מגרנד קנארי לקפו ורדה

איייייייייייףףףףףףףףףףףףףף.... זה הייה קשה! אבל הגענו. לאחר חמש וחצי יממות מתישות הטלנו עוגן במפרץ מינדלו אשר באי סנט ויסנטה מקבוצת איי קפו ורדה.

לאחר נישוקים, חיבוקים וכוסיות יין עם שכנינו לרציף, אוד (ששלה אותי מהמים) ואן, אויסטן ומרטה שארחו אותנו בביתם לערב שכולו יין וצחוק, הדייג הבריטי שלא הפסיק במשך 10 ימים לצחצח את חכותיו ולהבריק את סירתו, צוות הצעירים הנורבגי שחגג והלל כל לילה ונרדם בקוקפיט עם בקבוקי היין ביד, השוודים המתכננים להגיע לתיאלנד דרך כף התקווה הטובה ויתר שכנינו החביבים, יצאנו לים כאשר באמתחתנו תחזית לרוח של עד 25 קשר ליומיים הראשונים ולאחר מכן היא אמורה לרדת...

כבר ביציאה היתה תחושה שהרוח "קצת" מעל 25 קשר אבל מכיוון שהשעה היתה כבר קרובה ל 14:00 ואנחנו כהרגלנו טרם אכלנו את ארוחת הבוקר, ירדתי להכין סנדויצ'ים. די מהר הזעקתי את אורי לעזרתי כאשר אני בקושי מצליחה לייצב את עצמי, שלא לדבר על מצרכי המזון שהחלו למצוא עצמם בחלקים שונים של הסירה. שמחתי לשמוע את צהלותיהם של רז ואברהם מהסיפון כשהם צופים בגבו ומזרקתו של לוויתן. אורי ואני לא יכולנו להפקיר את משמרתנו על הסנדויצ'ים המתעופפים.

אחרי חצי שעה כבר הייה ברור שהקשר בין התחזית למציאות הוא בעייתי. הרוח נשבה בעוצמה של 40 קשר וגלים של 4 מטר התרוממו מסביבנו בהתמדה. הצלעות שלי ששידרו שהן בתהליך החלמה בטרם יצאנו לים נזכרו שבעצם עברה עליהן טראומה לא קטנה והחלו ל"חרוק" באופן מכאיב ביותר, רז ואורי נראו עגמומיים משהו והסתבר ששניהם סובלים מבחילה קשה כאשר השוני היחידי ביניהם היא אסטרטגית הטיפול בבחילה. רז טוען (ומיישם) שחייבים לשדר לגוף "עסקים" כרגיל כדי שהוא יבין שאין טעם לשחק בבחילות ולפיכך לא מפספס שום ארוחה ושום חטיף ביניים,

אורי לעומתו מפסיק לאכול ולשתות אלכוהול באופן מוחלט וסופי. אברם היחידי שתנאי הים לא משפיעים עליו כהוא זה ולקראת ארוחת הערב מבשל את העוף שהספקתי להשרות במרינדה בטרם יציאתנו, מוסיף לו תפוחי אדמה ומגיש לנו בקערות לקוקפיט.

השפריצים, הרוח והקור שקיבלו את פנינו ביום הראשון גורמים לרז להתעטף בחליפת הסערה שלו, לחבוש כובע צמר ולמלמל מדי פעם בין שערות זקנו האדום. כשאנחנו שואלים מה קורה הוא אומר – " לא סתם, אני מצטט את מה שאורי אמר לי בתשובה לשאלתי מה להביא, "אל תביא כלום, קח בגד ים וטריקו ובוא, מפליגים לטרופי....מזל שאברם הציע לי בנחישות להביא את חליפת הסערה שלי". אורי להגנתו שב ומזכיר שהוא אמר שחמשת הימים הראשונים יהיו קרירים.

בהתארגנות לקראת הלילה מסתבר שלרז אין מגבת מצעים, שמפו, משחת שיניים ועוד....ובחיוך גדול הוא מזכיר לנו – "מה אתם רוצים, לא הייה לי מקום הבאתי 20 קילו חבל שביקשתם" ומודיע שמעכשיו זה הטיעון לכל דבר שחסר לו.

הלילה הייה קשה, הרוח והגלים נשארו חזקים וגבוהים ובעיקר מאד לא יציבים דבר שהקשה עוד יותר את החיים ב"דנא" ואילץ את הצוות לשנות את מערך המפרשים לעיתים קרובות. קרן האור היחידה באותן שעות היתה שיאי המהירות של ה"דנא" שנצפו על מכשירי המדידה, מעל 15 קשר, בעודה גולשת במורדות הגלים ומזכירה לרז את תקופת גלישת הרוח שלו בהאווי.

קושי נוסף שהצטרף ליממה הראשונה הייה בצורך לפנות דרך לעיתים תכופות למדי לסירות ה ARC. בסופו של דבר יצאנו לדרך ביום שהן יצאו לכיוון סנט לוצ'יה בקריביים. מכיוון שכך, הם הפליגו במפנה ימני בעוד אנחנו במפנה שמאלי.

לא אלאה אתכם בפרטי מזג האויר בכל ימי ההפלגה רק אציין כי בבוקרו של היום השני להפלגה הרוח אכן ירדה בהתאם למצופה אך הירידה היתה מ 40 קשר ל 35 קשר וגם הגלים התמקמו סביב ה 3 מטר. כאשר היו ימים בהם הרוח ירדה ל 25 קשר והגלים נותרו סביב 4 מטר ובאחד הימים אף הפליאו מספר שעות והרימו אותנו לגבהים של 5 מטר.

לאחר הלילה השני, בעודי מדדה לקבינה שלנו, מותשת ובעיקר כואבת עד בלי די באזור הצלעות הפגועות, משווה את החוויה לספורים של חברות לפני הלידה הראשונה, לפיהן זו חוויה נהדרת וחד פעמית וכייפית אבל כשאת שוכבת שם עם רגליים למעלה זה בעיקר כואב! הבנים נבהלו קצת מההשוואה, התכנסו לועידת פסגה  דחופה והחליטו לפטר אותי מכל תפקידי בסירה. הכינו לי מקום מרבץ מתחת לבננות ולתפוזים ואסרו עלי לצאת ממנו למעט ביקורים בשירותים. במשך 3 ימים הסתכם תפקידי בלתת מענה לשאלות של "מיכל, איפה ה....?" להשקיף על הפירות מלמטה ולבקש מהבנים למיין את הבשלים יותר מהבשלים פחות ולקבל בעצמי צורה של בננה.

אברם לקח את תפקיד ה"שף" והמשיך להגיש בתנאים הבלתי סבירים הללו ארוחות גורמה כגון צלעות כבש מטוגנות, ולארוחות בוקר טוסטים מדהימים בטעמם הכוללים חמון איבריקו, גבינות נמסות ועוד מעדנים סודיים שגורמים לכולנו לרייר ברגע שהוא יורד למטבח.
ביום שישי פותח אברם מתנה ראשונה מבני משפחתו, יהיו כאלה אחת לכל יום שישי בים. מכתב וכובע - איזה כיף לו!!!

הבנים חילקו את משמרות הלילה בין שלושתם ובמצב רוח מרומם החליטו שמי שרצה אטלנטי קיבל אטלנטי. כאשר הם מזכירים לעצמם שכדאי מאד להנות כי רז ריכז את כל ימי החופשה השנתית שלו כדי לצאת למסע הזה ואברם לקח חופשה ללא תשלום כדי להשתתף בחוויה. אז עם לא מעט קלוודוס, בירה, יין, קמפרי ושאר מיני אלכוהול לשעות השונות של היום, רעמי הצחוק והחיוכים ליוו את הקיטורים הקלים על חוסר היציבות של האוקינוס ואת הטלטלות העזות שלמרות כל ההכנות, מדי פעם גורמות לאחד מחברי הצוות להיזרק ללא שליטה ממקום למקום ולחלק מהכלים לעוף ואף להתנפץ, כגון צלחת המיקרו, מנוחתה עדן, כוס או שתיים ומשקפי השמש המולטיפוקליים של אורי...

אחרי 3 ימי מנוחה מוחלטת, חזרתי לשבת בקוקפיט ואף לשטוף כלי או שניים בעזרתם של מנגבי הכלים הצמודים שלי (כל אחד בתורו – כן, כן, גם רז ואורי!!) וכפי שאמר אברם – העיקר שמיכל חזרה לחייך!!

3 פעמים נתפס דג בחכתנו...אך בשל תנאי מזג האויר לא הצלחנו להביא אף אחד מהם לקוקפיט ולסיים את חייו במחבת והם כולם מצאו דרכם חזרה לים. חבל... בערב האחרון התאבדו כמה דגים מעופפים על סיפון ה"דנא" אך מכיוון שהם החליטו על כך לאחר הפיצה שלנו ורגע לפני שהגענו, החזרנו גם אותם לאוקינוס.

ובכן ב 3 לדצמבר, יום הולדתו ה 9 של יונתן, בנו של אברם, הטלנו עוגן במפרץ מינדלו בשעה 2:45 לפנות בוקר. הרמנו כוסיות והתמוטטנו על המיטות.