יוחוס מגשים חלום - ממרטיניק לאנטיגואה

יוחוס הגיע עם בקבוק קמפרי כדי לחדש את מלאי האלכוהול ב"דנא" וכדי שיהיה מה לשתות לכבוד יום הולדתו של אורי. נפרדנו ממרטיניק היפה ומיהרנו להרים מערך ולהפליג לעבר דומיניקה כדי להגיע בזמן למסיבת החוף המתקיימת עבור היכטונרים כל יום ראשון במפרץ PORTSMOUTH. לדומיניקה יצא שם רע בקרב היכטיונרים עקב גנבות רבות מכלי שייט שעגנו לאורך חופיה ובעיקר בעקבות ארועי אלימות בהם נפגעו שייטים. חבורה של מדריכי הנהר ובעלי עסקים מקומיים שהבינו כי "התרנגולות" החליטו להטיל את ביצי הזהב שלהן באיים אחרים ולדלג על שלהם, הקימו יחד איגוד הנקרא PAYS    ((PORTSMOUTH ASSOCIIATION OF YACHT SECURITY שמטרתו לשקם את שמה של דומיניקה בקרב השייטים ולהחזירם לעגון, לבלות, לטייל, לאכול ולהשאיר חלק מכספם באי. לצורך זה הם מעסיקים שומרים בשכר יום ולילה המפטרלים במימי המפרץ ומונעים גניבות מכלי השייט, ועורכים מסיבת חוף כל יום ראשון בערב עם מוסיקה, ריקודים, שתייה ואוכל מקומי במחירים נמוכים במיוחד המאפשרים מפגש רעים חביב, החלפת חוויות, המלצות על מקומות שכדאי להפליג אליהם, כרטיסי ביקור להמשך הדרך וכד'. המוסיקה המקומית הצליחה להקפיץ גם את יוחוס שלנו. 

ביום המחרת יצאנו לשייט ב INDIAN RIVER עם אלקסיס המדריך הפרטי שלנו שהמליץ מראש כי נצא בצהריים כדי שאדי האלכוהול של מסיבת החוף יתאדו ויפנו מקום לשתיית רום בבר אשר במעלה הנהר. אלקסיס החינני והמצחיק, ניסה בכל דרך אפשרית (ואף הצליח) לסחוט מאיתנו קריאות התפעלות במהלך השייט בנהר אשר לדבריו על גדותיו צולם הסרט "שודדי הקריביים" והמקומיים קוראים לו גם האמזונס הקטן. אז אמזונס הוא לא... אבל בהחלט נעים לשוט בו ולצפות בצמחיה הטרופית, ולהרגיש לרגע תיירים על אמת....

הצטרפותו של יוחוס כיוונה אותנו להגיע לאנטיגואה בה בילה חודשים ארוכים בסוף שנות השבעים, כאשר הוא מנגן על פסנתר במסעדת מועדון היכטות המקומי ובתמורה מאכילים אותו בעלי המקום, אלברטו וונסה במעדנים מעשי ידיהם. יוחוס חלם להגיע שוב לאי ולהפגש עם חבורת האנשים החביבה אתה בילה ימים רבים בכיף ובשמחה כאשר לכולם היו שערות בגוונים של בין בלונד לחום שרוף על הראש, העור הייה שזוף ומתוח וילדים ונכדים היו שייכים לאחרים....

כדי לממש ליוחוס את החלום צריך לעבור בדרך גם את גואדלופ – אי צרפתי בצורת פרפר שאין ספק כי ימאים רבים תוהים איך נכון להקיף אותו – האם להקיף את הכנף המזרחית, את הכנף המערבית, או לנסות את ההרפתקה של לחצות אותו דרך הנהר במים רדודים ולחכות לגשרים שיפתחו בשעות הבוקר המאד מאד מוקדמות. שקלנו והפכנו ובסוף אורי, שהפך לרגע לקולומבוס, גילה לנו שיש קבוצת איים חביבה הקרובה לגואדלופ בשם ILAS DES SAINT וכדאי לעגון בהם לפחות יום. הגילוי הסתבר כגילוי מרעיש – מפרצים צלולי מים, ריפים שורצי דגים צבעוניים, עיירה מתוקה שהטיול אליה הסתיים במסע לילי בדרכי עפר חשוכות לחלוטין שרק אפליקצית הפנס, שסלע התקין לי באייפון, הצילה את המצב וסייעה לנו לחזור בשלום ל"דנא". 

מפלס המים והאוכל ירד במהירות ושלח אותנו ללילה במרינה בבירת האי גואדלופ POINT A PITRE, מרינה המספקת את כל השירותים אך מצחינה עקב שפיכת מי ביוב הישר למרינה – ברחנו משם כל עוד רוחנו בנו לעגינה ב ILET DU GOSIER – אי קטנטן מוקף מי טורקיז, חוף לבן וספינה שהתרסקה על חופיו...

החלטנו להמשיך ולהנות מהאי היפהפה שזה עתה "גילינו" ויום נוסף בילינו בין הריפים של ST FRANCOIS לאחר כניסה מאתגרת למדי בין הריפים לעגינה במקום קסום. 

בכל ימי ההפלגה החכות היו במים ולהפתעתנו הרבה לא עלה בהן שום דג. מכיוון שעד הצטרפותו של יוחוס, בכל פעם שהחכות היו במים עלו בהן דגים לרב, הוחלט ברב קולות, שיוחוס, הידוע כטורף בשר שאינו מאמין באכילת דגים כפעולה התורמת למאזן החלבונים בגוף, שם "שחור" על נושא הדייג ב"דנא" ורק בגללו אין דגים. לפיכך התבקש הנ"ל לא לדבר, לא לנשום ולא להזכיר את נושא הדגים. למותר לציין כי למחרת הגזרות שנגזרו על יוחוס, עלתה ברקודה נאה בחכה. לאחר דיון  ממושך אם מותר או אסור לאכול אותה (בשני ספרי השייט שבידינו כתוב בפרוש שהברקודה החיה באזורים אלו ניזונה מדגי הריף שניזונים מאצות רעילות, דבר הגורם לבשר הברקודה להיות רעיל אף הוא...), כמובן שידו של הדייג הייתה על העליונה והחנונה נאלצה לוותר ולמצוא ניחומים בשורה בספר שאמרה שאם הדג נתפס במים הפתוחים ולא בקרבת הריף אז הוא כנראה לא רעיל...לארוחת הערב הוגשה הברקודה ויוחוס הודה שכאשר יש מספיק דג אז זה בכל זאת נותן מענה הולם למנת החלבונים הנדרשת ובפירוש רש"י זה אומר שהוא סיים את הארוחה שבע!!! 

לאחר שבוע הפלגה, בו העלנו זכרונות מימי "אנטינאה" העליזים – ליוחוס, שהחליף את אורי בברזיל, והצטרף לאנטינאה במסעה מברזיל לים הקריבי,  זכרון פנומנלי לפרטי המסע ההיסטורי, הגענו לאנטיגואה. ערכנו סיבוב ב ENGLISH HARBOUR אשר בו עמדה האנטינאה למכירה בסוף המסע וגילינו כי ב 35+ השנים שעברו, השתנה המקום ללא הכר ומפאת צפיפות המקום במפרץ, שמנו פעמינו ל PALMOTH HARBOUR  הסמוך והמרווח לעגינה במשך זמן שהותנו באי.

השנים שעברו חוללו שינויים גם בחבורה העליזה שיוחוס ציפה לפגוש. למסעדת מועדון היכטות בעלים חדשים,אלברטו וונסה שפתחו מסעדה במקום אחר הספיקו לסגור גם אותה. אחת מבנות החבורה נפטרה ואחד הגברים מנהל מרכז לגמילה מסמים ואלכוהול באי, לאחר שבעצמו אושפז במרכז בעבר. מה שנשאר כפי שהייה הוא ליבו החם של אלברטו ואהבתו ליוחוס. ברגע ששמע שיוחוס באי הוא אסף את שלושתנו, ערך לנו סיור בביתו המקסים המשקיף על מפרץ טורקיזי והוא ואשתו, וונסה,  האכילו אותנו במאכל הלאומי של ארץ מוצאו המקורית – פסטת פירות ים מעולה!!! ובליווי יין רוזה, הייה זה אחר צהריים נוסטלגי ונעים. 

אלברטו, יוחוס וונסה

 כהרגלנו בקודש, שכרנו רכב והקדשנו יומיים לטיולים יבשתיים, כאשר אורי גולש במפרצים מעוררי השתאות ויוחוס ואני מטיילים בחופים הזהובים ושוחים במימי הטורקיז.

בטרם עזיבתנו את אנטיגואה, הספקנו לארח את אלברטו לארוחת צהריים על סיפון הדנא, שמענו את שלל עלילותיו המסופרות בחן רב ובהרבה הומור. אלברטו בצעירותו, הקים ב-1958 את המסעדה הסינית הראשונה ברומא עם מהגר סיני שברח מהמשטר הקומוניסטי של מאו, התחבר עם כל ה WHO'S AND WHO'S  באירופה, הוא חבר אישי של חברי להקת האבנים המתגלגלות. אריק קלפטון ידידו, בנה את ביתו באנטיגואה והקים בה מרכז לגמילה מסמים ולאכוהול וממן את  הפעלתו השוטפת. אלברטו הספיק לעבוד עבור יו הפנר בתור מאמנן של השפנפנות והמורה שלהן למשחקי קזינו, נהל קזינו בשלל מדינות וכך גם הגיע לאנטיגואה. וונסה אשתו הינה בתו של טייס קרב בריטי, הגיעה לאנטיגואה בשנות השישים על סיפונה של יכטת מפרש ענקית כאשר מיד עם יציאתה של היכטה מהקנריים לכיוון הים הקריבי, ניסה (ללא הצלחה מלאה) הקפטן להתאבד. הוא נשאר ללא יכולת לתפקד ומותיר את וונסה הצעירה כממונה על היכטה הענקית שצריכה לחצות אטלנטי...

לאחר שבועיים, השארנו את יוחוס בידיו החמות של אלברטו להמשך מפגשים נוסטלגיים עם בני החבורה אתה בילה בשנות ה 70 והפלגנו לברבודה (לא להתבלבל עם ברמודה אליה נגיע במאי). ברבודה הינה אי השייך לאנטיגואה, מוקף ריף עשיר בצמחיה ודגה, על חופיו הזהובים והאינסופיים מטיילות בעיקר איגואנות, ומונחות קונכיות ענק, במימי הטורקיז על כל גווניו שוחים צבי ענק ועוגנות מספר קטן מאד של סירות. כל זה הופך אותה לאחד המקומות היפים והנעימים עלי אדמות. צר לי אם אני נשמעת בנאלית אך באמת אין די מילים לתאר את היופי הבתולי הזה שפרוש מאופק לאופק. צריך להגיע לכאן כדי לחוות – איזה כיף שישנם עדיין מקומות כאלו.

נשארנו יומיים כדי לנשום את כל היופי הזה בטרם המשכנו לסנט ברט.