צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום רביעי, 13 בספטמבר 2017

קרואטיה חלק 2 והמסע חזרה ליוון - Croatia part 2 and back to Greece

לאחר חופשה בת שבועיים בארץ, כאשר אנחנו מצויידים בחיבוקים, נשיקות והרבה חום ואהבה מנכדים, ילדים, בני משפחה וחברים, חזרנו ל"דנא", כאשר בדרך אספנו מדוברובניק, את פנינה ובר דנא לבילוי משותף של מספר ימים.
הצטיידנו בהרבה אוכל ואלכוהול ויצאנו למפרץ סמוך, שקט ומוקף באייונים קטנים לבילוי לילי על עוגן.
בבוקר קיבלה את פנינו שמש נעימה, ים צלול וקטיפתי שהזמין את כולנו לשחיה, חתירה ובילוי מימי עצל וחייכני.


פנינה בשיעור סאפ, מובילה אותי בין איים ומפרצים

בר - חייכנית ונהנית מהאוירה ב"דנא" בה בוטל המושג  "צריכים לעשות"....

בימים הבאים התקדמנו לאיטנו ממפרץ קסום וצלול אחד למשנהו כאשר אנחנו מתרגלים את פנינה בחתירה על הסאפ, משנרקלים, שוחים, מתמחים בבישול צמחוני עבור בר, מתפלפלים בויכוחים אידיאולוגיים על עתיד החברה והכלכלה בארץ, משוטטים בסמטאות של עיירות קטנות ובוחרים מסעדות לפי המגוון הצמחוני שיש להם להציע.




פנינה ובר דנא רטובות ומחייכות







ארוחת פרידה מפנינה ובר


ולקינוח - גלידה. מראה נדיר ביותר בו הגלידה בידיו של אורי ולא שלי....
פנינה ובר המשיכו את חופשתן ביבשה ואנחנו שמנו פעמינו לעיירה MALI LUSCINJ באי LOSINJ כדי להיפגש עם ארנה ויוחנן רביב שמבלים את חופשתם באזור. עקב הצפי לסערה הקדמנו ונקשרנו לרציף המרינה במפרץ שנחשב לאחד המוגנים ביותר באדריאטי.
נראה לא הוגן ולא מידתי לכתוב על רוחות, גלים וקשיי עגינה והפלגה לאחר שהוריקן אירמה זרע הרס וחורבן בכל מקום בו הוא נשב בצד השני של האטלנטי ותמונות של ערמות פגרי סירות ממלאות את הרשתות החברתיות. אבל אנחנו כאן בים הקטן שלנו, ומכאן שולחים תנחומים לנפגעים.
ארנה ויוחנן הגיעו לאסוף אותנו לארוחת ערב בדיוק כאשר הרוח עלתה והגלים היכו על המזח באלימות. הסקיפר בסירה על ידנו ניסה לרדת לחוף בקפיצה ונפל בחבטה מפחידה למים כאשר ראשו מבצבץ בין הסירות המטלטלות בעוצמה. אורי חילץ אותו במהירות מהמים כאשר הוא זב דם אך נראה שלם בגופו. 
אני, לעומת זאת, הפגנתי אסרטיביות המונעת מפחד והודעתי שאין בכוונתי לרדת מהסירה בתנאים הבלתי אפשריים הללו. אז לכל דבר יש פעם ראשונה, וזו היתה בהחלט הפעם הראשונה שלמרות ההבטחה לארוחה מעולה בחברה נעימה, בחרנו להשאר בסירה ולהכין פסטה ממה שהיה בסירה (לא הרבה) ולא להסתכן בירידה מהסירה בזמן שהיא מטלטלת בעוצמה וחוטפת גלים מכל עבר. סוכם על מפגש מפצה ביום שלמחרת.
בימים הבאים ה"דנא" היתה קשורה לבויה במפרץ יפהפה ואנחנו בילינו עם הרביבים בסירה, בטיולים, בארוחות ובשקיעות. הרביבים שצברו זמן מקומי רב ונחשבים כבר לחלק מהקהילה הקרואטית, ערכו לנו הכרות עם מסעדות מעולות, קצביה שווה וסתם פינות חמד להתענג בהן.












ארנה זוכה למקלחת מים מתוקים לפני ארוחת הערב


יוחנן רביב שמח על ה"דנא" - כל זמן שהיא על עוגן במים שקטים


יוחנן מכין את הגריל לארוחת בשרים מושחתת

שקיעה מהממת ממרומי משכנם של הרביבים

איש תחת גפנו ותחת תאנתו

השקיעה אפילו יפה יותר כשאורי ברקע

הרביבים נראים כאילו הם ממש שמחים לארח אותנו



הקיץ עושה תנועות של סיום ואנחנו קבענו את הרמת הסירה ליבשה ביוון ל 14.9. לפיכך היו לפנינו מעלך 500 מייל ימי לגמוע. כדי להשאיר מספיק זמן לסערות מזדמנות ולהפלגה הגיונית ללא לילות היינו חייבים לצאת דרומה ב 1.9.
כבר הלילה שלפני התחלת המסע דרומה הייה קשה. מכיוון שביום היתה רוח דרומית חזקה, התגלגל למפרץ סוול מעצבן שטילטל את הסירה ולא נתן לישון. בשובי למיטה, לאחר שקמתי לעגן כמה חפצים שהרעישו, עקצה אותי דבורה ברגל והארס שלה גרם לי לגרוד ופריחה קשה בכל הגוף. יום ההפלגה למחרת התאפיין בים מעצבן במיוחד, רוח לא יציבה וגלים קצרים, גשם שוטף וערפל – בקיצור נאחס!!! 
אורי בגשם ואני יבשה ומצלמת... חלוקה צודקת


לפנות ערב כאשר העננים התפזרו והשמש יצאה החלטנו לנצל את מזג האויר הנח ולהמשיך ישירות למרינה PIROVAC ולא להמר על עוד לילה בעייתי במפרץ.

השמש בכל זאת הפציעה בהמשך היום
וגם השקיעה היתה מרהיבה

 ביומיים הבאים לא ניתן היה לצאת לים בגלל סערה דרומית חזקה (תמונות מפירובק). יום אחד הקדשנו לטיפול בערמות קרח ששמנו על הרגל שלי שבינתיים התנפחה, התאדמה והתחממה לטמפרטורות לא סבירות עקב עקיצת הדבורה. את היום השני הקדשנו לנסיעה לטרוגיר לאסוף את שפלר ידידנו הותיק המלווה אותנו במסעותינו ולטיול בטרוגיר, שיבניק ופארק KRKA.


טרוגיר
טרוגיר


טרוגיר

פארק KRKA

פארק KRKA

פארק KRKA

פארק KRKA

פארק KRKA
 קינחנו את היום בארוחת ערב מעולה במסעדת VESELA  שהפכה כבר ל"חדר האוכל" שלנו. בעלת המקום, קרואטית קשוחה שלא הוציאה חיוך במשך הימים הראשונים בהם סעדנו אצלה, התגלתה כנשמה טובה בערב הקודם. בזמן הסערה, גשם כבד ניתך, הסועדים מפנים במהירות את השולחנות בחוץ ומצטרפים זה לזה בשולחנות הפנימיים, אנחנו כבר סיימנו ועמדנו לצאת לגשם השוטף בחוץ, היא מיהרה לצייד אותנו במטריות ובענייניות סימנה לנו להצטרף אליה לרכב בו הסיעה אותנו עד הסירה. נחמד!! ולא אופייני לקרואטים.

פלטת הדגים ב VESELA
מכורבלים מול פלטת פירות ים


שפלר הגיע ואיתו זרחה השמש ולמחרת גם הרוח ירדה ואיפשרה הפלגה במערך מפרשים מלא במהירות של מעל 7 קשר – תענוג! 

המעבר במעבר מורטר

המעבר במעבר מורטר

שימו לב - מהירות ה"דנא" הגיעה ל 9.3 קשר!!!!





 בחרנו להפליג לעיירה HVAR באי הנושא את אותו השם אך עם הגיענו אליה, למרות יופיה המהמם של העיר עם המבצר החולש עליה, נבהלנו מצפיפות כלי השייט במפרץ והחלטנו להמשיך למפרץ GARDINA בצפון מערב האי קורצ'ולה. יום נוסף של הפלגת מפרשים מהנה הביא אותנו עד מפרץ ZATON  הסמוך לדוברובניק. מבעוד מועד הזמנו את המנה הקרואטית המנצחת   LUMB PEKA(צריך להזמין לפחות 3 שעות מראש) ובלילה של כמעט ירח מלא זכינו לארוחה נפלאה במפרץ רגוע ונטול תיירים וסירות. פגם קטן בכל זאת נפל בלילה המושלם הזה... ב 2:00 לפנות בוקר ירדה מההר רוח חזקה שגררה את העוגן שלנו ולקול "אזעקת העוגן" (כן, יש אפליקציה שכזו), התעוררנו, הרמנו ושוב הטלנו את העוגן כך שיחזיק עד הבוקר. השכמת הלילה גרמה לכולנו לישון קצת יותר בבוקר שלמחרת.
הפלגה לאורך חומות דוברובניק היפה ול CAVTAT כדי להיפרד מקרואטיה. בזמן שאני מסדרת את הניירת מול רשויות הנמל התרחש ארוע שהסעיר את הרוחות ב"דנא" ואולי מתאר טוב מכל דבר אחר את האופי הקרואטי הכללי (ברור שזו הכללה) ומסביר למה אנחנו לא ממש מחבבים אותם. לי דוקא היתה שיחה מאד נעימה עם איש המכס שהסביר לי שקרואטיה זקוקה בדחיפות לכחצי מיליון ישראלים או אמריקאים שיבואו, ישקיעו, יעבדו ויזיזו את הכלכלה המקומית שדורכת במקום ולא מתקדמת. לתפיסתו, אוכלוסיה של 4 מיליון קרואטים לא מסוגלת להחזיק מדינה כל כך גדולה. אותי זה מאד שיעשע שהוא ציין את יכולת ההצלה הכלכלית של ישראל בנשימה אחת עם היכולת האמריקאית אבל זה בהחלט מראה כיצד אנחנו נתפסים בחוץ. הוא סיפר לי על משפחה ישראלית שמתגוררת במקום מספר חודשים וכבר מוכרת לכולם ומזיזה נושאים חשובים.
במקביל, בעודם ממתינים לשובי, נכנסה לעגינה ליד ה"דנא" סירה נוספת. על סיפונה מספר אנשים לא צעירים ולא קלי משקל בלשון המעטה. אורי, באופן קבוע יורד לרציף לקחת חבלי קשירה מסירה הניגשת לעגינה, לא כל שכן כאשר הצוות נראה פחות גמיש מהממוצע. הפעם עמד על הרציף שוטר "משמר החופים" הקרואטי ואורי שאל אותו אם הוא יסייע להם. תשובתו היתה שזה איננו תפקידו. אץ לו רץ לו אורי לסייע לסירה ובעודו מקבל את החבל הוא מרגיש כף יד גדולה חובטת בכתפו והשוטר המקומי צועק לו שאסור לו לסייע להם. אורי ממשיך בשלו ותוך כדי משיב לשוטר שאלו חוקי הים, אי אפשר להשאיר סירה ללא סיוע בגישה. הצוותים בסירות השכנות ותיירי הרחוב כולם עומדים משתאים לנוכח הארוע ההזוי בו אדם מנסה לסייע לאנשים אחרים ושוטר מנסה בכח הזרוע למנוע ממנו להגיש עזרה. לשמחתי ומסיבה שלא ברורה דיה, השוטר נהם משהו ובחר שלא לפרוע חשבון עם אורי. אני הגעתי לאחר מספר דקות ויצאנו לים כאשר אנחנו עוזבים מאחורינו ארץ מדהימה ביופיה שלאנשיה יש עוד דרך ארוכה לעבור בטרם יחשבו למכניסי אורחים או נותני שירות.
עגינת לילה בטיבת –מונטנגרו, טיול לילי בקוטור המהממת שתמיד כיף לחזור אליה ועם בוקר המשכנו ל BAR כדי לשוב ולהיפרד גם ממונטנגרו. הסערה שהתפתחה בינתיים במודלים המטראולוגיים השונים הובילה אותנו להחלטה שלמרות אי הנעימות של הפלגת לילה, נפליג ישירות לקורפו אחרת נמצא עצמנו תקועים באלבניה לפחות 3 ימים בהם האדריאטי צפוי לגעוש ולרגוש.


כפי שהחזאי שלנו צפה, ההפלגה היתה מזעזעת, רוח קדמית של עד 30 קשר, גלים קצרים ותכופים שגרמו ל"דנא" לנחות מהם בקולות חבטה, גניחה ונאקה קשים. טילטולים שמעלים את המעיים התחתונים לפגישה עם הכתפיים ונוחתים שוב בלי הודעה מוקדמת, בקיצור באסה שרק האיום של מה יקבל את פנינו אם נשאר באזור הצליח לגרום לכולנו להפסיק לקטר. אורי כהרגלו, התעקש להכין לנו ארוחת ערב למופת, עם 3 מנות למרות התנאים הקשים במטבח. אז שפלר ואני אכלנו אבל אורי אחרי ההכנות איבד את התאבון לחלוטין...הלילה עבר במשמרות כאשר הירח המלא היווה נחמה פורתא לתנאי הים חסרי החן. 
עם אחד הגלים שהתנפצו עלינו נחת גם דג מעופף שהצליח לעדות דרכו דרך החלון הקטן של המטבח

ניסינו לרצות את אלי הים עם מעט אלכוהול, לא ממש עבד
לאחר יממה וחצי, עם אור אחרון עגנו בנמל הישן של קורפו. כן זה ששופכים אליו את הביוב של העיר, זה המסריח מהפוסט הראשון של עונה זו. למה? כי זה המקום הכי מוגן מפני הסערה שתגיע בעוד יומיים, אמר החזאי שלנו המתבסס בקביעות על המדל של דיויד גל והצדק, כמו תמיד איתו!
לחזור ליוון בכלל וקורפו בפרט זה כמעט כמו לחזור הביתה. היוונים עם החיוך התמידי והנכונות הבלתי מסוייגת לעזור, בעיקר לאנשי ים, התחושה שמכבדים אותך גם כתייר מעבר לכסף שבכיסך, האוכל הפשוט והטוב, הרצינה והאוזו שלמדנו לאהוב, הכל עושה כיף להיות כאן. ניצלנו את הזמן למנוחה, טיולי רכב באי, כביסות, שוטטות, מסעדות טובות שנעים לחזור אליהן ו... הסערה.
כמה שמחנו בחזאי שלנו שעגן אותנו במי הביוב. כאשר גלים התנפצו אל תוך היכטות במרינה של העיר, אנחנו יכולנו לעמוד רגועים ויבשים ולצלם אותם בעוד ה"דנא" קשורה בבטחה במים שקטים ורגועים, אם גם מסריחים.


הסערה מתנפלת

יכטות במרינה מתחת למצודה (NOAK) בזמן הסערה

יכטות במרינה מתחת למצודה (NOAK) בזמן הסערה

יכטות במרינה מתחת למצודה (NOAK) בזמן הסערה

יכטות במרינה מתחת למצודה (NOAK) בזמן הסערה

ו.. ה"דנא" באותו הזמן...

בשוך  הסערה, נפרדנו מקורפו, 


שמנו פעמנו לפריווזה כאשר בדרך עצרנו במקבץ איים יפהפה מדרום לעיר  PLATARIA בשם AY NIKOLAOS, אורי ושלפר התמודדו עם נקיון קו המים אשר דבקה בו שכבה הגונה של טינופת מהנמל בקורפו ואני התפנקתי בשחיה אחרונה במי הטורקיז של יוון ובתכנון דמיוני של החופשה הבאה שבהחלט יכולה להתקיים בינות למפרצים הקסומים הללו. ושוב באור אחרון עגנו ברציף העירוני של פריווזה. כאן נספין את ה"דנא" לחודשי החורף עד פגישתנו הבאה איתה.
וכאן קוראים נאמנים, אנחנו נפרדים. אני לעבודות ההכנה המשעממות אך ההכרחיות לקראת ההספנה ואתם, אישה ואיש לעיסוקיו.
תודה שליוויתם אותנו, הגבתם, חייכתם ודאגתם.

שתהייה לכולנו שנה טובה ומתוקה!

7 תגובות:

לנה אמר/ה...

מיכל ואורי היקרים
כרגיל, תענוג לקרוא את יומן המסע.
הרבה (יותר מידי) מהמורות בדרך.
חזרו אלינו בהקדם בריאים ושלמים לחיבוק לשנה טובה!
לנה

Unknown אמר/ה...

מיכל ואורי שלום
קראתי שוב את יומן מסע בשקיקה רבה. מיכל ,,ניחנת ביכולת להעביר את הרפתקאותייך בצורה ציורית ומוחשית מאוד, המאפשרת לקורא להזדהות עם הכותב. שילבת מושגים וכן הגיגים מהותיים על המקומות לאורך המסלול שעברתם .
אגב זה הזכיר לי את אותה הפלגה לפני ארבע שנים מדוברובניק לקורפו שם העלנו תחזית שהראתה רוחות עד 15 קשר ים נח בפועל מול אלבניה קיבלנו רוחות קדמיות של שלושים קשר עם משבים של ארבעים , גלים שיתפתחו בהדרגה לשלושה וחצי מטר עננים , גשם זלעפות וברקים מה שחייב אותנו לצמצם לחוף האלבני במהלך כל הלילה על מנת לקבל הסתרה
מהרוח . כאשר הגענו למרינה בקורפו עגנו שם שלושה ימים על מנת לנוח ולפנק עצמנו בארוחות וטיולים ברחבי האי .
בהזדמנות זו מאחל לך ולבני משפחתך שנה טובה ומתוקה עם המון הפלגות נעימות וקסומות .

Unknown אמר/ה...

תודה על טיול מופלא

אנונימי אמר/ה...

שנה טובה ותודה רבה על הבלוג

אנונימי אמר/ה...

שנה טובה,

אשמח אם תמשיכי לכתוה גם בעונה הבאה.

אם אפשר מעט שאלות אינפורמטיביות. האם ההספנה בחורף ביוון באה למנוע את הטרטור הכרוך בהפלגה הלוך ושוב לישראל? או שהאחסנה שם זולה מעלות רציף בישראל למשך השנה כולה?

תודה רבה מראש

מיכל דנא אמר/ה...

שלום לך אנונימי יקר :-) אשמח לדעת את שמך,
קודם כל שנה טובה והרבה תודות על קריאתך ותגובותיך לבלוג. זה תמיד משמח לדעת שיש קוראים שהכתיבה מעניינת אותם ושהם עושים בה שימוש במסעותיהם.
אנחנו משאירים את הסירה ביוון, בדרך כלל בכל פעם במקום אחר בעיקר כי לצערנו אין בארץ מפרצים וקו חוף שמצדיק הפלגה ועגינה בארץ. השארת הסירה ביוון מאפשרת לנו בכל עונה להפליג באזורים אחרים של ים תיכון בלי הצורך להקדיש זמן להלוך ושוב מהארץ. בנוסף, אכן העלות ביוון זולה בהרבה מאשר בארץ.
בהחלט אמשיך לכתוב ולשתף גם בעונות הבאות.
להשתמע

Ehud Uri אמר/ה...

מיכל ואורי יקרים,

כמו תמיד, הנאה רבה לקרוא את תיאורי מיכל את הרפתקאותיכם.
אמנם קצת באיחור, ברכת שנה טובה, הרבה בריאות והפלגות כיף בעונה הבאה
חושו בטוב

אורו