סנטה מריה SANTA MARIA

שפלר הגיע עמוס בספרי קריאה, שוקולדים, אלכוהול ובעיקר עם שק מלא סיפורים, זכרונות, בדיחות וחיוך ענק שאומר "אני מגשים חלום ואף אחד ושום דבר לא יקלקלו לי"...הנחתנו אותו הישר לקוקפיט של הצרפתים אוליביה ווירג'יני היפה כדי שיכנס לקהילת היכטיונרים תוך כדי הרמת כוס יין אדום וכרסום פופקורן. המשכנו לארוחת ערב שכללה את המנות היחודיות לאי סן מיגל – קערת צדפי פרפר ברוטב לימון וחמאה ולאחריה CATAPLANA כדירה של פירות ים – תאווה לעין ולחיך. 

הסירה היתה ערוכה ומוכנה ליציאה לכיוון ליסבון בפורטוגל. הסלים הכילו את הפירות והירקות, בפריזר נחו להן מנות הבשר והארוחות שבישלנו מבעוד מועד לים גבוה, בלוקרים התגלגלו בקבוקי המים, הבירה והיין ואפילו את הפרידה מארבעת הרשויות עשינו בערב. אבל... ממש לא היינו שלמים עם היציאה ב 19.6 ובבוקר, לפני שנותקו חבלי הקשירה, החלטנו לשוב ולשקול את הנושא. אורי שוב חפר באתרי מזג האויר השונים, התייעצנו עם כריס פרקר, יועץ העל שלנו לענייני אטלנטי, והחלטנו לדחות את היציאה לפחות  ביממה עקב סערה שהיתה צפויה להכנס לנתיב ההפלגה שלנו ללא יכולת מצידנו להמלט ממנה. ב 20.6, שבנו ושקלנו את היציאה לדרך ולאחר שאורי הציג בפנינו את האופציה היחידה שעמדה בפנינו להגיע ליעד שמשמעותה היתה – יומיים הפלגה על מנוע, יומיים הפלגה בקדמית חזקה, יומיים הפלגה בסערה ועוד יום עד ההגעה ליעד, הסתכלנו שלושתנו אחד על השני ופה אחד החלטנו שאנחנו כאן כדי להינות ולא כדי לריב עם הים. נחכה עד שיתפתחו תנאים שיאפשרו הפלגה סבירה גם אם זה יארך עוד שבוע/שבועיים.

אחר הצהריים סחבתי את שני הגברברים לגן שפיספסתי בימי השהיה בעיר ומאד רציתי לראות. בספר הייה כתוב שהגן פתוח עד השעה 17:00, הגענו ב 15:30 והפקיד בכניסה לגן הודיע לנו בצער רב כי ב 16:00 הגן נסגר ואולי כדאי שנשוב מחר. במקביל לנו עמד מולם צעיר גרמני עם הספר פתוח וציטט בפניהם כי עליהם להישאר פתוחים עד 17:00 כי כך כתוב בספר שלו. אנחנו, לחילופין, אמרנו שלמרות השעה ניכנס ונעמוד בזמני הסגירה. הפקיד שהייה נבוך ממלחמתו של הגרמני בלוחות הזמנים שלו, אמר לנו בדחילו ורחימו שאם נשאר עוד 10 דקות אז זה בסדר מצידו. הודנו לו ויצאנו לטייל במשעולי הגן. הלכנו לאיטנו, צילמנו ונהנינו 

אך הגן קטן ותוך 15 דקות מצאנו עצמנו חוזרים לשער הכניסה ומשיבים את כרטיסי הפלסטיק לפקיד שחייך אלינו בהפתעה גמורה ואמר  – תשמעו, שברתם שיא עולמי בהקפת הגן !! משנת 1883 לא פגשתי אנשים שסיימו את המסלול הזה בזמן כל כך קצר.

כשהייה ברור שבימים הקרובים לא נצא לכיוון פורטוגל, שכרנו שוב רכב ליומיים ונסענו לכל אותם מקומות קסומים ופורחים שבחלקם כבר בקרנו וחלקם בקרנו בפעם הראשונה. 

התרחצנו ב PONTA DA FERRARIA, מפרץ בים אליו זורם מעין של מים רותחים המחמם את מי המפרץ למים שכיף לשחות בהם. 

תיחקרנו את האנשים המביאים סירים עמוסי כל טוב וקוברים אותם באדמה הרותחת של אזור פורנס ל 7 שעות לבישול איטי - 

כאן קבור הסיר....

טילנו בגן הבוטני המקסים ביופיו בעיירה פורנס 

הבנים התעקשו לנח אז אני התעקשתי להקריא להם את היסטורית המקום...

נהנינו מתזמורת תופים על טיילת המרינה מתחת לעץ בפריחה אביבית. 

שפלר נכנס לאווירה והתאים עצמו ככפפה ליד, ומכיוון שכך, ומכיוון שמזג האויר עדיין לא הסביר פניו, החלטנו שבכל זאת מגיעה לכולנו הפלגה נעימה. שמנו פעמינו לאי סנטה מריה הנמצא כ 50 מייל מדרום לסן מיגל. הפלגת יום נעימה, מלווים בדולפינים הגענו לעיירה וילה דו פורטו באי סנטה מריה. נקשרנו לרציף בעזרתו של יכטיונר אחר שלאחר זמן מה אורי נזכר שהוא מוכר לו ממקום כלשהו. בעוד אנחנו מנסים לשחזר היכן פגשנו אותו, הוא חזר ובחיוך אמר שאשתו הזכירה לו שנפגשנו בלה גומרה אשר בקנריים. אכן – אנטון וגרדה מהולנד, המשייטים בין האיים הקנריים לאיים האזוריים בשנים האחרונות שאתם בילינו ערב אחד באיים הקנריים וקיבלנו מהם המלצות חמות על האיים האזוריים. תמיד כיף לפגוש פנים מוכרות ושוב ישבנו יחד על סיפון ה"דנא" לכוס יין ופלברה.

בערב הצטרפנו לחגיגת אחד הקדושים ברחבה של כנסיית העיר. במות עם מוסיקה וריקודים, הרבה אוכל ויין, קינוחים שהובאו על ידי נשות העיירה והרבה שמחה. 

למחרת, ארזנו ארוחת בוקר ויצאנו לטייל ברכב ברחבי האי הקטן. מצאנו מקום תצפית מקסים עם שולחנות וכסאות, ערכנו שולחן ו... גילינו ששכחנו לקנות לחם. החלטנו להמיר את ארוחת הבוקר בהפסקת פרות ולחפש לחם בעיירה הקרובה. השקפנו על SAO LOURENCO והחלטנו לרדת אליה בבטחון גמור שבה נמצא לחם ופינת חמד לאכול את ארוחת הבוקר שלנו. נכנסנו למקום שבו רחבה גדולה עם מספר שולחנות ומעט סועדים, מסעדה ודלפק/קיוסק. בחור אחד מסתובב בין הסועדים למקבלי השירות בדלפק. חיכינו שיתפנה מעט ושאלנו אם אפשר לקנות אצלו לחם. הבחור לא הבין מה אנחנו רוצים ולעזרתנו נחלץ אחד הסועדים שקם משולחנו וניגש כדי לסייע בתרגום. הוא שאל מניין אנחנו וכששמע שאנחנו מישראל הוא אמר בתמהון שזו הפעם הראשונה בה הוא נפגש עם ישראלים. ואז שאל כיצד יוכל לסייע לנו. אמרנו שאנחנו רוצים לקנות לחם. הבחור הסתכל עלינו באי אמון מוחלט ושאל אותנו – BREAD??? HERE????, כאילו שביקשנו את הדבר הכי מוזר בעולם. המסעדן בשלב זה דרש תרגום, בהיסוס, ספק בצחוק ,ספק תדהמה תירגם לו, הם רוצים לחם..כאן..היום..(מסתבר שלחם ניתן לקנות רק בעיירה הקטנטונת בה עגנו וביתר הכפרים אין שום מאפיה או סופרמרקט) אין לחם כאן מצטער, הוא השיב מייד מתאפק לא לצחוק.  מכיוון שכל מצרכי ארוחת הבוקר כולל סלט וחביתות חיכו ברכב ניסינו להתעקש ושאלנו אז אולי יש לכם במסעדה פיצה או משהו דומה ללחם? הביאו את התפריט והציגו בגאווה את רשימת ההמבורגרים שהם מגישים. בתקווה מחודשת בקשנו מהם לקנות את לחמניות ההמבורגר. כאשר הייה ברור שהם ממש לא מבינים מה אנחנו רוצים הסברנו שאנחנו נקנה 3 פעמים המבורגר אבל בלי הקציצה – רק את הלחמניה. המתרגם שלנו שבינתיים נהיינו חברים טובים ולמדנו את כל תולדות חייו, נענע בראשו באי אמון ואמר זו גם הפעם הראשונה שאני רואה שמישהו קונה המבורגר בלי המבורגר... יצאנו שמחים וטובי לב עם 3 לחמניות המבורגר שבמהרה נפגשו עם החביתות והסלט שלנו באחת מפינות החמד של האי המשובץ בחלקות של כרמים על מדרונות ההרים. 

השקפנו על חורבות המפעל האחרון ליצור שמן לוויתנים שפעל עד שנת 1966 באי וב 30 שנות קיומו הפיק 2 מיליון ליטר שמן מ 850 לוויתנים. 

בערב הוזמנו ליין וגבינות אצל אנטון וגרדה המתכננים להפליג לאיים הקריביים בעונה הקרובה. ישבנו עם הספרים שלנו ועם המקומות עליהם אנחנו ממליצים להם וטיפים שחשוב שידעו – כיף לחלוק מעט מהידע שצברנו ושאחרים חלקו איתנו עם אחרים המתעתדים להפליג למקומות בהם בילינו.

בסנטה מריה פגשנו גם בזוג גברים פולנים שהגיעו למרינה וגילינו יחד שכבר נפגשנו בעבר באיי הבתולה הבריטיים. גם הם בדרכם לליסבון וכשהזמנו אותם להצטרף למחרת ליין ונישנושים הם אמרו שישמרו את ההזמנה למועד אחר כי הם מתכוונים לצאת לכיוון ליסבון למחרת בערב. לשאלתו של אורי האם ראו תחזית והאם הם יודעים מה מחכה להם בדרך השיב יאנוש הסקיפר – בוודאי, ראיתי שהתחזית בסדר, אין יותר מ 35 קשר רוח ו 5 מטר גלים – זה לא נורא.....וחברו הוסיף, מה כבר יכול להיות נורא לאחר 4 ימים בהם נהגנו את הסירה ידנית במוט החרום של ההגה בים סוער.

נפרדנו מהצמד שהחליט ללכת "ראש בקיר" ואיחלנו להם הפלגה נעימה. למחרת גילינו שהם עדיין במרינה. הם נענו להזמנתנו בשמחה והגיעו אחר הצהריים עם צלחת מדהימה של דג ושרימפסים מטוגנים עם פלפל אדום, שום ותבלינים שהכינו במו ידיהם כולל הדג שהם דגו בדרך. לא הספקתי לצלם כי הייתי עסוקה בלאכול...וואי כמה טעים!!! זוג בהחלט מעניין, כל אחד מהם טייל וחי בארצות שונות ומילא תפקידים שונים והיום הם מפליגים יחד כאשר היעד הבא הוא ים תיכון ובתוכנית גם לחזור ולחצות לכיוון דרום אמריקה. הם אמנם חיכו יום אבל החליטו לצאת לליסבון ביום שלאחר מכן כאשר אנחנו שמנו פעמינו חזרה לפונטה דלגדה אשר בסן מיגל.