צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום חמישי, 18 ביולי 2013

פורטוגל עם עיריתי ורובי PORTUGAL

החלפת המשמרות בשדה התעופה התנהלה כסדרה...נשיקות וחיבוקים ולהתראות לשפלר, נשיקות, חיבוקים והתרגשות רבה לקראת בילוי משותף עם עיריתי ורובי - כמה שכולנו חיכינו למפגש - איזה כיף!!
עיריתי ואני לא יכולנו להתאפק ולמרות שהספקנו לישון רק שעות ספורות, עם שחר, התנפלנו על הטיילת של ליסבון וצעדנו בעוז לעבר האנדרטה ל"מגלי הארצות", סבבנו וצילמנו ובמבט אחד של הבנה החלטנו לפקוד את קונדיטורית BELEM המפורסמת.חצינו את הכביש, נתנו את הכבוד הראוי למנזר ג'רונימוס

והתמקמנו בכיף סביב שולחן קטן בחדר הפונה לרחוב, התפעלנו מהמקום הותיק הבנוי מחדרים רבים המעוטרים כולם באריחים מצויירים ונדמה כי הם מסוגלים לקלוט אינספור לקוחות. שכן  משולחן סמוך שצפה בנו מצלמות זו את זו סביב אריחי בית הקפה ועוגותיו המיוחדות הציע לצלם את שתינו - נענינו בשמחה. 


Pasteis de Belem הוקמה בשנת 1837
כשהבנים הצטרפו אלינו, הוחלט פה אחד, לבלות את היום בעיירה הקסומה והמכושפת SINTRA על שלל ארמונותיה המעוטרים בעושר רב וטובלים ביערות וגנים שיופים הקסום מזמין את המטיילים בו ללכת לאיבוד בינות לעצי ענק עתיקים בשנים, שיחים פורחים בשלל צבעים, ברכות מים, מנהרות ומפלים, פינות חמד נעלמות ועוד ועוד ועוד....

עיריתי ורובי בלאו



עיריתי רובי ומיכל

Palacio e Quinta da Regaleira
סיימנו את היום הראשון עמוסי מראות מהפנטים של תרבות ואומנות בת כ 500 שנה ובתחושה שצעדנו במסדרונות ובין קירות ומשעולים בהם צעדו לפנינו מלכים ורוזנים. הבנים שזרמו אתנו בהנאה רבה במשך כל היום הראו סימנים ברורים של שובע אבל עיריתי ואני הרגשנו שבהחלט אפשר לחזור לעיירה הקסומה הזו בכדי להנות מהאתרים שלא הספקנו לבקר בהם והופיעו תחת הכותרת "אסור להחמיץ". החלטנו לא ללחוץ....בשלב זה.
היום השני החל בטיול נעים  בעיירת הנופש CASCAIS הסמוכה לליסבון ובאכזבה קטנה כאשר גילינו ששוק ובורסת הדגים בעיירה לא פועלים ביום בו ביקרנו במקום. כחובבי יין המשכנו לעיירה COLARES בו פועל ה ADEGA REGIONAL DE COLARES - איגוד היקבים הראשון שהוקם בפורטוגל בשנת 1931. מכיוון שלא טרחנו להרשם מראש ל"טעימות" לא נותר לנו אלא להצטייד במלאי נכבד של בקבוקים מתוצרת המקום מתוך "הימור" בטוח שהיין מצויין ולצלם את המקום.
ADEGA REGIONAL DE COLARES

כאשר לב כולנו טוב ביין, החלטנו שזה הזמן לחזור לסינטרה ולהמשיך את מה שלא הספקנו אתמול. ביקור במוזיאון הצעצועים שהעלה זכרונות ילדות, והשוואות בין הילדות בתל אביב של עיריתי ורובי על צעצועיה לבין הילדות בקיבוץ שהיתה ברובה מבוססת על  צעצועים שבנינו בעצמנו.  




ממשחק בצעצועים המשכנו לארמון PENA והגן הסובב אותו. כמו שאנחנו כבר רגילים הגענו למקום כשעה לפני סגירתו כאשר הסטטיסטיקות המקומיות מציינות שההליכה בגן לארמון אורכת כחצי שעה וביקור בארמון אורך כשעה וחצי לפחות. בהתחשב בעברנו המפואר ובשיאים שהשגנו, החלטנו שגם הפעם נעמוד במשימה והשעה שעומדת לרשותנו תספיק. ואכן... המקום יפה, ההליכה היטיבה עם כולנו והספקנו לראות הכל. ממפגש עם מטיילים אחרים, הבנו שכנראה יש לא מעט מבקרים שפשוט הולכים לאיבוד בדרך ולא מוצאים את הארמון.כנראה הזמן הנדרש להם משפיע על הממוצעים....
PALACIO PENA

























שולחן האוכל בארמון פנה - 
עיריתי התנצלה שהיא כנראה לא תארח אותנו על שולחן דומה...




ביום השלישי החלטנו לנצל את מזג האויר הנעים ש"חדר לאזורנו" ולהקדישו לעיר ליסבון. הבוקר כמובן הוקדש לכיבוש המבצר CASTELO DE SAO JORGE השומר על העיר מזה מאות בשנים וממנו נשקף נוף מרהיב של ליסבון, נהר הטז'ו והגשרים החוצים אותו.

מהמבצר ירדנו לשיטוט בסמטאות רובע אלפמה שהסתיים במרדף אחר מסעדה שהומלצה בחום בספר שהייה ברשותנו אך נמצאה כ"לא עונה" על הקריטריונים של הגברים שאיתנו ולפיכך נבחרה מסעדה מקומית שהשמיעה צלילי פאדו בעוצמות בלתי סבירות והגישה צלחות סרדינים על הגריל. שעות התרבות עברו עלינו במוזיאון המקסים GULBEKIAN המציג בטוב טעם אוסף פרטי של שכיות חמדה מכל העולם. הרגשנו שהרווחנו קפה ועוגה במקום "שווה" ומכיוון שהבטחנו לבנים שנקח אותם לקונדיטורית BELEM, שמנו פעמינו לאזור כדי לשלב את הקפה והעוגה עם אתרי התיירות באזור. 
ביום הבא שמנו פעמינו צפונה לכיוון העיר פורטו כאשר בתוכנית טיולים וביקורים באתרים שונים. עצרנו בעיירה המתוקה TOMAR שלה מבצר מרשים שנאלץ לוותר הפעם על ביקורנו עקב התחשבות יוצאת דופן של הנשים בגברים ולחילופין ערכנו ביקור מרגש בבית הכנסת  שהוקם בין 1430 ל 1460 ופעל רק מספר שנים עד גירושם של יהודי פורטוגל ב 1496. 
בית הכנסת בטומאר

TOMAR

TOMAR
בעודנו מחפשים את הכניסה ליער BUCACO, נכנסנו בשערי אחוזה יפהפיה ושהתדפקנו על דלתותיה, הסביר לנו בעל המקום בסבר פנים ידידותי (כמו כל הפורטוגזים) כיצד להגיע ליער והוסיף בעדינות שהוא משכיר חדרים בבית האחוזה המדהים. כהרף עין נפרקו המזוודות ומצאו את דרכן לחדרים המקסימים תוך כדי הבטחה שלאחר הסיור בגן ובארמון נשוב ללינת לילה באחוזה. 




הסיור בגן הגדול ובארמון/מלון הותירו אותנו רעבים ובהמלצת בעל האחוזה שלנו סעדנו במסעדה מקומית תוססת והומה המתמחה במאכל האופייני לאזור (זה המקום בו הצמחונים שביניכם צריכים לדלג לפסקה הבאה והטורפים מוזמנים להישאר....) – חזירון בן ארבעה שבועות המסתובב לו מספר שעות בשלמותו על הגריל ומוגש בליווי צ'יפס ויין רוזה מוגז – תענוג לחיך! עיריתי שלא ממש התלהבה מלאכול את מהמנה, תפקדה על תקן צלמת הבית וקיבלה שיתוף פעולה מלא מהטבח.
ואחרי

לפני




















 בשעות הבוקר הספקנו לטייל ברחבי האחוזה –  VILA DUPARCHY להתפעל מיופיה, מחפצי החן המקשטים את חדרי הארוח שלה, מכלי האוכל האסטטיים כל כך ולשמוע חלק מהסטורית המקום מבעלי הבית.  האחוזה בבעלות משפחתה של מריה מ 1895. היא נבנתה על ידי מהנדס צרפתי שהגיע למקום כדי לפקח על הנחת מסילות הרכבת באזור וכשהסתיימה העבודה המשיך הלאה ומכר את האחוזה. ברחבי האחוזה פזורים מבנים שונים שחלקם שימשו בעבר כיקבים, כמתבנים וכדיר. היום בעלי המקום משכירים חדרים ועורכים ארועים לפרנסתם. בכאב לב סיפרה לי מריה שהסערה הגדולה שפקדה אותם בינואר השמידה 60 עצים גדולים ובהם את כל עצי הקמיליה האהובים עליה. החורש סביב הוילה עדיין יפהפה ובודאי ישוקם במהלך השנים הבאות. למי שמגיע לאזור – מומלץ בחום. טלפון: 231930790



המשכנו לעיר פורטו ומכיוון שבקריאה חוזרת ונשנית במדריך הטיולים שלנו לא הצלחנו להבין אם זו עיר שנעים לשהות בה או לא – הופתענו מאד מאד לטובה. השוטטות בעיר היתה נעימה ומהנה עד מאד. העיר יפהפיה, בניניה מרשימים, תחנת הרכבת עם אריחים מצויירים – מהממת, הגשר שנבנה ע"י אותו אדריכל שבנה את מגדל אייפל – מרשים ביותר, הסירות שבעבר הובילו חביות פורט והיום מעבירות תיירים, ציוריות ויפות ובית הקפה מג'סטיק, העתיק ביותר בפורטוגל – מקסים! רק כל כך חבל שהגענו אליו ביום ראשון כאשר הוא שובת מכל מלאכה...
תחנת הרכבת בפורטו

מיכל על רקע בית הקפה מג'סטיק






המשכנו ל AVEIRO שהובטחה כעיירת דייגים בה נמצאות מסעדות דגים ופירות ים לרב. העיירה שוכנת באזור מוקף ביצות, בטבורה זורם נהר שריחו לא משהו ועל מימיו שטות סירות מצוירות המשוות לו מראה צבעוני ויפה אבל זהו....
סירות ב AVEIRO

ממש לא משהו שמזמין להשאר ליותר מכמה דקות ובוודאי לא ללון בה. מכיוון שהערב החל לרדת והמרחק ליעד הבא נראה גדול מדי החלטנו לנסוע לעיירה LEIRIA  שממש לא היתה בתוכנית והפתיעה אותנו במידת החמידות שלה. מצאנו בה מרכז עתיק ויפה, בית מרקחת העתיק ביותר בפורטוגל ומצודה יפה ובה מוזיאון לכלי נשק קדומים שאת כולם כבשנו!
במבצר ליריה

בית המרקחת בליריה
סוקרטס מעטר את קירות בית המרקחת


המבצר בליריה

מ LEIRIA  המשכנו ל BATALHA  לביקור במנזר המרשים, מושטיירו דה סנטה מריה דה ויטוריה. לאחר סיור חלקי, כאשר הבנים הבינו שאנחנו מתכוונות  לראות כל אבן ואבן במקום, הם תרגלו התגנבות יחידים בזוגות ופרשו לבית הקפה הקרוב, בעוד עיריתי ואני ממשיכות להתפעל מהיופי הבלתי יאמן של המקום.
הכניסה לקפלה הבלתי גמורה

קברו של הנרי הנווט שדחף את משלחות הגילוי



לאחר ספירת מלאי של  מבצרים, Y מנזרים ו - Z כנסיות, החלטנו שאנחנו צריכות לרענן קצת את הבנים. המשכנו לעיירת הקייט העליזה NAZARE, התיישבנו באחד מהברים המקומיים השוקקים חיים וצדפות, ובהנאה רבה פיצחנו צלחת ענקית של שרימפסים וצלחת ענקית של צדפים בליווי בירה מקומית – בהחלט מרעננים פורטוגזיים שווים.
תצפית על חוף NAZARE
אהלי צל לשימוש הנופשים, כמו בסרטים של פעם





















רעננים ובכוחות מחודשים ורגע לפני שחוזרים לליסבון ול"דנא", עצרנו לכמה שעות בעיירה המקסימה OBIDOS המוקפת חומה, סמטאותיה צרות אך פורחות וכולה עוטה הילה של אבירים בשריון ומסכות ושרי דובדבנים בכוסיות שוקולד.
בכניסה ל OBIDOS



בדרך לליסבון בעודו מנווט את דרכנו חזרה, מילמל אורי שבעצם לא פיספסנו אף עיגול שסומן על המפה בטרם יציאתנו ואפילו נוספו כמה.... איזו יסודיות! ממש לא מתאים לחפיפניקים שכמותנו.
את היום האחרון לחופשה המשותפת שלנו החלטנו לעשות ב"רגוע". נשאר לנו מוזאון אחד שרצינו מאד מאד לבקר בו. מוזיאון האריחים המצויירים או בשמו המקומי AZULEJOS וחוץ ממנו הכל פתוח.
המוזאון מרהיב בתצוגות שלו ובסקירה ההיסטורית שהוא נותן על הנושא כולל תצוגה מעניינת של הקשר בין ציורים ודוגמאות עתיקות והשפעתן על ציורי אריחים באתרים שונים בעיר בריזליה שנבנתה ותוכננה בקפידה. אפילו את קירות קפיטרית המוזיאון מכסים אריחים עם ציורים רלוונטיים.



קצת טיול ברחבי העיר כאשר אורי מצהיר שהוא כבר מכיר כל אבן בשמה הפרטי כולל ההיסטוריה שלה מאז רעידת האדמה של 1755 ושהוא שוקל ברצינות להפוך למדריך טיולים בליסבון...וחזרה לדנא לארוחת ערב אחרונה ואריזות. בעוד אורי מתפצ'פצ' במטבח ורובי משחיז את תאיו האפורים במשחק שחמט, התגנבנו עיריתי ואני לעוד מוזאון אחד שנמצא ממש ליד המרינה והייה עוול להשאירו בדד – מוזאון המזרח. עמדה לרשותנו חצי שעה לבקר בשלוש קומות כך ששוב שברנו שיא, זה הייה ביקור בזק אך יפה עד מאד.


שוב חיבוקים ונישוקים, שדה תעופה, פרידה – עיריתי ורובי שבים הביתה תוך מספר שעות ואנחנו  תוך מספר חודשים...

תגובה 1:

Asaf Halamish אמר/ה...

הי חברים יקרים
נראה שאתם לא חוסכים כיופים.
שלחתי מייל. האם קיבלתם?
נתראה בכרתים
באהבה
אסף