איי הבתולה - רשמים ראשונים

רגע לפני שהצ'ייפים (אחותי סמדר, בעלה לי ובניה -  עמית, מתן ובן) מסתערים על ה"דנא", חשבתי שנכון לסכם את החוויות שלנו בעיקר מהאנשים באזור הזה של העולם. בנופים כבר שיתפנו אתכם וכמו שאורי שואל אותי "טוב כמה תמונות של טורקיז את עוד צריכה" ועיריתי חברתי שואלת "איך בדיוק מבחינים בין טורקיז לטורקיז"? אז אולי נרפה לרגע מהטורקיז (אולי רק מעט תמונות??) ונתרכז באנשים, בשלטונות ושאר חוויות...

אז את SOUND GORDA  עזבנו בצער רב ובקושי ניכר ושמנו פעמינו ל NANNY CAY MARINA, בה קבענו להפגש עם מיילס ואן, על פי המלצתם החמה של נירית וכריס ולארח לארוחת ערב את נדיר וסלים התורכיים, איתם סוף סוף הצלחנו לתאם פגישת "מחזור" (לאחרונה נפגשנו בגרנד קנרי לפני חציית האטלנטי ומאז אנחנו שומרים על קשר ומנסים להפגש).

בדרך, כמובן שעצרנו ב BATHS המפורסמות – מעין ברכות טבעיות בים שנוצרו כתוצאה מערמות סלעים ענקיים הסוגרים עליהן אך באותה עת מותירות פתחים למי הים להכנס ולצאת. הסלעים יוצרים מערות, מנהרות וסתם פינות מסתור יפהפיות בשילוב עם חול לבן ומי טורקיז – המראות מדהימים. קצת  עמוס תיירים אמריקאיים אבל שווה. מכיוון שלדינגי אסור להגיע לחוף, הדרך נעשתה בשחיה, המצלמה נשארה בסירה ואתם תאלצו לדמיין את המראות...

THE BATHS מראה מהים, היופי הוא מאחורי ובין הסלעים

THE BATHS - הדינגים קשורות לחבל והמשך הדרך נעשה בשחיה

THE BATHS

מיילס ואן, לשעבר מנתח ואחות מארה"ב, התמקמו לפני 4 שנים במרינה בטורטולה וחיים על סירתם ממנה הם מספקים שירותי ניהול, תיקון ואחזקה ליכטות ברמה ובאיכות שלפי הנסיון שלנו אין דומה להם (ולא רק בקריביים – אלא בכלל). בדיוק וקפדנות של מנתח וביעילות של אחות חדר ניתוח הם עובדים יחד כצוות מיומן ומקצועי להדהים. כל דבר נרשם ונבדק, יש מעקב על כל תהליך, מתקיים קשר עם כל בעלי המקצוע הרלוונטיים עם דיווח שוטף על ההתקדמות ועל המידע הנדרש כדי להתקדם וכל זה בנוסף לחיוך ולחום הטבעי הנובע מהצמד החביב הזה. אז קבענו אתם רשימה ארוכה של פעילויות, השארנו להם נושאים ושאלות לבדיקה ורגע לפני שנגיע לביקור המיוחל בארץ, נפקיד את ה"דנא" בידיהם וכשנשוב היא תחכה לנו עם תחתית נקיה וצבועה ועם שלל התיקונים והשיפצורים שסיכמנו עליהם.

הפגישה עם נדיר וסלים היתה מרגשת ביותר, חיבוקים, נישוקים ודיבורים נלהבים המלווים בניפנופי ידיים של תושבי הלבנט. כל אחד סיפר על הרפתקאותיו מאז הפרידה – חציית האטלנטי, התחנות שבדרך והאיים בהם ביקר. הם ביקרו באיים הצפוניים, אנחנו בדרומיים וכמובן שהחלפנו המלצות למקומות עגינה, מסעדות, חנויות לציוד ימי, על מה אסור לוותר ועל מה כדאי לדלג ועוד ועוד...הארוחה כללה כמובן דגים מעשי ידיו להתפאר של אורי (הוא "דג" אותם אצל הדייגים המקומיים כי חל איסור חמור על דייג במימי איי הבתולה למי שאינו תושב ואוי למפר ההנחיה – העונש הוא שמחרימים את הסירה!) הייה כיף גדול, אכלנו ושתינו עד להתפקע, בילינו מספר שעות יחד עד שכולנו כבר פיהקנו בפה מלא.

הסירה "כייף" של נדיר וסלים - סירת אלומיניום יפהפיה

נדיר וסלים על סיפון ה"דנא"

לאחר פרידה נרגשת מהזוג התורכי, עם הבטחות הדדיות לפגישות בהמשך, שמנו פעמינו לעבר סנט ג'ון אשר באיי הבתולה האמריקאיים. המעגן ב CRUZ BAY , בו יושבים שלטונות הנמל, צפוף ועמוס פעילות אך לאחר שהשחלנו את ה"דנא" למקום עגינה בטוח יחסית (היינו מאד קרובים למצוף סימון הכניסה למעגן ולפיכך קשרנו צרור פנדרים בירכתיים של הסירה כדי להגן עליה מפגיעה אפשרית), שמנו פעמינו לעבר בניין שלטונות הנמל. לא נלאה אתכם בתלאות אותו יום (אולי אורי ירחיב בפינתו לקרוזרים , אם וכאשר הוא יחזיר אותה לחיים), אך רק נספר שהתהליך לקח יותר מ 5 שעות מזעזעות אשר תחילתן בכך שביקשו מאיתנו באדיבות אך בנחישות לחזור למקום שממנו באנו...והסתיים לאחר דין ודברים ממושך עם כל שרשרת הפיקוד (יתכן שאפילו ערבו בכך את הילרי קלינטון אם היא עדיין מכהנת כשרת חוץ...), ובחשכה, בכך שקיבלנו אישור להשאר עם הסירה כ 3 שבועות תמורת סכום הגון של כסף. מכיוון שזה הייה בלתי אפשרי להעביר את הלילה במפרץ בו שהינו לצורך סידורי הכניסה, עזבנו בחושך מוחלט לעבר CANEEL BAY הנמצא בסמוך והבחנו כי ישנן שם בויות לעגינת לילה. הפלגה בלילה חשוך באזור לא מוכר שהריפים בו רבים היא לא נעימה ואף לא חכמה אך לא הייה מנוס ולאט ובסבלנות המעטה שנותרה בנו תרנו אחר בויה פנויה, ללא הצלחה. כל הבויות תפוסות, לא חוקי להטיל עוגן כי האזור הוא שמורת טבע וגם העומק לא באמת מאפשר עגינה בטוחה על עוגן ואז, כאשר היינו כבר באמת די מרוטים, מעוצבנים ועייפים, הופיע המלאך המושיע שלנו – גרג! גרג הבחין מסיפון סירתו שאנחנו מסתובבים במפרץ בחיפוש אחר בויה, צעק שנחכה לו רגע, לבש חולצה, ירד לדינגי שלו והוביל אותנו לצד השני של המפרץ בו היו עדיין כמה בויות פנויות, סייע בהשחלת החבל לטבעת של הבויה, קיבל בחיוך בקבוק יין אדום ונפרד בברכת ליל מנוחה. אין ספק שהכניסה לאיי הבתולה האמריקאיים אופיינה בהתחלה איומה והסתיימה בחיוך והכרת תודה על כך שעוד ישנם כאלה מין אנשים טובים באמצע הדרך....

גרג ואשתו ברברה, חיים על הסירה שלהם במפרץ CANEEL בסמוך לכפר נופש גדול ומנהלים עסק של צ'רטר בסירה שלהם ובעוד מספר סירות. לוקחים תיירים מכפר הנופש להפלגת יום בין האיים ומחזירים אותם שבעים וצלויים למלון עם ערב. אנחנו בילינו את היום במימי המפרץ היפהפה ובטיול על החופים. עם שקיעה הזמנו את הזוג גרג וברברה לפיצוחים, בקבוק יין וסמפטיה מקומית. 

CANEEL BAY

CANEEL BAY

CANEEL BAY

כדי שלא תגידו שאנחנו לא עושים כלום...למחרת עברנו למפרץ שכן HAWKNEST BAY, הפלגה של בערך 10 דקות שלמות ושוב היינו עסוקים בקשיי היום – שחיה, שנירקול, סבוב בדינגי, שיחות עם יכטיונרים שכנים ולעת ערב הפתיעו אותנו התורכים בביקור בזק. הם הפליגו מפה לשם ורק קפצו להגיד שלום.

HAWKNEST BAY

HAWKNEST BAY

HAWKNEST BAY

ובמשך כל הימים האחרונים, בין טורקיז לטורקיז, אורי נאבק באחת המשאבות בסירה שאחד מברגיה נשבר ולפיכך נזילה בלתי סמפטית בעליל מטפטפת לנו. כבר חיפשנו בורג תחת כל עץ רענן, אורי פרק והרכיב אותה מספר פעמים והיום לאחר שנסיונות התיקון כשלו בהעדר חלקי חילוף, קנינו משאבה חדשה ובדקות אלו אורי מרכיב אותה – תחזיקו לו אצבעות כי מחר, כפי שנאמר בתחילת הפרק – מגיעים הצ'ייפים והכל צריך לתקתק!