חמישים שנה לאהבה (וגם מחלקידה לוולוס, ספטמבר 2019)

להפלגת סתיו 2019, הצטרפו אלינו דורית היימן ואייל טייב. דורית ואייל חוגגים 50 שנה של זוגיות ואהבה שניצניה צצו על סיפון ספינת ה"גלים" בהפלגה של כתת "שיבולת" ליוון.

איל ודורית על סיפון ה"גלים" - לפני 50 שנה....

והשבוע על סיפון ה"דנא"

הרגשנו כולנו, שהפלגה משותפת בין איי יוון, תהייה דרך נפלאה לחגוג את האהבה, להעלות זכרונות ולשוב ולפגוש את האנשים הצעירים שהיינו ולהכיר מחדש את האנשים, החברים, ההורים והסבים שאנחנו היום. התרגשות, שמחה וציפייה ליוו אותנו בזמן ההכנות והנסיעה המשותפת למרינה בחלקידה, שם המתינה לנו ה"דנא".

"השיבולים" ירדו להכין את הסירה בזמן שאני הסתובבתי בין משרדי הרשויות כדי להסדיר את המעבר בגשר בשעות הלילה הקטנות כאשר הזרם נחלש ומאפשר  חציה בטוחה. עד שחזרתי, אייל כבר הכיר כל פינה ב"דנא" ויכול הייה בקלות לספר לי איפה מונח כל דבר.

מעגלי הזכרונות המשותפים שלנו רבים ומגוונים. למי ששכח או מעולם לא ידע, אורי, אייל ודורית שלושתם מכתת "שיבולת" וחולקים מיליוני רסיסי זכרונות, סיפורים ורגשות של ילדות משותפת. ובבגרותם, אורי ואייל הפליגו יחד על סיפון האנטינאה לברזיל בשנות ה 70 של המאה הקודמת כאשר דורית ואני נשארות על חוף מעגן מיכאל ויוסלה דרור, אבי נשות הספנים כולן, מביא לנו מכל הפלגה שלו, קמע קטן שישמור על הגברים שלנו ועל אהוד שלו.

שיחזרנו את התמונה האלמותית של צוות "האנטינאה" כאשר ראו מרחוק את חופי ברזיל

הפלגנו בין האי אויה ליבשת היוונית ובמפרץ וולוס, עוגנים במפרצים מבודדים או בעיירות קטנות, מתענגים על ארוחות פשוטות בטברנות מקומיות או מבישוליהם של אורי ודורית, קצת שוחים, קצת חותרים והמון המון מדברים, צוחקים ונהנים מהיחד ומהים המופלא הזה שמחבר את כולנו בעבותות של אהבה.

בני שבולת בפעולה

הסלט הקטן של איל והדגים המטוגנים של אורי

הפעלתה, השטתה ותחזוקתה  של ה"דנא", על מגוון הפעילויות הימיות והטכניות הנדרשות לשם כך, חשפו והדגישו את כישוריו המקצועיים, יכולת האלתור והיצירתיות יוצאות הדופן של אייל וגרמו לדורית לשוב ולהתאהב בו  כפי שזה קרה לפני חמישים שנה על סיפון הגלים. אייל שלא נשאר אדיש לגל האהבה המתפרץ חיבק באושר גדול את מפקדת הסירה שלו והייה גאה בכל הנפת משוט והחזקת הגה הדינגי של דורית. אורי ואני נהננו מכל רגע ומתחושת ה"אמרנו לכם" לגבי יכולתו של הים ומרחביו להוציא את הטוב, הענוג והמחבר בין אנשים בכלל ואוהבים בפרט.

באחת מצעדות הבוקר שלי, כשהמחשבות על זוגיות ואהבה מלוות אותי, שאלתי את עצמי מה בעצם חיבר בזמנו שתי בנות מסגרתיות ודי חננות עם שני פרחחים שוברי מוסכמות ומסגרות, שאביבה ברשי, בשיחת הפרידה מהם הבטיחה להם נחרצות שלא יצא מהם שום דבר. חשבתי שאולי כאז כן היום, למרות שדורית ואני רחוקות כמזרח ממערב, מפרופיל ה"אשה הקטנה והתלויה בגבר שלה" הרי שאולי יש משהו מאד קדמוני וראשוני, אולי אפילו השרדותי במשיכה של כל אחת מאתנו לגבר שלה, משיכה שאולי מקורה ביכולת שלהם להגן עלינו, לפתור בעיות, לגבור על איתני הטבע, להביא אותנו למקומות מופלאים, לאלתר, להאכיל ולהכיל, להרגיע, לשמור על קור רוח, ללמוד ולהתאים עצמם לתנאי הסביבה המשתנים ויחד עם זאת לשדר לנו כל הזמן שהם יכולים לעשות זאת רק איתנו, כשאנחנו איתם ולצידם עם הכוחות והיכולות שלנו שמשלימים ושומרים עליהם ועל התא הזוגי והופכים אותו לתא המתפקד בשמחה ויעילות כאשר כל פרט בו פורח ביופיו היחודי.

חלק מהרוח הפילוסופית וה"חפירתית" משהו נעוצה ביחד הזה שהייה רק של ארבעתנו במשך שבוע שלם כאשר סביבנו רק ים וירח חרמשי ואולי גם תודות למשחק "גלולי" ששיחקנו בערבים ופתח את הלבבות.

את היום האחרון הקדשנו לטיול בכפרים הציוריים של חצי האי פיליון. התפעלנו ממקריניצה, ועצי הדולב הענקיים שלה, נכנסנו לכנסייה העתיקה  בקיסוס ואכלנו צהריים במסעדה התלויה בחן רב כל כך מעל מפרץ DAMOUCHARI  היפהפה כשמלצר ששולט במילים עבריות הקשורות במקצועו משרת אותנו בחיוך.

הייה שבוע קסום. נפרדנו באהבה רבה ובטעם של עוד....
לאחר יומיים מחזרתם הביתה של דורית ואייל, גיליתי במחברת הרשימות שלנו את התודות של דורית ואיל - התרגשנו....