האיים הנסתרים עם שפלר – אוקטובר 2019

הילדים והנכדים עזבו ביום סגרירי שבהחלט התאים למצב הרוח שלי ובליבי חשבתי שאפילו השמים בוכים קצת על הפרידה. אבל חיש מהר התאוששנו כדי להחזיר את ה"דנא" למצב של קבלת אורחים בני גילנו. ערמות של כביסה הסתובבו במכונות הכביסה ובמיבשי המרינה, ואנחנו התנפלנו על מגוון עצום של  סמרטוטים וחומרי נקיון, דליים, צנורות מים, שואב אבק וכל אביזר מתחום הסדר והנקיון. תוך מספר שעות עמדה ה"דנא" ריחנית, נקיה ועם ערמות של כביסה נקיה ומקופלת כשהיא מוכנה לפרק הבא במסע הסתיו שלה.

שפלר הגיע חייכני, טעון ברוח ים וסבלנות של ספן כהרגלו. הודענו לו חגיגית שה"דנא" וצוותה נשארים במרינה לפחות עוד יום כי הרוח חזקה ונושבת על האף, הסוול גבוה, השמיים אפורים ונוטפים לפרקים ואנחנו כאן כדי להנות. שכרנו רכב ונסענו לכל אותם מקומות שרק יומיים קודם קיבלנו מהם תמונות של חופים שלווים, מים טורקיזיים ונכדים משחקים. פגשנו חופים שהגלים מתנפצים על סלעיהם, השמיים והמים צבועים באפור גועש ואין איש מלבדנו על החול. אבל הנופים מהממים, האנשים תמיד חייכניים והאוכל נפלא.

היעד אליו רצינו להפליג הייה האי סמוטרקי שמוזכר כאחד מהאיים הנסתרים של יוון בגלל הקושי היחסי להגיע אליו. אין טיסות המגיעות אליו וכדי להגיע בפרי צריך להגיע לעיר קוואלה וממנה לקחת פרי שלפחות בימים אלו נראה שמגיעה רק פעם ביומיים. גם ביכטה זה יעד שדורש תכנון והערכות מכיוון שהמרחק מהמקום הכי קרוב בחלקידיקי הוא כ 90 מייל או 12 שעות הפלגה בקצב שלנו, ללא מקומות עגינה בדרך.

יצאנו מפורטו קופו לכיוון סמוטרקי, עוד לפני אור ראשון במזג אויר רגוע, ים שקט שקט ורוח חרישית. צפינו יחד בזריחה מהממת כאשר ברקע הר אתוס נפלא בתפארתו.

לפני הצהריים נכנסה הרוח המיוחלת, הרמנו מערך מלא והפלגנו בין 7 ל 8 קשרים - תענוג!!
בשעות אחר הצהריים המנומנמות, כמה דקות לאחר שסיימתי לקטר שכל הדגים הטורפים רודפים אחר טרפם מסביבנו אבל לא טורחים להגיע ולבדוק את הפתיון שלנו, נשמע הבזזזזזזזזזזז המוכר. חוט הדייג של אחת החכות רץ במהירות. שפלר הספיק לאחוז בחכה רגע לפני שהסטנד שלה לא עמד בעומס, נשבר ונפל לים. מרגע זה התקיים מאבק איתנים בין שפלר ואורי לדג שהייה ברור שמימדיו שונים מהרגיל. אורי הפגין אחריות, לבש חגורת הצלה ונקשר לסירה כדי לעזור לשפלר להכניס את הדג לסירה.

עייפים אך חייכניים הם השתלטו עליו ואורי מייד איפסן את החכות והכריז שזהו – לא ממשיכים לדוג עד שנה הבאה.

הדג שהייה ענק במשקל של קרוב ל 30 ק"ג, הפך בימים הבאים לכל צורה אפשרית של מנה – סביצ'ה, קרפצ'יו, סושי, ניגירי, המון מרק דגים, טונה צרובה והרבה טונה לחלוקה והחלפה.

מרק הדגים של אורי

נגירי ומרק דגים

נגירי מטונה טריה הישר מהים

טונה צרובה

סמוטרקי, כפי שהובטח בכתובים, הוא אי קטן אבל יפהפה, חורה, עיר עתיקה המשתפלת מההר לים, רחובות צרים, בתים ציוריים וככרות מוצלים. 

מעיינות חמים, נהר צלול זורם בינות עצי דולב וערמונים ענקיים, מפלי מים שוצפים וכמובן חופים יפהפיים. 

המאכל האופייני לאי הוא בשר עיזים ובעיקר החלקים הפנימיים – כבד וכד'. העיזים באי מתרוצצות חופשי בטבע ללא מזון מלאכותי כך שטעם בשרן מיוחד. באחד הטיולים פגשנו משפחה שהכינה בשר עז על האש. הם התעקשו לכבד אותנו ולצייד אותנו במנה גדושה גם לארוחת הערב שלנו. למחרת התייצבנו אצלם עם כמה קילו של טונה טריה לאות תודה. 

בשר עז על שיפוד ענק

הצצנו רק לראות וכובדנו בטעימה וחבילה לארוחת ערב

שילבנו טיולים רגליים עם נסיעה ברכב ובילינו יומיים מקסימים באי היפהפה הזה.

מסמוטרקי הפלגנו לתסוס, אי השייש. בתסוס כבר היינו לפני מספר שנים אך שמחנו לחזור ולטייל במשעוליו בין אבני השייש הלבנות ואבנים מבריקות אחרות שמשוות לאי כולו זוהר והדר קדמונים.

הפעם הצנחנים כבשו את פסגת תאסוס

חצץ שייש בחוף הים של תאסוס

המשכנו לעיירה קרמוטי בשפך הנהר נסטוס השוכנת על דלתה ענקית של ביצות ואגמים. הפלגנו בין עשרות אוניות מעבורת הנושאות לוחות שייש מתסוס ליבשה והרגשנו כמו פשוש קטן המתעופף לו בתוך להקת נשרים. את הערב בילו שפלר ואורי ליד מזח ספינות הדייג בלסת שמוטה והתפעלות אין קץ מכמות הדגים ופרות הים שנפרקו מספינות הדייג למשאיות שהמתינו להם. הסיפור שלהם הייה שאם לא הייה כל כך קר במהלך הלילה הם היו נשארים שם עד היום.

הימים עברו בנעימים, הפלגות, טיולים רגליים, נסיעות ברכב, כאשר ביום חמים ובלילות קריר. ערבי חג, שבתות וחגים ושפלר מתחיל לאותת שהגיע הזמן שלו לחזור הביתה. הפלגנו לקאוולה, הספקנו להנות ממנה יחד, בסמטאות העיר העתיקה, מסעדות ליד האקוודוקט, טיול רגלי בשביל אבנים עתיק למנזר ולבית החולים החדש של העיר. שפלר ואני עוצרים כל כמה צעדים לקטוף ולאכול פטל כשאורי לא ממש שותף להתלהבות מהפרי הזה.

זריחה בקאוולה

ביקור במוזאון הטבק של העיר המתעד תעשייה ענפה שנכחדה "בזכות" האמריקאים ששיחררו את העיר מידי הנאצים במלחמת העולם השניה ויחד עם השחרור הביאו אתם את התחרות לתעשיית הטבק המסורתית המקומית.

וזהו... שפלר חוזר הביתה ומתעד את ה"דנא" בדרכה חזרה לחלקידיקי כדי לקבל את פניהם של מולי ויוסי. 



בקרוב גם אנחנו נחזור הביתה אך לא לפני הפרק הבא ואיפסון הסירה לחורף.

חג שמח לכם.