים בהפלגה בין האיים הקריביים.


עם הגיענו לבקווי, הסתבר שהדרך היחידה, עבור מוניקה וטובי, לחזור לסנט לוצ'יה היא דרך האוויר – לתדהמתנו גילינו שאין שירותי פרי בין סנט וינסנט לסנט לוצ'יה. לפיכך, עם בוקר, הסתערו אורי, מוניקה וטובי על משרד הנסיעות, הטוריסט אינפורמיישן ושלל "חאפרים" מסוגים שונים, כדי למצוא את הדרך הזולה והמהירה להגיע לטיסת החזרה שלהם בתום שבוע הבילוי המשותף. עד שהם חזרו מהאי עמוסי חוויות, סיפורים וגם...שני כרטיסי טיסה במטוס פרטי וקטנטן מהאי UNION לסנט לוצ'יה, אני הספקתי לארח על סיפון ה"דנא" את יצחק – ישראלי, שהבחין כמובן בדגל ישראל המונף בגאווה, המפליג עם אשתו ובנו כבר 6 שנים סביב העולם וזו לו הפעם השניה בקריביים. קיבלתי ממנו עצות, רעיונות וטיפים לרב, החלפנו סיפורי הרפתקאות ואי מיילים וסיכמנו שנפגש בהמשך הדרך.
אחה"צ עגנו בצד המערבי של האי CANOUAN, הצטיידנו במים מאיש הסירה, מרקוס, שהסביר לנו שהוא יכול לארגן ולהביא לנו בסירתו כל דבר שחסר לנו החל בלובסטרים, אותם הוא גם מוכן לצלות עבורנו (ויתרנו), דרך דיזל, מים, מצרכי מזון וכו'. ב   GOOGLE EARTH, ראינו שבצד המזרחי של האי ישנם ברים בבקתות קש הממוקמות בתוך מי לגונה טורקיזיים ומכיוון ששם גם הרוח לגלישת הקייט, שמנו פעמינו לחפש טקסי שיקח את כולנו עם הציוד לצד השני של האי (לא רחוק אבל תלול!). השתעשענו לגלות שנהג הטקסי היחיד באי הוא אותו מרקוס – איש הסירה שבעצם הוא מין "כל יכול" שכזה ובאמת מסדר ומארגן כל דבר בחיוך ובאדיבות תמורת סכומים הוגנים למדי.
בקתות הקש אכן ממוקמות בלגונת טורקיז מדהימה אך אין בהן דבר ואנחנו הסתפקנו בפירות ובחטיפי האנרגיה שהבאנו איתנו ובהנאה משנירקול בלגונה והתפעלות מאורי, שכמובן שוב הדגיש שזו לא ממש רוח, ולא ממש תנאי גלישה אופטימליים אבל לדעתי זה אחד המקומות היפים בעולם בהם הוא גלש בהם אז הנה....





בתחרות בין אורי לספידבוט המקומי - אורי מוביל בענק!






המשכנו ל TOBAGO CAYS – היהלום שבכתר!!!! קבוצת איים קטנטנים ובלתי מיושבים המוקפים בריפים, חולות לבנים, עצי קוקוס, מים צלולים בכל צבעי הכחול הקיימים – פשוט מדהים!!! באמת שזה הכי הכי.  זה המקום אליו התגעגענו וזה המקום שבשבילו כדאי הייה לחצות את האטלנטי. כאן כששוחים ומכניסים את הראש למים, מגלים ששוחים בחברתם של צבי ענק הממשיכים בשלהם – חיזור, אכילה ושחיה למרות ריבוי היכטות והצוללים סביבם. כאן כאשר משתרעים על החוף, מציצות עליך, איגואנות, מהשיח הקרוב.













כאן לפני 36 שנה, על סיפון ה DENALIA, נגמר הגאז לבישול ונגמר כל המזון הטרי. הצוות כולו כולל הקפטן עמדו חסרי אונים בעוד אורי שלנו, ירד עם רובה ים (אז הייה מותר – היום כבר לא!), צד כמות נאה של דגים כדי להאכיל צוות של 10 שוודים, נורבגי אחד ושני ישראלים, הדליק מדורה על החוף והזמין את כל חסרי התועלת לארוחה מלכותית שעד היום זכורה בספר מסעות ה DENALIA.
בעודנו מתפעלים מיופיו של המקום, אורי גולש ברוח חלשה ונתקע באחד האיים הקטנים ללא יכולת להמשיך בגלישה וללא דינגי שתחזיר אותו הביתה. בתושייתו כי רבה, תפס טרמפ עם משפחה צרפתית שהצטרפה אלינו לשתיה של אחה"צ. לשאלתנו בירה או דרינק אחר הם השיבו מייד: אנחנו צרפתים.  אז גמענו 3 בקבוקי יין אדום. הצרפתים בהחלט יודעים ונהנים משתיית יין ועוד יותר יודעים להעריך יין טוב כשהם נתקלים בו.

יום נוסף עבר עלינו במפרץ המבודדWINDWARD  אשר באי MAYREAU. בעודנו מטיילים באי, הגענו לצד המערבי שלו והלכנו לאורך חוף הים ששקק תיירים, מיטות שיזוף, דוכני מכירה, באר משקאות, תזמורת סטיל באנד, הבחנו בשולחנות ערוכים בינות העצים ונגשנו למנגלים ענקיים עליהם ניצלו אינספור לובסטרים עסיסיים. קשקשנו קצת עם הצוות המבשל והסתבר שכל ההמולה היא בעצם 350 תיירים שירדו לחוף מסיפונה של ספינת שעשועים ה CLUB MED 2, עבורם סוגרים את החוף ועורכים לכבודם מסיבת חוף שכמובן הכל כלול בה ובעצם אנחנו צריכים לצאת מהמתחם, אך לפני שנעשה כן אם נשלם להם סכום מגוחך של כמה עשרות דולרים מקומיים, הם יאכילו כל אחד מאתנו בלובסטר ענק (כן – שני החצאים לאיש!!). מיד התפתינו להצעה הנדיבה וזכינו לארוחת מלכים.


אם היינו משנים משהו בתוכניות שלנו, זה ודאי הייה שינוי שמשאיר אותנו זמן ממושך יותר בגן העדן האבוד של הגרנדינז. אך מכיוון שתכננו אחרת...הפלגנו ל UNION ISLAND כדי להפרד ממוניקה וטובי ולשים פעמינו לכיוון מרטיניק, בה נקבל את פניהם של חנה ועזרא ברנע.
בדרך התפעלנו מחופיו המקסימים של האי סנט וינסנט.


יום שישי, 11 בינואר 2013

איחולי החלמה מהירה למיקי גל

אנחנו רוצים לנצל את הבלוג שלנו ושלוח איחולי החלמה מהירה למיקי גל שנפצע קשה ובימים אלו נאבק כדי להחלים ולחבר מחדש את עצמותיו השבורות.
מיקי, אין יום שאנחנו לא חושבים עליך ומחזיקים אצבעות להחלמתך המהירה. יודעים שזה כואב נורא אבל בטוחים שלוחם כמוך, יגבור גם הפעם, ותחזור אל משפחתך האוהבת והמוני חבריך המצפים לך.
אוהבים אותך ושולחים לך חיבוקים ונשיקות.

סנט לוצ'יה - המשך


מכיוון שקבענו להפגש עם טובי ומוניקה כאן בסנט לוצ'יה ב 12.1 ומכיוון שממילא הייה עלינו למצוא איש מקצוע אמין לתיקון התושבת של ההגה האוטומטי (שלמרות שרז הבטיח שהתקון שלו חזק יותר מהמקורי, חשבנו שכדאי להרכיב חלק שמיוצר במיוחד לנושא ולא להשאר לצמיתות עם האילתור שנבנה בלב ים), החלטנו להשאר בסנט לוצ'יה, להנות מהאי היפהפה הזה, לטייל מעט, לשחות מעט, לגלוש מעט ולתקן את הדרוש תיקון...(רשימות אורי לא נגמרות לעולם).
ובכל זאת, כשהזמן עובר ורק שנינו מדברים עברית מסביב, הגעגועים לבית ולשפה גרמו לנו להניף את דגל ישראל לצדו של דגל סנט לוצ'יה מתוך מחשבה שאם יש תיירים/שייטים מישראל באזור, הדגל ימשוך את הדבורים אל הכוורת....
אז קודם כל הגיעו אנשי הרסטות, שזיהו את המגן דוד, שהוא אחד מהסמלים החביבים עליהם והתפעלו מכך שיש אצלם באי שייטים מארץ הקודש. הצטערנו שלא הייו ברשותנו דגלים נוספים כדי לתת להם – זה הייה כל כך משמח אותם.
אחריהם הגיעו דוברי העברית... קבוצה ראשונה של ישראלים שחיים בלונג איילנד וחופשים יחד כאן באי, בבית מקסים המשקיף על מפרץ מריגוט. לאחר שהתארחו למשקה של אחר הצהרים על סיפון ה"דנא", ארחו אותנו הם לארוחת ערב אצלם בבית עם נוף עוצר הנשימה.

לירן, ארנה, ניב, רייצ'ל ורונן מארחים אותנו בנדיבות לארוחת ערב

אחריהם הגיעו קבוצה של ישראלים המתגוררים בקנדה. באחד הימים נגש זוג אנגלי עם תינוקת רק כדי להגיד שלום ובהצלחה בעברית רצוצה – הם לא ישראלים אבל הסבתא ישראלית וחימם את לבם לראות את דגל ישראל מתנופף בראש התורן.... אז הדגל בהחלט עושה את העבודה וזה כיף.
כשאורי גלש, אני בילתי בברים שעל החוף עם הרום והקוקה קולה הנצחיים, עם ספר, וכשהתמזל מזלי אז גם עם זמר מקומי ששר בקול עמוק ומלטף ובחיוך כובש את שירי פרנק סינטרה, תום ג'ונס, אלויס פרסלי, הביטלס ועוד...

אדי, נהג הטקסי שהסיע אותנו מספר פעמים, התאכזב עמוקות כאשר לא מילטנו מפינו קריאות התפעלות למראה עצי הבננה שהוא הראה לנו. הסברנו לו שגדלנו בישוב חקלאי ועבדנו במטעי בננות בנעורנו. לכם אנחנו יכולים לגלות שזו אחת העבודות המזוויעות שיש. ההליכה בין שורות הבננות תוך כדי הורדת העלים היבשים, בחום המחניק והמהביל של הקיץ, כאשר קורי העכביש נדבקים לפנים והנוזל הדביק של הצמח מכתים את הגוף והבגדים או נחיתת האשכולות הכבדים על השכם בתקופת הקטיף (חורף)– ממש לא כיף! בכניסה למעגן מיכאל התנוססה במשך שנים כתובת ענקית "אנשים עובדים בבננות והעולם שותק". ללמדכם, כמה אהבו בני הקיבוץ את העבודה בענף הזה...
רק כאשר עצר אדי לצד הדרך ושאל אותנו – נו אז תגידו לי איזה צמח זה? וקיבל את התשובה – זה שיח הקשיו, הוא חייך חיוך גדול ואמר שעכשיו הוא מאמין שבאמת יש לנו רקע חקלאי והפסיק את שטף ההסברים על צמחי הסביבה.
אדי - נהג הטקסי שלנו


אמנם החל מינואר לטענת המקומיים מתחילה העונה היבשה, אבל קצת שכחו לתאם עם מוריד הגשם והוא שולח הנה בכל יום גשמים עזים שתמיד מסתיימים בקשת ענקית ויפהפיה...


ולעיתים כשהנסיעה בדינגי תוך כדי גשם שוטף נמאסת עלינו, אנחנו נקשרים למסעדה של JJ, מארחים את ציפורי המקום לארוחת בננות ונשארים יבשים.



ה"דנא" קשורה למזח של JJ ב MARIGOT BAY