סנט לוצ'יה - המשך

מכיוון שקבענו להפגש עם טובי ומוניקה כאן בסנט לוצ'יה ב 12.1 ומכיוון שממילא הייה עלינו למצוא איש מקצוע אמין לתיקון התושבת של ההגה האוטומטי (שלמרות שרז הבטיח שהתקון שלו חזק יותר מהמקורי, חשבנו שכדאי להרכיב חלק שמיוצר במיוחד לנושא ולא להשאר לצמיתות עם האילתור שנבנה בלב ים), החלטנו להשאר בסנט לוצ'יה, להנות מהאי היפהפה הזה, לטייל מעט, לשחות מעט, לגלוש מעט ולתקן את הדרוש תיקון...(רשימות אורי לא נגמרות לעולם).

ובכל זאת, כשהזמן עובר ורק שנינו מדברים עברית מסביב, הגעגועים לבית ולשפה גרמו לנו להניף את דגל ישראל לצדו של דגל סנט לוצ'יה מתוך מחשבה שאם יש תיירים/שייטים מישראל באזור, הדגל ימשוך את הדבורים אל הכוורת....

אז קודם כל הגיעו אנשי הרסטות, שזיהו את המגן דוד, שהוא אחד מהסמלים החביבים עליהם והתפעלו מכך שיש אצלם באי שייטים מארץ הקודש. הצטערנו שלא הייו ברשותנו דגלים נוספים כדי לתת להם – זה הייה כל כך משמח אותם.

אחריהם הגיעו דוברי העברית... קבוצה ראשונה של ישראלים שחיים בלונג איילנד וחופשים יחד כאן באי, בבית מקסים המשקיף על מפרץ מריגוט. לאחר שהתארחו למשקה של אחר הצהרים על סיפון ה"דנא", ארחו אותנו הם לארוחת ערב אצלם בבית עם נוף עוצר הנשימה.

לירן, ארנה, ניב, רייצ'ל ורונן מארחים אותנו בנדיבות לארוחת ערב

אחריהם הגיעו קבוצה של ישראלים המתגוררים בקנדה. באחד הימים נגש זוג אנגלי עם תינוקת רק כדי להגיד שלום ובהצלחה בעברית רצוצה – הם לא ישראלים אבל הסבתא ישראלית וחימם את לבם לראות את דגל ישראל מתנופף בראש התורן.... אז הדגל בהחלט עושה את העבודה וזה כיף.

כשאורי גלש, אני בילתי בברים שעל החוף עם הרום והקוקה קולה הנצחיים, עם ספר, וכשהתמזל מזלי אז גם עם זמר מקומי ששר בקול עמוק ומלטף ובחיוך כובש את שירי פרנק סינטרה, תום ג'ונס, אלויס פרסלי, הביטלס ועוד...

אדי, נהג הטקסי שהסיע אותנו מספר פעמים, התאכזב עמוקות כאשר לא מילטנו מפינו קריאות התפעלות למראה עצי הבננה שהוא הראה לנו. הסברנו לו שגדלנו בישוב חקלאי ועבדנו במטעי בננות בנעורנו. לכם אנחנו יכולים לגלות שזו אחת העבודות המזוויעות שיש. ההליכה בין שורות הבננות תוך כדי הורדת העלים היבשים, בחום המחניק והמהביל של הקיץ, כאשר קורי העכביש נדבקים לפנים והנוזל הדביק של הצמח מכתים את הגוף והבגדים או נחיתת האשכולות הכבדים על השכם בתקופת הקטיף (חורף)– ממש לא כיף! בכניסה למעגן מיכאל התנוססה במשך שנים כתובת ענקית "אנשים עובדים בבננות והעולם שותק". ללמדכם, כמה אהבו בני הקיבוץ את העבודה בענף הזה...

רק כאשר עצר אדי לצד הדרך ושאל אותנו – נו אז תגידו לי איזה צמח זה? וקיבל את התשובה – זה שיח הקשיו, הוא חייך חיוך גדול ואמר שעכשיו הוא מאמין שבאמת יש לנו רקע חקלאי והפסיק את שטף ההסברים על צמחי הסביבה.

אדי - נהג הטקסי שלנו

אמנם החל מינואר לטענת המקומיים מתחילה העונה היבשה, אבל קצת שכחו לתאם עם מוריד הגשם והוא שולח הנה בכל יום גשמים עזים שתמיד מסתיימים בקשת ענקית ויפהפיה...

ולעיתים כשהנסיעה בדינגי תוך כדי גשם שוטף נמאסת עלינו, אנחנו נקשרים למסעדה של JJ, מארחים את ציפורי המקום לארוחת בננות ונשארים יבשים.

ה"דנא" קשורה למזח של JJ ב MARIGOT BAY