צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום שבת, 8 ביוני 2013

האזוריים - קבוצת האיים המרכזית – FAIAL, SAO JORGE, TRACEIRA

עיר הנמל הורטה באי FAIAL היא ללא ספק מקום שכל שייט צריך לעשות V עליה. המרינה בעיר דורגה במקום השלישי בעולם בהיקף תנועת היכטות המגיעות אליה. מקום מאד מרשים בהתחשב שהיא תקועה באמצע האוקינוס על אי קטנטן. ומשום כך, היא גם צפופה מאד ובמשך כל זמן שהותנו בעיר נשארנו על עגן כי לא הייה מקום וגם כאשר התפנה מקום זה הייה להקשר כסירה שלישית לשתיים שכבר קשורות זו לזו – לא ממש נח והעדפנו את הפרטיות שלנו באמצע הנמל שהופרעה רק כאשר עוד צוות מאושר נכנס לנמל בתרועות חצוצרה ושירה אדירה המציינת את סיום החצייה שלהם.
תצפית על מרינת HORTA

העיר HORTA מכיוון מפרץ PORTO PIM

המרינה וכל האזור הקרוב לה שוקק חיי ימאים. המסורת היא שכל סירה המגיעה להורטה מציירת על אחד מקירות או מזחי המרינה ריבוע צבעוני ובו פרטים של היאכטה, הצוות ומדינת הרישום של הסירה או הצוות. מראה ססגוני וחביב למדי. מצאנו מספר דגלי לאום מוכרים וגם את ה DANA מצאנו רק עם שיוך לדנמרק. כל יום הבטחנו לעצמנו שמחר נוסיף את שלנו ולבסוף ביום שהתאים לציור, התאים לנו יותר להפליג הלאה אז תסתפקו בצילומים של אחרים שהשאירו את חותמם במקום...
מראה כללי של דגלי היאכטות על המזחים


















אמנם מדנמרק, ואמנם מלפני שנתיים אבל... בכל זאת גם זו DANA

משיחות עם צוותים אחרים, גילינו שזמן החצייה שלנו מברמודה לאזוריים (12.5 ימים) הייה מהקצרים ביותר. רב הסירות האחרות בגודל שלנו או גדולות מאתנו שיצאו באותו יום או בימים סמוכים לנו, עשו את הדרך בכ 14-15 יום כאשר הסירות הקטנות הגיעו לאחר כ 18 עד 20 יום. בהחלט מקור לגאווה ל"דנא" על יכולותיה הטובות, לצוות המתפעל ולכריס פרקר ואברהם אורי שסיפקו תחזיות שאפשרו הפלגה מהירה ובטוחה.
בסמוך למרינה קיים זה למעלה מ 100 שנה באר/מסעדה בשם CAFÉ SPORT  המהווה מקום מפגש לצוותי היאכטות המגיעים מרחבי האטלנטיק. הסבא שהקים את המקום, אסף במהלך השנים אוסף מרשים ביותר של שיני לוויתנים שעליהן איורים המתארים את תקופת צייד הלוויתנים על דמויותיה וארועיה הדרמטיים כמו גם כלי נוי וחפצים שונים העשויים משיני הלוויתנים. האוסף מוצג לקהל הרחב במוזאון קטן מעל בית הקפה בצורה יפהפיה המכבדת הן את יונקי הענק והן את ציידיהם שתושבי האזוריים נחשבו לטובים שבהם בזמנים שהצייד הייה מותר והיווה את מקור פרנסתם העיקרי.
כהרגלנו, שכרנו רכב כדי לתור את האי. ביקרנו במוזאון הוולקני הממוקם בקצה הצפון מערבי של האי בסמוך מאד למקום שבו התרחשה ההתפרצות הוולקנית האחרונה בשנת 1957 והוסיפה עוד חתיכה קטנה לאי כשם שקורה במיליוני השנים "האחרונות". התפרצות ועוד התפרצות היוצרות לאט לאט את מערכת האיים המופלאה הזו.
MORRODE CASTELO BRANCO


"ילדי כתת מעין" יותם ומיכל


החלק הזה של האי נוצר ב 1957!


לאחר 5 ימים על עגן ובהתחשב בכך שמיום שעזבנו את טורטולה ב 7.5, ה"דנא" לא ראתה מזח, החלטנו ב 1.6 לשים פעמינו לאי SAO JORGE כדי להכנס למרינה, לשטוף ולנקות את הסירה כמו שצריך, להנות מאספקת מים וחשמל סדירים ו...הליכות בוקר על יבשה!
ההפלגה בין האיים המרוחקים רק כ 20 מייל זה מזה היתה די מבולגנת. הרוח נשבה בעוצמות שונות בכל רגע מכיוון אחר בהתאם להרים ולוואדיות מהן היא הגיחה אבל קיבלנו פיצוי בכך שזכינו לליווי להקות ענקיות של דולפינים עם ביצועי קפיצות מרהיבים – תמיד כיף גדול. והר הגעש PICO הצופה מהאי השכן מהווה תפאורה הדורה ומקסימה.
הר הגעש PICO - ויתרנו לו ולא כבשנו אותו...

המרינה בעיר VELAS, שמתוארת בדף ליכטיונר ע"י רשויות האזוריים, כמרינה עם 76 מקומות עגינה, מתגלה כמרינה קטנטונת עם אולי 10 מקומות עגינה ליכטות בגודל שלנו וכל יתר המקומות מיועדים למנועיות מיניאטוריות אבל המרינה נקיה ומסודרת והצוות יוצא מגדרו כדי לסייע ולתת את כל המידע הרלוונטי על האי. באמת תענוג גדול.
המרינה ב VELAS, הטוסיק של ה"דנא" הוא זה שדינגי אדומה צמודה אליו

כפי שתכננו היום הראשון הוקדש לנקיונות יסודיים בתוך הסירה באחריותי ומחוץ לסירה באחריותו של אורי, כאשר את ה"שוונג" מפריע רק בקורם של שלושת שוטרי העיירה שהגיעו כולם יחד לבדוק בחיוך ובנועם את ניירת הסירה והתאמתה לרישומים של אנשי המרינה - כנראה צריך לספק תעסוקה לתושבי האי כי אחרת ממש לא ברור מדוע צריכים 3 אנשים להגיע יחד כדי לבחון 2 ניירות שמראש אין שום צורך בבדיקתם...
נחמדותם ורמת האמון של תושבי האיים הללו נגלית לנו בכל פעם מחדש אך באי הזה נתקלנו בכמה תופעות שבאמת כבר לא פוגשים בעולם הרחב. בראשונה הסביר לנו מנהל המרינה שמכונות הכביסה, המייבש  וחומרי הכביסה עומדים לרשותנו בבניין השירותים, נשתמש כמה שצריך וכשנעזוב רק נגיד כמה פעמים הפעלנו את המכונות ונחוייב בהתאם. בשנית - הגברת ממשרד השכרת הרכב הסבירה לנו שכאשר נחזיר את הרכב אם היא לא נמצאת שנשאיר את הרכב עם המפתחות בפנים וזה מספיק....נו - איפה נמצאים עוד אנשים כמו האנשים הללו???? את היום השני הקדשנו לטיול ברכב ברחבי האי. מדי פעם המזל חומק לו ונפלנו על יום אפור וגשום שהגביל את הטיול לעצירות תצפית קצרצרות ותמונות אפרוריות ורטובות אבל התרשמנו שהאי כמו קודמו - יפהפה, ירוק ופורח. המאפיין את האי זו תופעה גאולוגית שנקראת בפורטוגזית FAJA - משטח רחב ידיים של אדמת לבה היוצא אל תוך הים הישר ממדרון ההר התלול ויוצר אזור חקלאי פורה. תושבי האי מאד גאים ב FAJA'S שלהם ומוודאים שכל תייר ביקר בלפחות 2 מהם. אז ודאי שלא נוכל למנוע מכם את העונג - 
FAJA DOS CUBRES

FAJA DOS CUBRES

FAJA DA CALDEIRA DESANTO CRISTO
ביום המחרת השמש זרחה ואנחנו החלטנו שהגיעה השעה להתנפל ביחד על ההרים שסביב לעיירה. (אני כבר התנפלתי על חלק לבד אבל בלי לענות קצת את אורי זה לא נחשב). בדרך אל הצוק המשקיף על העיר עוברים לאורך הים המספק מראות מרהיבים ועוצרי נשימה כאחד - 
רואים את הדייג בקצה הצוק?? מפחיד לא?




אורי מתבונן בדאגה על הצוק שלפניו ומיכל דוקא מרוצה...


הדרך תלולה ואני מתנפלת עליה בשמחה. הנוף הנשקף מ MORRO GRANDE שווה את הטיפוס. אפילו אורי מסכים...



שני ערבים במרינה בילינו עם סרג'יו, במקור איטלקי גאה שחי מעל 30 שנה באנגליה, מורה לפסיכולוגיה וסוציולוגיה בבית ספר תיכון שחלום חייו הייה לערוך הפלגה אחת ארוכה באמת. מכיוון שאשתו מקיאה בעודה עומדת על הרציף ובתו מתעניינת רק בתחרויות שייט הוא החליט להגשים את החלום לבד. קנה סירה קטנטונת - 27 פיט, הגיש מכתב התפטרות להנהלת בית הספר שסירבה לתת לו שבתון, קיבל את ברכת הדרך של אשתו לשייט של חודשיים והחליט שבזמן שהוקצב לו הוא מפליג מאנגליה לאזוריים (1,200 מייל) ובחזרה. משוגע עם קבלות שנראה חנון שבחיים לא הייתם מאמינים שהוא מפליג לבד באוקינוס בקליפת אגוז שלו. לאחר הערב הראשון שלנו יחד נפרדנו כאשר הוא מצהיר שהוא מפליג למחרת לאי פלורס וממנו חזרה לאנגליה. בערב עם שובנו ממסעותינו באי ראינו שהוא עדיין נמצא. לשאלתנו מה קרה הוא סיפר שבבוקר הוא גילה שהכתר מהשן הקדמית שלו נפל. הוא החליט שממש לא כדאי להפליג כך כל הדרך לאנגליה ובילה את כל היום בחיפוש אחר רופא שיניים באי. כשלבסוף מצא רופאה, הסתבר שבדיוק ביום הזה ולמחרת היא עובדת באי שכן. כמו כל שייט טוב הוא הפגין כשר אלתור יוצא דופן - הלך לחנות לציוד ימי, קנה "סופר גלו" והדביק את הכתר חזרה למקומו. בערב כשנפגשנו הכתר עדיין החזיק מעמד והוא החליט לצאת לדרך עם התיקון העצמאי שלו. לפני מספר דקות קבלנו מייל ממנו המבשר כי הגיע בשלום לאי FLORES. לו ולכתר שלום...

בבוקר קר ובהיר החלטנו להתקדם ולהפליג לאי TRECEIRA, הפלגה של כ 50 מייל שמחציתה לאורך האי SAO JORGE שצורתו כצורת מלפפון ארוך ושמנמן. הנופים מרגיעים ונעימים, מפלי מים כל כמה קילומטרים ואנחנו עטופים בכובעים וצעיפים נהנים מיום הפלגה בהיר.




במרינה בעיר ANGRA התקבלנו שוב בסבר פנים חייכני, אדיב ומלא בהסברים על האי, חגיו, מסעדותיו ונופיו - איזה כיף להגיע כך ממקום למקום. העיר עצמה עיר מרהיבה ביופיה, עמוסת ארמונות, מצודות, כנסיות ומבנים מרשימים אחרים, עדות לעברה המפואר כבירת פורטוגל פעמיים בהיסטוריה שלה.
אני מתרשמת לעיתים מהדברים הקטנים והפשוטים, שבמקרה הזה אופיניים לכל האיים - המדרכות, מעברי החצייה והכבישים העשויים כולם מאבנים בצבעי שחור ולבן ללא צורך בצביעה חוזרת מדי שנה. ובכל מקום דוגמאות שונות כמו שטיחים עדינים - יופי!



מצודת SAO SEBASTIAO שומרת על המרינה מזרח
ומצודת DE SAO FILIPE שומרת עליה ממערב


הנופים הנשקפים מהגבעות, פינות החמד לעצור ולאכול בהן, אגמים, מערות יוצאות דופן שנוצרו בהתפרצויות געשיות, כל אלו הופכים את הטיול באי ליפהפה ונעים עד מאד.


דרך אגב, בכל פינת מרגוע שכזו, ישנם מתקני מנגל גדולים, עם ערמות של גזעי עץ חתוכים ומוכנים לשימוש המטיילים, שולחנות עם אריחי קרמיקה מאויירים, והכל נקי ומטופח באופן מעורר קנאה.




אתמול בערב ארחנו זוג שוויצרי חמוד שמפליג סביב העולם 15 שנה! וכפי שהם אומרים - לא בער לנו שום דבר. עכשיו הם התעייפו קצת מלעשות צ'יפינג לסירת הברזל שלהם. קנו בית באנדלוסיה ספרד ומתכוונים להפוך אותו למרכז ממנו הם יצאו לבאג פקינג בחלקים של העולם שלא ניתן להגיע אליהם בסירה כמו דרך המשי למשל.
למי שמתכוון לצאת להפלגה סביב העולם ב 15 שנה - שווה להכנס לאתר שלהם www.titom.ch. 
זהו להפעם - זה הייה די ארוך. מקווה שחלקכם הגיעו עד הלום.

2 comments:

Ami Idan אמר/ה...

הי מיכל ואורי, הצלחתי להגיב ראשון...
כרגיל הכתבות והתמונות ,הכשרון של מיכל והדמיון שלי, לוקחות אותי יחד אתכם לאיים האזוריים, לצערי אני צריך לחזור למציאות, להתראות בכתבה הבאה

עידן גדידי אמר/ה...

היי מיכל ואורי.

התמונות מדהימות כרגיל. אין כמעט מנהל פרויקט בישראל שלא שואל על אורי , וכשאני מספר, כולם שורקים בהתפעלות ושולחים ד"ש.

מילה קטנה על כמה שהעולם קטן:

הדגל של היאכטה JINJA של אסף וליאת, אשר מתנוסס על אי באמצע האוקיאנוס, שייכת לליאת פרידמן (אנטוורג), ג'ינג'ית מקסימה שהייתה איתי ועם אשתי בצבא לפני 14 שנה
. . .

ד"ש והמשך שייט בטוח.

עידן.