צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום שבת, 22 בדצמבר 2012

מקפו ורדה לסנט לוצ'יה - קריביים


נכנסנו למרינת מינדלו ל 2 ימי מנוחה והתארגנות לפני ההפלגה הארוכה לקריביים. במהלך היום השני, כשהם מתנשפים מסחיבת ג'ריקנים של דלק, בלוני גאז, ערמות כביסה וכד', שאלו רז ואברם את אורי בדחילו ורחימו אם אפשר אולי לצאת לים לנוח קצת...




אורי מצידו פרק והרכיב את משאבת המים המלוחים שלא תפקדה, התקין שוב מעצורים למדפי המקרר שלא עמדו בלחץ ימי ההפלגה לכאן, גייס את כל הצוות לפתרון בעיית מדיד המים המתוקים שסרב להראות את הכמות האמיתית שיש במיכלים. לפנות ערב פינו הבנים את הסירה לכיוון הבר הקרוב והשאירו אותי לפעילויות חילוץ והצלה לבננות – שהפכו לעוגה ולדברי רז היא מעולה! ולפלפלים שהפכו לסלט מטוגן בשמן זית ושום.
בערב החליטו הבנים לנסות ולמצוא את הבר שלפני 37 שנה ארח את צוות ה"אנטינאה" ואייל טייב צייר על אחד מקירותיו את הסירה המהוללת. לאחר עבודת תחקיר באחד הברים, תוך כדי שתיה בחברת המקומיים ופגישה עם פסנתרן שהופיע בירושלים, הדריכו אותם המקומיים לבר האבוד. 

הלכו... הלכו... חיפשו... חיפשו...ומצאו! הבר הייה סגור וחשוך אך אנשינו המסורים לא ויתרו, דפקו על הדלת ובעל המקום פתח להם בשמחה והסביר כי הבר עבר מקום לאחרונה ולפיכך הציור איננו אבל הוא עדיין ממשיך לארח צוותי יכטות המשאירים אצלו מזכרות, כיתובים וציורים. בשלב זה של הלילה, חזר אורי לחיק אשת נעוריו והצעירים המשיכו לחגוג בברים המקומיים כאשר הבנות המקומיות והבנים מהיכטות האחרות מחזרים בלהט אחרי רז היפהפה שלנו ונהדפים בעדינות אך בנחישות לעבר רחבת הריקודים למצוא להם פרטנר אחר. לא ברור באיזו שעה של הלילה (בוקר) חזרו השניים אבל הם קמו חייכניים וטרוטי עיניים לתחילת המסע מערבה.
ביום רביעי ה 5.12.12, בשעה 10:30, אנחנו יוצאים לדרך הרצופה והארוכה ביותר של הפלגת ה"דנא" עד כה. צפויים לנו כ 15 יום של הפלגה עד סנט לוצ'יה.
עד אז – חישבו עלינו, אנחנו בוודאי נתגעגע אליכם. ובעזרתם של כל אלי הים והאל היחיד שלנו היושב במרומים (רחלי גיסתי המתוקה הזכירה לי שהוא הכי חשוב והכי עוזר!!!), נשתמע.
אז כפי שאתם מבינים – לא הספקתי לשלוח את הרשימה הזו והיא מצטרפת לתאור ההפלגה מקפו ורדה לסנט לוצ'יה.
היציאה ממינדלו מבשרת טובות. הרוח צפונית מזרחית 22 עד 26 קשר, התחזית להמשך דומה, הסירה מצוידת ומאורגנת כהלכה, כריש ודולפינים מלווים את הדנא בתחילת דרכה – יופי של התחלה!

בשעות אחה"צ מתחילה רוח מערבית – בניגוד גמור לתחזית, אנחנו קצת ב"לחץ", מניעים מנוע ומקבלים הסבר מג'רי – איש התחזית שלנו, שזה רק משהו מקומי ודי מהר נעבור אותו ונקבל את הרוח שלנו הצפון מזרחית. לפנות ערב הרוח נושבת שוב מהכיוון הנכון ובמקביל עולים בחכות 2 דורדו – שהפכו לארוחת ערב מעולה על ידי הדייג שלנו. 




עם שחר היום השני, אברם במשמרת ואני מצטרפת אליו עם כוס קפה. הג'ורג'רה משמיעה את קול הבזזזזזזזזז ודורדו נוסף עלה לסיפון, אברם מנקה את הדג ואת הסיפון ומתישב לנח כאשר אני רומזת לו שגם החכה השניה משמיעה בזזזזזזזז, שוב הוא עולה על רתמת הבטחון, מעלה את הדג, יורד לרמפה לנקות אותו, מנקה את הסיפון ומתיישב. 

למזלו מצטרפים בינתיים גם אורי ורז כאשר חכה מספר 1 שוב מתכופפת בזוית מאיימת ובקושי רב, תוך שיתוף פעולה ועבודת צוות, מעלים השלושה סוג של טונה גדולה –

שהופכת על ידי אברם, חיש מהר לטונה צרובה בצלחת.  מתקבלת החלטה גורפת שמרימים את החכות כי יש לנו מספיק דגים בשלב זה ואין שום צורך לדלל את אוכלוסית האוקינוס לשווא. הרוח נושבת במתינות, כ 15 קשר במשך רב היום ואנחנו מפליגים עם הג'ניקר המופלא שלנו במהירות נאה של כ 6.6 קשרים. 



ביום השלישי הרוח שובתת מכל מלאכה למרות שזה רק יום שישי וטרם הגענו לשבת קודש...לא זזים. הבנים מנצלים את ה"שתיל" לרחצה באוקיינוס. אני מוותרת בשלב זה (רק התקלחתי במים מתוקים ולא בא לי לחרב מקלחת מתוקה במקלחת מלוחה...) 





הדורדו, ממשיכים לעלות בחכות בכל פעם שהחכות במים  – דג מופלא וטעים שהופך למעדן בטעמים משתנים תחת ידיו האמונות של אורי. הרוחות משתנות ולא יציבות והצוות עסוק בלשנות את מבנה המערך בכל כמה שעות, מרימים ראשי וחלוץ למבנה פרפר, מורידים חלוץ ומרימים ג'ניקר, מצמצמים ושוב פותחים, בקיצור, לא יושבים בשקט דקה, מה שמזכיר לרז את הבטחתו של אורי בטרם יצאנו למסע: "באטלנטי – פותחים חלוץ קטן, ונחים! אחרי שבועיים, מגיעים". עוד אחת מהבטחותיו של הדוד שלא כל כך מתקיימות...


אורי ואני דוקא נהנים מהשלווה וההפלגה ברוחות חלשות אחרי האקסטרים של ההפלגה לקפו ורדה







אבל לאברם ורז יש טיסה שצריך להגיע אליה וסוכן הנסיעות שלהם, ישראל, הופך עד מהרה לאיש הפופולארי ב"דנא", כאשר השאלה הנשאלת היא מתי מתקשרים אליו כדי לדחות את מועד הטיסה חזרה לארץ. השניים עסוקים בחישובים שוב ושוב של המהירות הממוצעת המינימלית שתאפשר להם להגיע לטיסה עם או בלי לשתות רום לפני כן בבר של המרינה.
ב – 11.12, היום השביעי למסע, ב 14:00 מגיעה מכת רוח של 43 קשר עם גשם חזק. הסירה דוהרת במהירות של 7 עד 8 קשרים על חלוץ קטנטן, הבנים שוב מתקלחים והפעם במים מתוקים, חופפים ראש ומנסים להנות מהתנאים האתגריים. 






היינו בטוחים שזו סופה טרופית מקומית קטנה וקצרה אך עד מהרה הסתבר שהרוח ממשיכה לנשוב בעצמה של 35 קשרים, הגשם ממשיך  לרדת במלוא עוצמתו והגלים מתפתחים להרים בגובה של 4 עד 5 מטר. הלילה קשה, גשם כבד מאד יורד, מכות רוח לעיתים תכופות בעוצמה של 40 ואף 50 קשר מכות בסירה – לא נעים! מתפתח דיון האם בעונה הזו יתכן שקע שימשך מספר ימים או שזו בכל זאת סופה מקומית. רז טוען שזה מריח כמו שקע, נראה כמו שקע, מתנועע כמו שקע ובעיניו זה שקע! אברם ואורי עדיין לא בטוחים....לאחר יממה נוספת של גשמים כבדים ורוחות עזות כבר ברור לכולנו שאנחנו בשקע שלא נצפה בתחזיות שקיבלנו ולא נותר אלא לקוות שיחלוף במהרה. 












בין לבין אברם מזכיר לנו שחנוכה, הביא איתו חנוכיה ונרות ואנחנו מדליקים, שרים ובניגוד לחוקי הדת אך בהתאם לחוקי הבטיחות מכבים את הנרות וחוזרים לשגרת המשמרות. לפנות ערב של היום השלישי לסערה, הבחין אורי שההגה האוטומטי לא פועל כתמול שלשום...פשט את החלפ"ס (חליפת סערה), זחל לירכתי הסירה (מקום חשוך, חם ומחניק) וחזר אפור ובידו חופן ברגים, אומים וברזלים שבורים ובפיו בשורה " יש בעיה, התושבת של ההגה נשברה. נצטרך להחזיק הגה מעכשיו ועד סנט לוצ'יה". 


רז העיף מבט על החלקים ומיד הכריז – "אין מצב! אנחנו נתקן את זה ביי הוק וביי קרוק!!! כולנו הסתכלנו עליו בחוסר אמון מוחלט אבל הצעיר התעקש – אני מתקן את זה. מיד יצאו כל קופסאות כלי העבודה, כל חתיכת אלומיניום אפשרית נשקלה כחלופה לחלק השבור. לקראת הלילה כבר די הייה ברור כיוון הפעולה לתיקון אך מאידך ברור הייה שלא ניתן בתנאי מזג האויר להמשיך ולפעול בכיוון.





 הבנים התארגנו למשמרות של שעה הגה, שעה ישיבה בקוקפיט ושעה שינה למטה. אני הכנתי "תרביך" שניתן לאכול בקערה אחת ומכיל את כל אבות המזון שיזרימו קצת אנרגיה לגוף המותש ובהכנה של כוסות תה לעולים למשמרת.

ואייי ואיי ואיי – זה היה לילה קשה!!! בכל פעם שאחד מהם קם למשמרת הוא קילל את יומו, רז חזר ונשבע שהוא מתקן את ההגה האוטומטי ושלושתם סיננו שזה הלילה המחורבן ביותר בחייהם. עומדים בגשם שוטף, גלים של 5 מטר ונוהגים ידנית את הסירה – איכס!!! בבוקר רז הזכיר לנו שאפילו בצבא זה כבר לא חוקי לא לאפשר שעתיים רצופות של שינה וזה נחשב התעללות חמורה..., אברם דוקא ציין שבין לבין הוא ישן הכי טוב מאז הגיעו ל"דנא". בבוקר המשיכו עבודות התיקון.

דוקא כשהיינו זקוקים נואשות לתחזית כדי לדעת מתי נצא מהברוך הזה היא לא היתה ברשותנו. ידידנו, יותם צימרמן, נחלץ לעזרתנו ושלח תחזית עדכנית, התקשר לכל מי שניתן כדי לוודא שההודעות אכן מגיעות אלינו והטלפון הלוויני עובד כנדרש, גם רון יציב, נתן מענה מיידי לפניתנו ועמד לשרותנו כשנזקקנו לו – תודה ענקית לשניהם!
 אברם הייה על ההגה רב שעות היום

כאשר רז ואורי קודחים ומחברים, זוחלים ובודקים. מעמדת ההגאי דווח לנו שמה שהייה עד כה 30 קשר בממוצע הפך להיות 40 קשר בממוצע או במילים אחרות "40 זה ה 30 החדש", 

עם גלים של 5 מטר ובתנאים אלו, לקראת 17:00, לאחר יותר משלוש יממות של סערה, התושבת תוקנה וחוברה למקומה, נערך ניסוי מערכות שהוכתר בהצלחה, אורי ערך עוד מספר כיולים ומתיחות למערכת וההגה האוטומטי חזר לפעול לרווחת הצוות המותש. שוב הרמנו כוסיות והסרנו את הכובע בפני עקשנותו וכישרונו הבלתי נלאה של רז. ההגאים הפכו עד מהרה ל -  babies של רז שבדק את תקינותם אחת למספר שעות קבועות וזכו להיכלל ברשימת התינוקות של רז בנוסף לשני הכלבים שהשאיר בבית.
בחצות הליל, לאחר מספר מכות רוח של 40 וגם 50 קשר, שוככת הרוח, הים נרגע וכמו באגדות משתרר "השקט שאחרי הסערה" – שתיל גמור, אין רוח כלל. הימאים שביניכם יודעים שבשתיל הסירה מתנדנדת כמו מטורפת ובתנאים הללו לא ניתן הייה לנח ולאגור כוחות. הקפטן (אורי) המתחשב שלנו הניע מנוע ל 5 שעות כדי שכולם יוכלו ללכת לישון קצת ולהתאושש מהימים המאד מאתגרים שעברו עלינו. בבוקר נושבת רוח מאד קלה של בין 8 ל 12 קשר אך עם הג'ניקר הסירה מפליגה במהירות של 6 עד 7 קשרים ואנחנו בהחלט מרוצים שהסערה מאחורינו והתנאים הם שלווים ונעימים אך עם זאת מאפשרים התקדמות ליעד.


בלילה שוב פסקה הרוח לחלוטין ובבוקר גילינו, בהתאם לתחזית "ים שמן", אין טיפת רוח! 

התחזית שברשותנו מנבאת לפחות יום וחצי של שתיל גמור ושוב אנחנו בחישובים של "האם נגיע לטיסה של אברם ורז או לא, האם להתקשר לישראל הסוכן או לא? כמה שעות מנוע לצרוך וכמה דלק להשאיר להמשך הדרך. נותרו כמעט 700 מייל עד סנט לוצ'יה ועד שתתקבל החלטה, כולנו מתרחצים שוב בכחול העמוק הזה, חופפים ראש, מסתבנים ומתרעננים. 



בין לבין בימים של שקט יחסי, מתלווים אלינו דולפינים ומעלים חיוך על פנינו, דגים מעופפים נמצאים בכל פינה של הסירה, מאחורי התנור במטבח, בפינת הספה בסלון ואפילו בלייזי פק של הראשי נמצא אחד שקפץ לשם במהלך הלילה (לחברינו הטורקים הם הצטרפו למיטת השינה...), מתפתחת שיגרה של ארוחות עשר – פירות, שהיו הקניה המוצלחת ביותר שלנו, עוגות ועוגיות שנאפות לפי הפרי שהכי קרוב לסוף ימיו..., ארוחות בוקר עם הסלטים, החומוס והחלות שלי, הדגים של אורי והמעדנים של אברם, וארוחות ערב שבכל פעם מישהו אחר מוציא את מנת השף שלו, רז לומד בצייתנות מהשפים הגדולים וכפי שהוסכם על ידי כולם – מעולם לא אכלנו טוב כל כך במשך זמן ארוך כל כך...בדרוג המנות עלו לגמר מנת פילה החזיר של אברם המבוססת על מנה ממסעדת צ'ימיצ'נגה לשעבר ואברם מתעקש שאתן את הקרדיט לאבי קונפורטי – אז הנה נתתי!!, הכבש של אורי, צוואר החזיר שוב של אברם והדורדו של אורי...





כפי שעינכם רואות, כל כלי ההגשה מוחזקים ברצועות גומי כדי שלא יגלשו על תכולתם, פרי פיתוחו של הסטארט אפ של רז.
ואורי מתעקש על ניווט בשיטות של פעם....

וגם מתפתח הווי של ה"דנא", שפה משלנו וביטויים משלנו המתארים את ארועי ההפלגה כגון:
·         לאחר שחווינו שתיל מוחלט ולחלופין סערה עם רוח של 50 קשר אימצנו את אימרתו של רז "האטלנטי הזה זה כמו חתול בשק, אתה מעולם לא יודע מה הוא מכין לך"...
·         או בין שינוי מערך אחד למשנהו, ממלמלים חברי הצוות "חשבנו שבאטלנטי שמים חלוץ קטן ונחים"....
·         ובשתילים המוחלטים "מחר נתקשר לישראל" (סוכן הנסיעות שצריך לשנות את הכרטיס)
·         "זה בגלל הטילטול", כאשר הכוס עם הברנדי/קלוודוס/קרדנל מנדוזה/יין גדושה מדי, או שיש יותר מדי מלח בתבשיל...
·         "עדיף להפליג מהר ולא בכיוון מאשר לאט ובכיוון"
·         "מכת רוח של 11 קשר" – כאשר יש שעות של שתיל ופתאום משב רוח, או לחילופין "יש שתיל" כאשר הרוח ירדה מ 40 ל 30 קשר במהלך הסערה.
·         "עדיף שיראה טוב מאשר יהיה טוב" – כאשר הפרפר בין הג'ניקר לראשי מחזיק 2 דקות וקורס..
·         "יש לנו זמן"... בערך על כל שאלה או תהייה של מישהו בהקשר של מה עושים.
·         "Trade Wind??" (רוחות הסחר הקבועות והיציבות של האטלנטי), מה זה? מי מכיר? איפה הן???
·         "אבל זה החופש שלי!!! לא לקחתי אף יום חופש השנה" – רז עונה למלעיזיו על כמות שעות השינה שהוא צובר.



·         "אני לובש את רתמת הבטחון, לא כי אני מפחד ליפול למים (הרי בטוח שתבואו לאסוף אותי), אלא כי אני מת מפחד ממיכל. אפילו באמצע הלילה כשאין איש מסביב אני מקפיד ללבוש אותה" – שלושת הבנים. איזה כיף לי, פעם ראשונה ששלושה גברים מפחדים ממני!
בימי שישי כבר כולנו עוצרים את נשימתנו כאשר אברם פותח את מתנתו השבועית ממשפחתו והשבוע זה אף השתלם במיוחד כי הם שלחו לכולנו בנדנות. המחזה הייה די סוריאליסטי – גשם שוטף ניתך עלינו, הים רוגש וקוצף ואנחנו משחקים עם בנדנות המיועדות ליום שמש על חוף לבן ורוגע...


היום ה 16.12, נגמרו התפוזים ורז ביקש שאציין זאת כארוע מכונן וטראומטי ב"דנא". יצאנו לדרך עם 80 תפוזים שכל חברי הצוות (למעט האקונומית) היו בטוחים שזו הגזמה פראית אבל המציאות עולה על כל דמיון והיום הם נגמרו אחרי שנהננו מהם בכל יום בארוחת העשר בתוספת תפוחי עץ ופאפיות וגם כנישנוש של בין לבין בעיקר לרז.
מה הצחיק אותנו במיוחד?
·         "אנחנו מצפים לאורחים הערב?" – אורי למיכל (באמצע האטלנטי) כ;שעלתה עם סיר אורז חגיגי במיוחד ובכמות המספיקה לגדוד.
·         "רז קום, תורך בחבית" – אברם לרז בליל המשמרות הקצרות במיוחד. (מבוסס על בדיחה גסה ועסיסית שלא זה המקום לספרה...)
·         "כשמצאתי עצמי אוכל תרביך טעים להפליא אך קר, בעמידה, מהסיר באותו לילה ארור של משמרות קצרצרות במקום ללכת לישון "– שלושת הבנים.
מה ביאס אותנו במיוחד?
·         רגע שבירת ההגה האוטומטי...
·         ליל המשמרות הקצרות. שעת השינה נדמתה כ 5 דקות לכל היותר. במשמרת השנייה אם הייתי מקבל הצעה לקפוץ למים הייתי שוקל אותה ברצינות....
·         השתיל שהגיע אחרי הסערה על טילטוליו, האוויר החם וחוסר התקווה לרוח ולעמידה בלו"ז.
קצת סטטיסטיקות:
·         6.75 קשר, מהירות ממוצעת של היום המהיר ביותר שלנו.
·         4.25 קשר, מהירות ממוצעת של היום האיטי ביותר שלנו.
·         16 קשר, המהירות הגבוהה ביותר של הסירה בגלישה מגל ללא מנוע.
·         6 מטר גובה הגל הכי גבוה שחווינו בסערה
·         50 קשר, עצמת מכות הרוח החזקות ביותר בסערה
·         0 קשר, מהירות הרוח במשך יממה שלמה לאחר הסערה
·         120 מ"מ בשעה (הערכה גסה), ניתכו עלינו במהלך הסערה. הגשם הייה כל כך כבד שברוח של 30     
קשר הוא השקיט לחלוטין את הברבורים.
·         10 ק"ג, גודל הדג הגדול ביותר שהעלינו בחכתנו
·         2084 מייל, הפלגנו ברציפות מקפו ורדה לסנט לוצ'יה בקריביים.
·         15.5 יממות ארכה ההפלגה
·         4 יממות  ברציפות השיט הג'ניקר את ה"דנא" ללא עזרה של מפרשים אחרים וללא ירידה לצורך תחלופה.


היום ה 20.12.12 בשעה 13:30, הטלנו עוגן במפרץ רודני אשר בסנט לוצ'יה – הגענו לקריבים! חצינו את האטלנטי והגשמנו חלום ישן נושן!!!

וכמה עשרות מייל לפני הגעתנו, כאשר הבחנו ביבשה, שיחזרנו את התמונה המיתולוגית של צוות האנטינאה בגלותו את חופי ברזיל....



פינתו של אורי לקרוזרים וטיפים

תת פינה – תודה ענקית לאברהם אורי ולרז דנא – צוות ה"דנא". גם רז וגם אברם, תרומתם לא תסולא בפז. שניהם התעלו על עצמם ותרמו תרומה ענקית בכל התחומים, בנחישות ובמקצועיות רבה. מיכל ואני לא מעיזים לדמיין את חציית האטלנטי ללא עזרתם הענקית של אברהם ורז.

1.      התארגנות ליציאה. זה ברור ומיותר לציין שוב ושוב. אך אני אמשיך "לקדוח" לכם כל פעם מחדש. הכל רגוע ונחמד בנמלים ופשוט שוכחים לפעמים כמה אלים יכול להיות בחוץ. יש לעבור על כל המערכות, לבדוק,להפעיל, לכוון  ולחזק  מהמנוע, תורן ומנור, משאבות, חשמל ואלקטרוניקה, ונטות ריילינג, חבלים, שקלים וכל הפינים לרבות תורן וצלבים .....ועוד ועוד ועוד כל דבר ורצוי פעמיים.  מיכל מוסיפה ומזכירה לי את פנים הסירה, מטבח, שרותים,מקלחות וכ"ו.... כתבתי הכל לא?

2.      פרוצדורת יציאה מגרנד קנרי וכניסה לקפו ורדה וסנט לוצ'יה
בכל ספרי החציה מצויין שיש להקפיד על פרוצדורת יציאה תקינה מגרנד קנרי מכיוון שבקפו ורדה ובקריביים נדרש להראות חותמות יציאה בפספורטים וניירת מסודרת של יציאת הסירה. אז ככה:
מי שעוגן במרינת לאס פלמאס ויוצא ממנה לקפו ורדה או לקריביים – המרינה מציידת אותו בניירת המתאימה ליציאת הסירה ועל נציג מהצוות להתייצב במשטרת הנמל המסחרי (POLICIA FRONTERA), שם הוא ממלא טופס קצרצר עם רשימת אנשי הצוות, מחתימים לו את הטופס ואת הפספורטים של מי שאין לו פספורט ארופאי. תהליך קצר וידידותי.מי שיוצא מכל מרינה אחרת באחד מהאיים הקנריים, לוקח אתו את נייר הכניסה למרינה עם חותמת של המרינה המאשרת כי הוא שילם ופניו מועדות ליעד שהחליט עליו. ניתן להוסיף לטופס את שמות אנשי הצוות ומספר הפספורט שלהם ולהחתים שוב את המרינה. זה איננו נייר רשמי אך מרבית היכטונרים מסתפקים בזה. מעטים (כמונו), מחפשים את הדרך לצאת מסודר. פשוט נסענו ברכב למשטרת הנמל בלאס פלמאס והם החתימו את הפספורטים של רז ואברהם (שאינם אירופאים).
בקפו ורדה אף אחד מהניירות לעיל ו/או החותמות בפספורט לא נדרשו על ידי השלטונות ותהליך הכניסה והיציאה ב MINDELO הוא פשוט ולא קשור למדינה ממנה הגעתם.
בסנט לוצ'יה פרוצדורת הכניסה ידידותית ביותר ונעשית במשרדי הקסטום והאימיגריישן שבתוך המרינה. נדרשנו להציג ולהשאיר בידי הקסטום את מסמך היציאה מקפו ורדה אך לא חיפשו את חותמות היציאה בפספורט. הפספורטים מוחתמים ביציאה ובכניסה.

3.      הצטיידות  לקראת החצייה  עדיף לערוך באיים הקנריים , ניתן להשיג בה הכל באכויות גבוהות ובמגוון עצום. בקפו ורדה ניתן להשיג דלק, מים וגאז אך מזון כאמור עדיף לקנות במקום אחר.

4.      העונה לחציית האטלנטי – מערבה היא נובמבר עד מרץ. כך מקובל ומודגש בכל הספרות המקצועית. לאור נסיוננו האישי.(יסופר על ידי מיכל)... אני ממליץ בחום לחוצים בעתיד לחכות לפחות עד השבוע האחרון של דצמבר ולהבטיח רוחות חזקות ויציבות והמנעות משקע סורר ולא צפוי שעלול להתפתח באזור. (כמו שקרה לנו).

5.      סוג הסירה דיון נרחב על כך היה לא מזמן בפורם. גם קודם ועכשיו יותר מתמיד אני ממליץ לצאת למסע ארוך שכולל אוקינוסים עם סירה גדולה 45-60 פיט ,עד כמה שמאפשר התקציב כמובן. נכון, זה מיקר ומקשה על העגינה במרינות אך משדרג מאוד את ההפלגה והחיים בים. אציין רק שכל יום באטלנטי חסרו לי הפיטים הללו.

6.      דייג כפי שהבנתם ממיכל, בשלשת הימים הראשונים דגנו דגים בכמויות שיספיקו לחודשיים. 90% מיתרת המסע החכות והציוד הנלווה אופסנו בסירה. בכל פעם שרצינו דג טרי הוצאנו חכה ובתוך מקסימום שעה העלתה את מבוקשנו. זה בהחלט תוצאה של הכנה קפדנית  וציוד מתאים. מיותר לציין את הכיף הגדול באספקה סדירה של דגים טריים בהפלגה כזו ואת המעדנים שבישלנו מהם.

7.      חציית האטלנטי בזוג או עם צוות – שאלת השאלות
אנחנו אמנם החלטנו מראש שנצרף לחצייה שני אנשי צוות אבל השאלה העסיקה אותנו רבות גם לפני קבלת ההחלטה וגם אחריה. הטיעונים לחצייה בזוג ללא אנשי צוות הם מובנים ואטרקטיביים ביותר – אנחנו הרי שייטים מנוסים, הרבה זוגות עושים זאת לבד ללא בעיה, גם אנחנו הפלגנו הרבה בשניים, החלום והגשמתו הם שלנו, עם צוות יתכנו מתחים שונים, ההצטיידות והאחסון של מזון ומים הם כפולים, נצטרך להתחשב בלוחות הזמנים שלהם וכו'..., מנגד, הטיעונים לחצייה עם צוות גם הם ברורים – העומס יתחלק על 4 במקום על 2, אם חלילה קורה משהו למי מאיתנו – יש גיבוי של אנשי צוות נוספים, אם יש תקלה כלשהי הסיכוי לתקנה בצוות מתוגבר גדול יותר, בתנאי מזג אויר קשים תמיד עדיף עוד מישהו לידך... אנחנו כאמור החלטנו שיותר אחראי ויותר נעים יהיה לעשות זאת עם שני אנשי צוות נוספים מוכרים וחביבים שכבר הפליגו איתנו רבות בשנים שחלפו וכולנו מכירים זה את זה היטב – רז האחיין שלנו, ואברם ידידנו ושותפנו להפלגות רבות. בעת כתיבת שורות אלו, בעודי במשמרת לילה, המסע שלנו עדיין בעיצומו וכבר אנחנו ממליצים בכל לשון, לכל זוג קרוזרים המתכנן חציה – קחו אתכם אנשי צוות! המסע הזה בכל קנה מידה הינו מסע קשה פיזית ומנטלית. אם אתם רוצים גם להנות ממנו ולא רק להאבק באיתני הטבע, קחו צוות! כמובן שהצוות צריך להיות כזה שתורם ולא כזה שהופך לנטל ונעיז לומר (אולי זה לא "פוליטלי קורקט) אבל מומלץ מאד שלפחות אחד יהיה צעיר וחזק...אנחנו מאושרים עם הצוות שלנו והיו לא מעט ימים שממש לא ברור איך היה בלעדיהם. תמיד יתכנו חציות קלות יותר, ללא שקעים, ללא תקלות שמספיק "חלוץ קטן" ולנוח אבל... לכל אלה שלא בורכו בכך –ליתר בטחון מומלץ חיזוק של אנשי צוות מיומנים.



או קי! סיימנו את חציו הראשון של המסע, שמונה חודשים, 4,500 מייל ימי. אנחנו נשהה בקריביים עד אפריל/ מאי ואז נתחיל את דרכנו חזרה. ה"פינה" לקרוזרים יוצאת לפגרה ממושכת אך הבלוג במהדורה מצומצמת ימשיך להתקיים. צ'או.....
.




6 תגובות:

אבי לוי אמר/ה...

צוות דנא, You did it !!!!

שפו על החצייה המרתקת ותודה על השיתוף בחוויות שאתם מספרים עליהם בבלוג. התרגשתי מתאור ההתמודדויות שלכם עם עצמת הים והרוחות. אני בטוח שרמת האדרנלין עדיין גבוהה וכשתתיצבו ותתאקלמו, תוסיפו ותספרו לנו על החוויות של החיים בלב האטלנטי.
אם אני לא טועה, בימים אלה יש חג לאומי בסנט לוצ'ייה אשר חוגגים אותו כקרנבל ססגוני ושמח.....?
המשיכו ליהנות בקריביים ושמרו על קשר.
מיידע אישי, אני מכיר הרבה שעוקבים אחר המסע שלכם בבלוג, גם אם לא משאירים תגובות... אנא המשיכו לשתף בתמונות ובמילים. שנה טובה לכם, דנית ואבי

טובי אמר/ה...

ענקים !!!!!!!!!!

לנה אמר/ה...

מיכל ואורי היקרים,
הקריאה מרתקת!
נראה כי אתגרים לא פשוטים עמדו בדרככם. אני מסירה (שוב) את הכובע בפניכם. כשנשב כולנו בפנסייה, ברור מה יהיו נושאי השיחה: פעם היינו ....שם עשינו...הרוח...הגלים...ההגה שנשבר ועוד.
נ פ ל א !
שמרו על עצמכם,
חיבוק
לנה

עמי אמר/ה...

כל הכבוד! אתם אלופים!
פתאום הבנתי כמה משקל אנושי יש על הסירה הזו מבחינתי: בן, אח וגיסה יקרים עד מאד. כאילו שמתי את ביצי הזהב שלי בסלסלה וזרקתי לים בתקווה שיגיעו לאמריקה בשלום, וכמו שתמיד אני מרגיש לגבי רז, עדיף לא לדעת כלום בזמן אמת, אלא לשמוע הכל בדיעבד. מוריד מפניכם את הכובע. אתם די משוגעים לדעתי, אבל מופלאים ומדהימים. אני מאד שמח שרז הצטרף ועזר, ומשוכנע שגם הוא.

אורי ומיכל דנא אמר/ה...

אבי, דנית, טובי, לנה, עמי ולכל מברכינו ושומרי שלומנו - המון תודות על היותכם אתנו. חצי מהמסע מאחורינו ופנינו לעבר החצי השני וההפתעות וההרפתקאות שהוא מכין לנו. בטוחים שיהיה עוד מה לספר ולשתף ובטוחים שיחד אתכם נעבור את המסלול בכיף ובהנאה גדולה. שתהייה לכולנו שנה חייכנית ומלאת חוויות מהנות.
אוהבים, אורי ומיכל

סמדר צ'ייפי אמר/ה...

אמנם כבר דברנו אבל גם צריך להיות כתוב לדורות הבאים. סוף, סוף הפסקתי לדאוג, אין לכם מושג כמה דאגתי. אני חושבת שבלילות הסערה וההגה השבור לא ישנתי.
שיהיה כיף במקומות המופלאים הבאים (כבר קראתי על החוויות בסנט לוצ'יה) ןנתראה בקרוב.