מטנריף חזרה לגראנד קנארי

לאחר שהכרנו את כל הדנים ברציף, החלפנו עם כולם מסלולי הפלגה, טיפים לדרך, כרטיסי ביקור והבטחות להתראות בהמשך הדרך, שמנו פעמינו חזרה לגראנד קאנרי. הרוח לא אפשרה הפלגה ללאס פלמאס, בה התכוונו להמתין לרז ואברהם וממנה לצאת לדרך, לפיכך הפלגנו לדרום האי לנמל פורטו ריקו, ממנו יצאו אורי וחבריו על סיפון  ה"אנטינאה" לפני 37 שנה לעבר איי כיף ורדה והלאה לברזיל. הכפר הקטן הפך לאזור תיירות ענק ובו אלפי חדרי מלון ודירות נופש המאוכלסים בעיקר בסקנדינבים.

פורטו ריקו

פורטו ריקו

מאות כסאות נח בחוף הים של פורטו ריקו

דקות ספורות לאחר היציאה מהמרינה, עלה דג חביב בחכתו של אורי וכבר הבטיח את ארוחת הערב של היום ואת חיוכו ושביעות רצונו של אורי מהחכה החדשה – בהחלט התחלה טובה ליום הפלגה נעים.

רציף הקרוזרים בפורטו ריקו שוקק חיים, צוותים באים והולכים, אנשים נוסעים הביתה להגיד שלום רגע לפני החצייה, תיקונים אחרונים, המתנה לחלקי חילוף, צלילות אחרונות לבדוק מה קורה שם מתחת לקו המים, ארגזי אוכל ובקבוקי שתיה זורמים בטונות למעמקי הסירות, חבר'ה צעירים מתדפקים על גשרי היכטות בחיפוש אחר סירה שתיקח אותם אל מעבר לים ומעוררים בנו זכרונות נוסטלגיים לתקופה רחוקה בה אנו נהגנו כמוהם. חוץ מלתת להם בירה, סימפטיה וכמה עצות להמשך, אנחנו נאלצים להשיב את פניהם ריקם.

הטיול בין האיים והמפגש עם קרוזרים נוספים, לימד אותנו שאין שום הכרח לחזור ללאס פלמאס העמוסה והצפופה מאד בסירות ה ARC וניתן בהחלט לצאת לדרך מכל מעגן אחר בכל אחד מהאיים הקנאריים. אבל את הכף הכריעה דווקא תאונה קטנה שקרתה לי והשביתה אותי למספר ימים ועל כך בפינתו של אורי לקרוזרים..., ולפיכך החלטנו להישאר בפורטו ריקו, להתארגן בנחת ולצאת לכייף ורדה מכאן.

בין לבין, גילינו שהמקום מאופיין במזג אויר שנחשב ליציב והנעים ביותר בעולם – לא כל האי, אלא דווקא החלק הספציפי הזה. כאשר בצפון האי גשום ואפור, כאן תמיד בהיר וחמים – איזה כיף!! בעקבות התאונה שלי, נהייתי חביבת הרציף וביקורי שכנים החלו להגיע. כשהתאוששתי, החזרנו ביקורים בליווי נסיונות האפיה שלי שחלקם עלו יפה יותר וחלקם פחות אבל כולם התקבלו בברכה רבה אצל היכטיונר המצוי. הייה מעודד למדי לגלות ששכנינו הסקנדינבים בהחלט תומכים בפעילות ישראל בעזה ומקפידים להתעדכן בכל רשתות החדשות כדי לעקוף את  החד צדדיות של אמצעי התקשורת הרשמיים.

זכינו לערב מהנה, עם ניחוחות של מזרח תיכון, אצל ידידינו התורכיים שעגנו במרינה סמוכה. מאכלי כבש ויוגורט תורכי אמיתי, משחק שש בש והרבה סיפורי הסטוריה  על היחסים בין העמים באסיה הקטנה – תורכים, יוונים, יהודים, מוסלמים ונוצרים. הייה כיף וכבר קבענו מפגש בכייף ורדה כדי שאורי ילמד את סלים לגלוש על קייטסרף.

אורי וסלים משחקים שש בש

פרופסור נדיר ברקר ופרופסורסלים ילכין ביכטת "כיף"

במסגרת ההערכות שלנו לחצייה, ביקרנו שוב ב LAS PALMAS כדי לרכוש אביזרים אחרונים בחנות לציוד ימי במרינה. החגיגה על הרציפים, לקראת יציאת משט ה ARC לחציה ביום ראשון הקרוב, בעיצומה. מאות יכטות מקושטות בדגלים, צוותים מכל העולם (אבל שוב נדמה שהסקנדינבים מהווים את הרב גם כאן) עסוקים בהכנת הסירות להפלגה הממושכת, ארגזי מזון ובקבוקים של מים, ודלק יורדים אל בטן הסירות והרציפים חסומים בשקים ענקיים של מפרשים מכל הסוגים.

וכמו תמיד, בכל ההמולה הצבעונית הזו מסתובבים גם הילדים, "חמושים" בחגורות הצלה, עוברים מפינה אחת לאחרת בנסיון לדוג דגים או סתם להאכיל אותם.

פינתו של אורי לקרוזרים

קודם כל, החזר חובות בנושא מילוי גאז.   בספרד יצא חוק חדש שאוסר מילוי בלוני גאז שהם שונים מהסטנדרט, גם אם התבריג מתאים. כל התחנות המסודרות למילוי והחלפה השיבו בשלילה לתחנונינו. ואז ממש בטיפה האחרונה, כשכבר התכוננו לרכוש בלון ספרדי חדש, שאין ספק שלא היה מתקבל למילוי בשום מקום אחר בעולם, גילינו שעל יד החוק היבש מתנהל סחר בגאז, גם מילוי וגם החלפה. יש לפנות למנהל המרינה או חנות לציוד ימי והם "מסדרים"  זאת.

עכשיו, לא קשור לקרוזינג, משהו על מיכל ("הטורבו") שלנו. לא רק שהיא חושבת שהיא בת 20 היא גם חושבת שהיא נאדיה קומנצ'י . אז מוקדם בבוקר (אני ואנשים נורמאליים אחרים כמובן ישנים)  נעליים, ביגוד, כובע, משקפי שמש .....    היא מתכוננת כהרגלה להליכה. דבר שבאותו בוקר לא ייצא.

"הגנגוי" שלנו הוא שם דבר ב"דנא", אחד האביזרים הכי מושקעים  ויקרים בסירה. 220 סמ' של קרבון, אפילו מתקפל לשניים.

בגלל ה"סויל" הסירה זזה קצת קדימה ואחורה גם כשהיא קשורה כראוי, חובה אפוא לתזמן כראוי עליה וירידה . מיכל (ת'אמת) עושה זאת 30 שנה בלי תקלות.

אתם מתחילים להבין. בבוקר ההוא הכול השתבש, בתזמון גרוע, באמצע הדרך הגנגויי מתקפל למים. במקום לקפוץ למים ולסיים את הטרגדיה עם טלפון ונעלים רטובות, "הנערה" מחליטה לעשות פליקפלק לפנים "ונמרחת" על הרציף שלשת רבעי גוף במים וכפות ידיים בכוחות אחרונים אוחזות ברציף.... שכן נורווגי (למזלנו) רואה את האירוע ותוך כדי שיחת ועידה עם נורוגיה מושך ומציל לנו את מיכל.  אנחנו עושים ספירת מלאי: פצע בסנטר (פגע ברציף) וצלע סדוקה.

טלפון לחבר הטלפוני רפואי, שלנו, מולי לובושיץ , שהוא גם שכן, גם חבר וגם אורטופד שמסביר שאין הרבה מה לעשות חוץ מלחבוש את החזה ולנוח. אז למי שלא מאמין מיכל נחה, ממש נחה...ואני החובש. אתמול, בארוחה עם חברינו מתורכיה שגם הוא אורטופד, העלתי את הנושא, שכן הייה חשש להתחמקות ממשמרות בהמשך. ובכן הרופא התורכי נתן לי אישור רישמי לתת למיכל משמרת, לבד, גם בלילה בתנאי: שלא תצחק (אמרתי לו שאין מצב),שלא תשתעל ושלא תעשה הפצ'י.

כשהוא הבין שאני סוחט ממנו אישור הוא הוסיף שהאויר הפתוח בקוקפיט עשוי בהחלט להועיל.

עכשיו, בלי צחוק כל הסירות ברציף ערכו מבדקי גנגויי ובימים האחרונים בוצעו לא מעט תיקונים ושיפורים. כמו כן סיפור הפליקפלק מדובר כאן בכל פאב.

מיכל לאחר שהעיזה לחזור ולצעוד על הגנגוואי

 נ.ב – הערת המערכת

האישור שניתן ע"י פרופסור סלים לאורי לגבי משמרות הלילה שלי, ניתן בדרכים מפוקפקות על ידי תורכי אחד לתורכי אחר (שורשיו הרחוקים של אורי מצד אביו בתורכיה). סלים מחכה בקוצר רוח לשעורי הקייט מאורי והוא לא יסכן אותם בעד שום הון שבעולם – ובודאי לא עבור הצלע החורקת שלי.