צרו איתנו קשר במייל:

כתבו לנו למייל שלנו: dana@memail.co.il

יום ראשון, 5 באוגוסט 2012

שבוע עם סלע - איזה כיף!!!

בילינו מספר ימים בהפלגות ועגינות במפרצים הטורקיזיים של מנורקה ומיורקה, בודקים את העולם החדש אליו הגענו, מתפעלים מקו החוף של האיים הבלאריים,


ומקבלת הפנים המפוארת של הקתדרלה בפלמה,

טועמים טפאסים ופאאות ובעיקר סופרים את השעות עד החיבוק עם סלע שהגיע ב 25.7 חדור מוטיבצית דייג, שחיה ובילוי משפחתי אינטימי.
אז זהו, כבר באחר הצהריים הראשון לשהותו של סלע על ה DANA, הוגשו לארוחת הערב אותם "דגים קטנים לבנים" שאנחנו כל כך אוהבים.


ובמשך כל השבוע הוא המשיך לדוג עבורנו את ארוחות הערב שלנו, כאשר הוא עצמו מעדיף את הכבש/חזיר/בקר/עוף של אבא או אמא שלו.
מכיוון ששמה של איביזה יצא כ"המקום" של הצעירים, שמנו פעמינו לאי היפהפה הזה ברוח מלאה וים גלי,        ה DANA מיטלטלת חזק,

 אבל לפנות ערב מגיעים למפרץ CALA PORTINATX בצפון איביזה. מפרץ יפהפה, קצת עמוס מדי ביאכטות לטעמנו, אבל בילוי אחר הצהריים נעים, סלע דג בחכה, אורי עם הרובה ואני סתם חוקרת את המפרץ בשחיה.
לקראת הלילה הרוח מתחזקת ומדי פעם מגיעים משבים חזקים של רוח חמה המקפיצים את כל הצוותים של הסירות לבדיקת עוגנים ומרחק מהיכטות השכנות אך נראה שהכל בשליטה.
בלילה בלילה... אני מתעוררת לקול צעקות מבחוץ ומההאצ' שמעל המיטה אני רואה את תורן הסירה השכנה ונדמה כאילו היא ממש עלינו. אורי כבר על הסיפון, סלע ואני מצטרפים כדי לגלות שאכן סירת השכנים במנוע פועל, מסתובבת על ציר העוגן, כאשר הצוות שלה מנסה להרחיק אותה מאיתנו כאשר היא כבר ממש במרחק נגיעה. הרוח כבר נושבת בעצמה של 35 עד 40 קשר בתוך המפרץ כאשר היא מלווה בחול שצורב את העיניים ומקשה על הראות. בכל המפרץ רעש ומהומה, עוגנים ניתקים, סירות מתנגשות זו בזו, חלקן כבר הרימו עגן ומסתובבות בחשכה למצוא מקום עגינה חלופי, חלקן עוגנות ללא אורות ואחת, שכנראה הצוות שלה ירד לחוף, נגררת במהירות וללא שליטה לעבר שלוש יכטות אחרות שהצוותים שלהן עומדים מבועתים ומחכים לפגיעה. בשלב כלשהו הייה נדמה לנו שגם העגן שלנו לא עומד בעומס והחלטנו להרימו. הסתובבנו מעט במפרץ, שוקלים את צעדנו עד שנענינו להצעתו של אורי לצאת לים (שנראה בהחלט לא מזמין באותם רגעים עם רוח של 40 קשר) ולעבור למפרץ הקרוב שאמנם פתוח יותר ופחות מוגן מהרוח, אך רחב ידיים וללא סכנת התנגשות עם סירות אחרות. 
ברגע שיצאנו לים והמתח ירד מעט, הרשו לעצמם אורי וסלע להתבדח והחליטו שהלילה הזה הרבה יותר דומה לאימון קיץ בצאלים עם החום, הרוח והחול בעיניים, חוסר השינה והלחץ מאשר חופשה חלומית באיביזה....
הנזק היחידי שנצפה ב DANA הייה אבדנם של שני משוטי הדינגי שלמרות שהיו קשורים אליה, מצאו את דרכם לים בשעה שהרוח הפכה את הדינגי וטילטלה אותה לכל עבר.
המשך השבוע הייה הרבה יותר נעים, כאשר אנחנו עוברים ממפרץ למפרץ, מבלים את שעות היום בהפלגה, דייג, קריאה ושחיה ומשלימים את שעות המשפחה החסרות כל כך לכולנו.

מאז שיצאנו למסע, אנחנו בקשר עם מספר קרוזרים ישראליים הנמצאים בשלב זה או אחר של מסעם, מתכתבים, מעבירים מידע ומנסים להפגש. באיביזה הצלחנו להפגש עם נירית וכריס סלייני שנמצאים כבר שנתיים בימים ובאוקינוסים ובדרכם חזרה הביתה. קבענו במפרץ סמוך לסן אנטוניו אך הרוח עלתה והיה לא נעים במפרץ. בהחלטה משותפת הפלגנו כולנו למפרץ CALA HORTS בדרום האי. הייה לנו מפגש כייפי. נירית וכריס ארחו אותנו על סיפון ה PASSEPARTOUT, הגישו ארוחת ערב מהטעימות והיפות שזכינו להן. סלע התרשם ונהנה מאד מהסלט היפהפה והנציח אותו גם עבורכם...
נירית וכריס עברו מסלול הפלגה ארוך, צברו ים של נסיון ויש להם לב ענק ונדיבות אין קץ לחלוק את כל מה שיש להם עם שייטים נוספים. וכך יצאנו מהם מלבד עם בטן מלאה וטעם גן עדן בפה, גם עמוסים בספרים, מפות, טיפים, רעיונות, רשימת מקומות, בעלי מקצוע, חנויות, טלפונים, עצות טובות וערוץ פתוח לכל שאלה שתעלה בהמשך - איזה כייף! 
גם את בוקר שלמחרת בילינו יחד, כאשר בשעת הצהריים, בה מוגשת ארוחת הבוקר ב DANA, הצטרפו נירית וכריס. כמובן שמקומם של הדגים שסלע העלה באותו בוקר מהים, לא נפקד משולחן הארוחה.
נפנפנו לשלום לפספרטו ולצוות החביב שלה שהמשיך בדרכו למפגש עם הבת נעמי. 


אנחנו הפלגנו לכיוון צפון איביזה כדי להערך לחזרה למיורקה. עגנו ללילה במפרץ SAN VICENTE שלו חוף לבן יפהפה, מים טורקיזיים והמוני דגים ששמחו לעלות בחכתו של סלע.
ההפלגה חזרה למיורקה עברה עלינו בנעימים, רוח מזרחית של 10 קשרים וה DANA במערך מלא מגיעה ל 7 ו 8 קשרים, ים שטוח, מה עוד נבקש??
את הלילה האחרון ושעות הבוקר של לפני הפרידה מסלע בילינו במפרץ CALA PORTALS במיורקה. מפרץ בעל שלוש שלוחות שלכל אחת החוף הקטן שלה, כאשר באמצע עוגנות היכטות וכל צוות בוחר לאיזה חוף לרדת אם בשחיה ואם בדינגי. לפנות ערב, כאשר ה"באסה" של פני פרידה משתלטת עלינו, עגנו בפלמה כדי שסלע יצטייד במזכרות וכולנו נסעד את "הסעודה האחרונה" יחד.
בחרנו במסעדה קטנה שכבר סימנו קודם לכן, המתמחה בהכנת ה"קוצ'ימיליוס". בליווי יין וכמה טפאסים, זה בהחלט הייה סיום ראוי לשבוע מהנה במיוחד.


אני מוכרחה לציין שחוץ מ"הגולה" של הגעגועים שהתישבה לנו בגרון ברגע שסלע עלה על האוטובוס לשדה התעופה,העיניינים בכללםהלכו והתדרדרו....
נציגות וולוו בפלמה "מרחה" את העבודות 3 ימים. יום אחד לטיפול השוטף, יום שני להמשך הטיפול השוטף ופרוק החלק הנוזל במנוע, יום שלישי להרכבה של החלק והצהרה שהנזילה קרתה בגלל שימוש לא נכון שלנו במנוע ולכן זה לא באחריות וטעינת היתר נגרמה בגלל שבהתקנה המקורית שכחו לחבר כבל מהבטריות לוסת וזו בעיה של ELAN ולא שלהם. ולקינוח, כייסו לי את הארנק על כרטיס האשראי, רשיון הנהיגה, פספורטים זרים של אורי ושלי וכמובן מזומנים...
חצי יום בילינו במשטרה כאשר אנחנו ממלאים טפסים על פרטי הגניבה, לאחר מכן, בחור חביב שתפקידו בכח הוא להיות המתוגמן המשטרתי, דובר אנגלית משובחת, שב ומראיין אותנו על כל פרטי הגניבה ומדפיס אותם בספרדית. לאחר מכן, שוטרת ספרדיה חיננית, שבה ומדפיסה הכל על נייר רשמי של המשטרה, חותמת ומחתימה ונותנת לנו את הנייר הרשמי שאמור לתת מענה להמשך הסידורים ושניהם מציידים אותנו בהרבה תקווה שאולי בכל זאת הפספורטים ימצאו כי הגנבים הרי מתעניינים רק בכסף....מדוע צריך הייה למלא את כל הפרטים 3 פעמים? לאלוהי הספרדים פתרונים.
את חצי היום השני בילינו בסוכנות וולוו בפגישה עם הנציג השוודי ששהה בסניף באותה עת ונשלח על ידי מנהל הסניף המקומי להסביר לנו למה אנחנו צריכים לשלם על תיקונים לאחר שרכשנו אחריות לשנה נוספת. התוצאה היתה שהנציג השוודי לקח אחריות על התקלות ושחרר אותנו קצת פחות מעוצבנים ממה שנכנסנו לפגישה. 
השבת שוב חזרנו לשגרת עבודות, אורי בילה בראש התורן להנאתו ולהנאת מעלן הג'ניקר שהושחל לתורן, ברגעים אלו הוא מיישם רעיון שלמדנו מנירית וכריס ומסדר לי רצועה עם חיבור מהיר לשתי טבעות במטבח, כדי שאוכל לתחום את עצמי כאשר הסירה בהטיה.
ומחר... נשוב למפרצים בהמתנה ללין ואסף חלמיש שמצטרפים אלינו ביום רביעי.

פינתו של אורי תחזור בתום הסיבוב באיים הבלאריים...

6 תגובות:

Asaf Halamish אמר/ה...

מיכל ואורי יקרים
כיף לקורא את הבלוג ולהינות בהנאותיכם ולא בטיפה.
הסיפור על הגניבה מבאס ביותר. הפספורטים נמצאו?
מחכים למיפגש עוד יומיים!!!
שלכם לין ואסף

אורי ומיכל דנא אמר/ה...

הי יקרים,
הפספורטים לא נמצאו...
מחכים לכם בקוצר רוח.
נשיקות

מחול וטכנולוגיה?! אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחול וטכנולוגיה?! אמר/ה...

סיפור מתח בהמשכים. כתוב בשפה משובחת. כולל: תיאורים ציוריים, רגישות, אהבה ודרמה.
כיף מיוחד היה לקרוא על "הביחד" עם סלע.
מאחלת לכם בכל זאת איחוד עם הפספורטים.
נשיקות ושמרו על עצמכם.
לנה

אבי לוי אמר/ה...

מיכל ואורי,
אתם ממשיכים לרתק אותנו בכתיבה המשובחת ובצילומים המדהימים.
לגבי ה'תקלות', זכרו את מה ששמשון בובר היה צועק לנו כשאבוי היתה תקלה בהפלגה : "לרבי מזכרון זה לא קורה...."
המשיכו לבלות וד"ש לאסף.
אבי

סמדר אמר/ה...

מצטערת לשמוע על הגניבה. האם נמצא משהו?
אני מאוד נהנית לקרוא את הבלוג ומרגישה שאני אתכם.
ד"ש ללין ואסף.