סיציליה

הפלגנו לאיטנו לאורך החוף המזרחי של סיציליה, נכנסים לכל מעגן, נמל דייג ומפרץ כדי לבדוק אפשרויות עגינת יום ועגינת לילה לקראת הטיול המשותף עם רובי ונגה שמצטרפים אלינו בשבוע הבא. גילינו שבימים כמו שהיו לנו, גם כשהים שקט ורוגע הוא מייצר סוול   שעבורנו הוא סביר אך לא מאפשר אירוח של אנשי יבשה בתנאים אלו.  נזכרנו בהפלגה שהיתה לנו עם ידידנו טוביה גינת וחבורת "עין יהב" שלו. עגנו ערב אחד במפרץ על "בויה", אורי ואני הכנו לכולם ארוחה לתפארת של קדרת פרות ים וצלעות כבש. כשהגיעה שעת הארוחה מצאנו עצמנו אוכלים לבד כאשר יתר חברי הקבוצה עם פנים עגומות מסתכלים עלינו באי אמון מהול בסלידה – הסתבר שהסוול שנכנס למפרץ עשה בהם שמות...

למחרת כאשר יצאנו מהמפרץ, קלטה עינינו את אחד המדבריים, כשחיוך גדול על פניו, על סנטרו טיפות שומן ובכל יד צלע עסיסית.

בין טאורמינה לקטניה מצאנו שרק נמל ריפוסטו ראוי לעגינת אירוח אך בהתכתבות מוקדמת הובהר לנו כי עלינו להזמין מקום מראש (לא האמנו שבאמת יש בעיה) והמחיר הוא קרוב ל 100 יורו ללילה (האמנו גם האמנו!), ויתרנו על התענוג והמשכנו הלאה.

נמל קטניה הוא ערבוביה עליזה וסואנת של ספינות דייג, אוניות נוסעים, אוניות מסחר, יאכטות, סירות מפרש תחרותיות וכל כלי שייט אחר שניתן להעלות על הדעת וברציפים המולת משאיות, אופנועים, אוטובוסים של תיירים, אופניים והמוני הולכי רגל וכולם כולם חיים בשלום אלו עם אלו, צופרים, מנפנפים, שורקים ושומרים על חיוך וברכות של bongiorno      ו bonasera ממלאות את חלל האוויר בחן סיציליאני.

נמל קטניה על רקע הר האטנה המעשן

הערה חשובה -  ברור לנו כי טיילים/שייטים אחרים בהחלט עשויים לחוות את הנמל כמקום רועש ולא נעים אבל לנו הוא מסביר פניו.

אנחנו מחכים כאן לרובי ונגה כהן מירושלים שיצטרפו אלינו לשבוע של טיול בסיציליה. רובי הוא הדוד של אורי מצד אמו ולפיכך גם הוא יליד פירנצה ודובר איטלקית רהוטה. חוץ מזה שהם זוג מקסים וחייכני, רובי הוא איש של מוסיקה ופילוסופיה, ניגן שנים רבות בחליל צד בתזמורת המשטרה וזה עתה סיים לתרגם מאיטלקית לעברית את "הקומדיה האלוהית" של דנטה, המשורר יליד פירנצה שיצירתו נחשבת לשירה הגדולה ביותר שנכתבה בתרבות המערב. התרגום החדש אמור לצאת לאור בקרוב. נגה נהלה שנים רבות את בית הספר "גונן" בירושלים, הפועל ברוח  ערכי תנועת העבודה ובמקביל תמיד עסקה באומנויות שונות, ציור, חריזה, רקמה ובשנים האחרונות עושה חייל בעבודות קווילט (טלאים). עבודותיה מוצגות וזוכות בפרסים בתערוכות ברחבי הארץ והעולם!

אז אנחנו בהחלט נרגשים לקראת טיול של תרבות, היסטוריה, שירה, פילוסופיה, אומנות  וגם אוכל, יין וים...

ובינתיים כמובן שבלי קצת עבודות אי אפשר אז התחלנו סוף סוף להרכיב את הקונוסים של העוגן צף על החבל. עבודה סיזיפית הדורשת השחלה של 107 קונוסים כאשר לכל קונוס 3 רצועות  עליונות ו 3 רצועות תחתונות שכל אחת מהן יש להשחיל מתחת לגידים של החבל ולקשור. אורי עשה 2 קונוסים לדוגמה ושמח להאציל את הסמכות להמשך לכל מי שנמצא מאחוריו או מלפניו או מצדדיו...מה לעשות שזו תמיד אותה אחת.

אורי מתמודד עם העגן צף...

נציג ריימרין המקומי ביקר אצלנו ויש תקווה שהשבוע הוא אכן ימצא את החלק האבוד של ה AIS ויבוא להתקינו. אורי בינתיים מחפש מקום הולם לאנטנה.

קוראים יקרים לי, הרבה תודות על רצונכם לסייע, על מתכוני הלחם הנפלאים ועל הסימפטיה אבל...בואו נעשה קצת סדר בדברים...

כפי שנרמז בדבריו של אורי אני בהחלט יודעת לבשל וגם לאפות. בין שלל ההכנות למסע עשיתי שעורי בית ולמדתי לאפות לחם ופוקצ'ות אצל המוכשר מכולם, הלא הוא אלון ברנע –  היום חייל אמיץ השומר על רמת הגולן, אך בשנות נעוריו התמחה בבישול ואפיה ברמה שלא הכרתם. התוצרים עברו את בדיקות האיכות והטעם הן של אורי והן של סלע שנהנו מאד לאכול אותם הישר מהתנור או לאחר הפשרה מהפריזר.

אז מה בכל זאת היתה הבעיה? או!  אז עכשיו אני אשמע כמו הרקדנית המאשימה את הרצפה, אבל באמת שאני לא יודעת לבשל/לאפות בתנור שנתנו לי. תנור גז שבמקום לאפות הוא מטגן לי את התבשילים. אני מבטיחה להמשיך ולנסות עד שהתוצאה תשביע את רצוננו. כאן בודאי טלי סלונים היתה מציידת אותי בציטוט חכם על אלו שנכשלים...מנסים...נופלים...מצליחים וכו'.

ועכשיו לפינת "הירידה הנגדית". הרי לא באמת חשבתם שאשאר חייבת נכון?

אז אני השקעתי בכישלון השרוף שלי חצי ק"ג קמח, רבע כוס שמן, קצת שמרים, מלח, סוכר ומים ו... לא הצליח, נו מילא.

אבל...אורי, המכונה בפי חבריו "הדייג", ללמדכם שזה מקצועו, תחביבו ובכך מיומנותו. הדייג המהולל שלנו, השקיע ב 3 חכות, 1 רובה אויר, חוטי דייג למכביר, פיתיונות בכל הצבעים והמינים לכל סוגי הדגים, בעלות כוללת שלא תפורט בבלוג זה אך מביני דבר יודעים שזה כרוך בהשקעה ניכרת. ובכן, עברו כבר 6 שבועות, החכות נגררות אחרינו בכל יום הפלגה, אורי מחליף פתיונות, משנה זוויות, מגלגל ושוב מז'רז'ר, כבר התיעץ עם אסף מהג'ינג'ה והרים טלפון למומחים נוספים  ו... לדגי הים התיכון כולם,שלום!

והנה הוא לפניכם, הדייג וחכתו.

ברגע האחרון... בעודנו גוררים את תיק הכביסה הנקייה, ערך הדייג לעיל עיסקה עם בעל חנות לציוד דייג בקטניה. הדייג רכש מספר פתיונות בגדלים וצבעים שונים על פי המלצת המוכר שהבטיח לו ש:

א.      הים מלא טונות

ב.      אין מצב שהן יפספסו את הפתיונות שלו.

השניים תקעו כף והסכימו שאם יש דג – המוכר מקבל תמונה במייל, אם אין דג, כעת חיה בעוד שנה, אנחנו עוברים אצלו לקבל את הכסף חזרה....

פינתו של אורי לקרוזרים

הסיציליאנים דומים לנו ולשאר שוכני ים התיכון בכל הקשור למו"מ ולעמידה על המקח. לפיכך אם יש לכם תכנית להשאיר את הסירה למספר ימים בקטניה כדי לטייל ביבשה, מומלץ להיכנס בערב הראשון למרינת NIC המסודרת, לשלם את מחיר המחירון שהוא בטווח הסביר. מצוידים במחיר המחירון עשו טיול לשלושת המרינות הקטנות בנמל, נהלו משא ומתן אל'סיציליה ובחרו את המקום המתאים לכם. בלי מחיר ידוע וברור מראש לא להיכנס למרינות הקטנות!! זה יעלה כפול וגם יותר.

בסמוך לקטניה (כ-30 nm` ) נמצאת סירקוזה, (עיר יפהפייה מיכל תספר עליה בהמשך) מכל מקום, בסירקוזה יש רציף בטון בעיר, כמו בערים היווניות שאפשר להקשר אליו "ים תיכוני", ללא עלות כלל. מומלץ לשמור על מרחק מהרציף, להישמר מסקרנים ומהסוול שמכה בו ברוחות מהגזרה הדרומית.