צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום שלישי, 13 בנובמבר 2012

מלה גומרה חזרה לטנריף


הימים במרינה בסן סבסטיאן עברו בנעימים. רכשנו לנו חברים בסירות השכנות. זוג הולנדי שמשייט בין האזוריים לקנריים וביוני האחרון פגש את נירית וכריס סלייני באיים האזוריים – ידענו שהעולם קטן וישראלים בו מעט אבל בכל פעם מחדש זה מפתיע עד כמה הכל קרוב וכולם מכירים את כולם....
הזוג ההולנדי הייה כבר פעמיים בארץ במסגרת שיוט האמיר מתורכיה לישראל ומצרים וזוכר לטובה את מפרשיהם של איזי ואורית סוויסה ובאותה נשימה גם את מצדה והקרב ההרואי שניטש בה. לאחר 6 שנים שמרכז חייהם הייה בתורכיה החליטו להעביר את מרכז החיים לאיים הקנריים אשר לפחות אחת מבנותיהם וחלק מהנכדים מתגוררים בהם. התפתח דיון, שכבר היינו שותפים לו, במועדון הקרוזרים – כמה קבינות כדאי שיהיו בסירה? הם, כמונו, בחרו בסירה עם 3 קבינות כדי שיהיה מקום לילדים ובני זוגם כאשר הם באים. בצער רב הם הודו שלאחר 6 שנים רצופות של הפלגות במפרצי הים התיכון, כל אחד מ 4 ילדיהם ביקר אולי פעם אחת... אבל, אנחנו לא מתייאשים ובטוחים שהילדים ימשיכו לבקר ולקבינות יהייה שימוש. חוץ מזה... בהפלגות הארוכות כשמצטרפים עוד שני אנשי צוות, זה בהחלט נחמד שלכל אחד יש את הקבינה שלו!
השכנים מימין היו זוג צרפתים צעירים על סירת GIBSEA  הדומה להפליא ל"ליאורה" שלנו, סירתנו הקודמת. השניים היו עסוקים ימים ארוכים בלהוציא את הגומי שבין חריצי עץ הטיק בסיפון כדי להכין אותם למילוי חדש. עבודה סזיפית הכרוכה ברעש ולכלוך רב. הם לא הפסיקו להתנצל על הרעש והלכלוך והצטערו צער רב כשעזבנו בדיוק ביום האחרון לעבודה שלהם ורגע לפני שיכלו להתפנות לבילויים.
את אספקת הדגים השוטפת קיבלנו מהאנגלי החייכני שיצא יום יום לים עם סירת המנוע שלו המצוידת ב 8 חכות אימתניות. לעיתים ישירות ממנו ולעיתים כאשר נתן מנה נדיבה לצרפתים והם חלקו אותה אתנו.
הייה נחמד לראות את הסירות הצרפתיות וההולנדיות, משפחות צעירות עם ילדים קטנטנים המסתובבים על הרציף עם חגורות הצלה ורשת לתפיסת דגים כאשר הם מאכילים את דגי המרינה ותופסים ומשחררים אותם לקול צהלות צחוק ושמחה. משפחות צעירות שלקחו פסק זמן של שנה עד שנה וחצי מעבודה ולימודים ויחד עם הקטנטנים חוצים את האוקינוס ומשייטים בין האיים. הם לא מחכים 30 שנה להגשים חלום – פשוט עושים את זה כאן ועכשיו.... איזה כיף!
ובכל זאת, מכיוון שכבר לא בכל יום ניתן להפליג בחזרה מזרחה, החלטנו לנצל את תנאי מזג האוויר והתחזית שניבאה רוחות של עד  15 קשר כדי לחזור לטנריף. כבר ביציאה הרוח נשבה בעוצמה של 20 קשר (ולא כצפוי 10 קשר), אבל ה"דנא" נהנתה מהרוח הצפונית ובמערך מצומצם ורוח צד דהרה במהירות של כמעט 8 קשרים לקול תרועותיהם של הזוג דנא. די מהר הרוח עלתה ל 30 קשר, המפרשים צומצמו שוב ושוב, מעילי הסערה יצאו מהארון וזכו לשימוש לאחר זמן ממושך שננטשו בארון והדרך של 24 המיילים חלפה בסערה, תרתי משמע.



הגענו לעיירה LAS GALLETAS, אשר לפי הספר אין בה מרינה, אבל בפועל, יש בה חיים ויש בה מרינה העונה לשם MARINA DEL SUR בערוץ 9 – כמו רוב המרינות באיים. מרינה קטנה שלהבדיל ממרינות אחרות, מאוכלסת בשייטים ממדינות שונות ומגוונות כגון דנמרק, אסטוניה, פינלנד, דרום אפריקה ועוד. רובם ככולם מתעתדים לחצות את האטלנטי דרך איי כייף ורדה שלא במסגרת ה ARC. חלקם ממתינים לחלקי חילוף או אביזרים שונים, חלקם ממתינים לאנשי צוות ולאט לאט מתחילים לצאת לדרך. אנחנו נמתין כאן מספר ימים ונחזור לגרנד קאנרי כדי לקבל את פניהם של רז ואברהם המצטרפים אלינו לחציה.
ובינתיים... אורי מייצר לעצמו כרגיל עבודות יזומות. הראשונה פרוק והרכבה מחדש של הידיות בכניסה לסירה. משום מה הן התרופפו ופעולת הפרוק שלהן היתה כרוכה במורכבות שהמענה לה ניתן על ידי התייעצות טרנסאטלנטית עם דודי נוימן, נגר הבית שלנו. התוצאות מרשימות כרגיל! העבודה השניה, פרוק, ניקוי והרכבה מחדש של משאבות השירותים שהחלו להשמיע קול צווחה חרקני בכל שימוש עקב הצטברות אבנית במנגנון המשאבה. הארוע המצחיק של אותו יום הייה שמכיוון שערב קודם, אורי הצהיר על כוונתו לעשות כן, כשחזרתי מהליכת הבוקר וראיתי מרחוק אדם יושב על הרציף ליד הסירה שלנו ו"מחבק" אסלה, הייתי בטוחה שאורי עמוק ב SHIT אך כשהתקרבתי הסתבר שזה שכננו הדני שפירק את כל האסלה והוציא אותה החוצה לנקיון בדיוק בגלל אותה תופעה של חריקות צורמניות במהלך השימוש. לעומת שכננו הדני, אורי פתר את הבעיה בפרוק, נקיון והרכבה של המשאבה עצמה ב 10 דקות לכל משאבה וחסך לעצמו את עוגמת הנפש של פרוק האסלה כולה ועבודה של חצי יום על כל אחת מהאסלות. הדני התבאס נואשות כשהוא שמע שבעצם ניתן היה לפתור את הבעיה בזמן קצר ובהתעסקות במשאבה בלבד...
כמו כן, לאחר אין ספור פעמים שהבטחנו לעצמנו, הותקן סוף סוף "מורידן" למפרש הראשי והקליפסים המושחלים בתורן נטבלו בנוזל כלים - הכל כדי לזרז את הפלת הראשי בשעת הצורך. הוא סיגל לעצמו תכונה מעצבנת להשאר בחצי הדרך, דבר שהכריח את אורי לצאת מהקוקפיט ו"לריב" איתו כדי שירד חזרה למקומו - כזכור, אמא אווזה אוהבת שכל אפרוחיה כולל אבא ברווז, נמצאים בקוקפיט ולא מטיילים על הסיפון כאשר הרוח מעל 25 קשר.
ההתקנה האחרונה לשבוע זה היתה התקנת הוונטה החכמה שנבנתה עבורנו על ידי יותם צימרמן כדי לשאוב את ריחות טיגון הדגים מהיכטה החוצה. יותם בנה משני מאווררי מחשב, וונטה חזקה הנכנסת בדיוק לחלון שמעל כירת הגאז - תענוג!

הוונטה של יותם בפעולה


הרוח הצפון מזרחית ממשיכה לנשוב בעוצמות של כ 25 קשר ומאפשרת לאורי הפוגה מרשימת העבודות היזומות שלו לצורך גלישה בקייטסרפינג. המרינה ממוקמת לא רחוק מאתר הגלישה של האי, עיירה קטנה בשם Medano המושכת אליה גולשי רוח וקייט מכל העולם וכל ענפי התיירות שלה מבוססים על הגולשים. כפי שהבחנו, מי שמסתובב בעיירה בלי טרפז צמוד, נראה תלוש ולא שייך למקום.





















ו...היום, יום שלישי ה 13.11.2012 - יום הולדת שנה לאלון הנכד המדהים שלנו!
אז המון ברכות לילד הכי חמוד בעולם, מהסבים הכי אוביקטיבים שיש.
שולחים לך מיליוני נשיקות ותלפי חיבוקים מעבר לאוקינוס האטלנטי, דרך מיצר גיברלטר ולאורך כל הים התיכון.
מתגעגעים אליך עד אין קץ ואוהבים עד בלי די.

2 comments:

כרמי הגליל אמר/ה...

דנאים. הבחנתי שבשני הפוסטים האחרונים נותרתם נטולי תגובות, לכן החלטתי לרשום מילה או שתיים. ככה- שלא תרגישו זנוחים בלב התגשמות חלומכם.
מיכלי, יתכן שהמחסור בתגובות נובע מחוסד הפרוט שלך בשני הפוסטים האחרונים בכל הנוגע לארוחות דשנות מעוררות קנאה. שווה לבדוק בכתיבה הבאה....
נשיקות מכרמי הגליל

Ami Idan אמר/ה...

הי אורי,ומיכל
כדי לחזק את התגובה של "כרמי הגליל..", אני קורא את כל הפוסטים שלכם, לא תמיד בסדר בכרונולוגי, אבל הפוסטים תמיד משרים ניחוח ים, וזכרונות נעימים מלפני זמן רב, שהעולם היה צעיר יותר.. , חוץ מזה אני פוגש בתמונות כל מיני אנשים שלא ראיתי כבר 30 שנה, כמו עודד לדוגמא, ואני רואה שידיו הארוכות של יותם הגיעו עד האיים הכנריים, אז להתראות, ותמשיכו לכתוב, נשיקות לכולם