ביקור הירושלמים על ה DANA

הייה לנו שבוע מ-ד-ה-י-ם!! ב"סיכום הטיול" כאשר קינחנו באפוגטו (אספרסו עם כדור גלידה צף בתוכו) וב"בריוש קון ג'ילאדה" (סנדויץ של לחמניה מתוקה עם המון המון גלידה בתוכו) ויפה תמונה אחת על אלף מילים...

רובי ונגה נהנים מבריוש קון ג'ילאדה

הוסכם על כולם שהניסיון להפוך את יושבי ההר ליורדי ים אמיצים, הוכתר בהצלחה מרובה.
נגה ורובי הגיעו עמוסים במתנות והפתעות לרב - ספרים, תשבצונים, שוקןלדים, יין, עוגיות מתוקות ומלוחות מעשה ידיה המופלאות של לאה, אמא של אורי, וברגע אחד מילאו את ה DANA בניחוחות של בית.
לאחר סיבוב הסבר על החיים בסירה, תפעול מקלחת, שירותים ומכונת הקפה ולאחר שהובהר והוסכם שאם מרגישים לא טוב, לא נח, צפוף או סתם מעצבן עוברים למלון, הסתערנו על הר הגעש אתנה שעמד וחיכה לנו בסבלנות במשך כל הימים בהם עגנו בקטניה.




הטיול בהר נראה, מריח ומרגיש כמו קורס הכנה מזורז לגיוס לגהנום. הכל מעשן, מהביל, הררי בוץ ואבק שחור משחור עם רצועות שלג שטרם נמס, רוח חזקה וקרה מחדירה את ריח הגופרית עמוק לנחיריים ולראות ולמרות שהמדריך מקפיד לחזור ולאמר שזה לא גורם נזק, נראה שכולם מתקשים מאד בנשימה, מי בגלל הטיפוס והגובה, מי בגלל הריח ומי בגלל הקור והרוח...

רובי ומיכל על הר אתנה

אחד מהמוקדים הפעילים בהר

אורי בודק את השלג על ההר

לאחר הטירונות על ההר הרגשנו שהרווחנו ארוחת ערב בטאורמינה הקסומה.
מספר ימים ערכנו טיולי "כוכב" ברכב. אורי הסתער על המדרגות המעוטרות באריחי קרמיקה מצוירים בקלטאג'ירונה

שוטטנו בין ארמונותיה היפים של נוטו, התפעלנו מהדומו שלה

ואהבנו את פרלמנט הזקנים שישב מול הדומו

בערב ראינו שנערכים לתצוגת אפנה מול הדומו, נשארנו כדי לצפות בה.... התצוגה היתה תצוגת אפנה של מעצבת מלוב שהמארחים האיטלקיים הסבירו בשמה שהיא מעבירה מסר של שחרור וחופש – הייה הזוי לחלוטין. הסתפקנו בכמה דגמים מבריקים ומכוערים.

השקפנו על טאורמינה מהעיירה קסטלמולה היושבת בראש צוק כמו דובדבן על הר של קצפת

והתפעלנו מסמטאותיה, חלונותיה וככרותיה של טאורמינה – פנינה אמיתית

בין לבין, נגה, שכישורי התפירה, רקמה, שזירה וכו' הוכחו כבר בכל עבודות האומנות האפשריות, קידמה את

 שזירת הקונוסים האינסופית על חבל ה"עגן צף" שלנו.

סורבלו, איש ריימרין, התקין סוף סוף את הAIS   – מכשיר מדהים! עד עכשיו רב הזמן חשבנו שאנחנו מפליגים כמעט לבד בים כאשר רק מדי פעם הבחנו ביכטה, סירת דייג או אניה חולפת. מעכשיו, כפי שאורי מכנה זאת, מסתבר שאנחנו ממש ב"לול". כלי שייט נמצאים סביבנו בכל מקום וניתן לראות מי הם, איזה סוג של כלי שייט,  לאן הם מפליגים, באיזה מהירות ועוד ועוד. יופי!

ארוחת יום שישי הוגשה כדת וכדין לאחר נגינת שירי שבת בחליל של רובי ובליווי שירתם של יתר הנוכחים, נגה קישטה בפרחים שהביאה מסיור בעיר, השרימפסים והברבוניות שנקנו בבוקר בשוק התוסס של קטניה, הסמיקו כראוי במחבתו של אורי, הקישואים קיבלו על עצמם את עול הפרמז'ן ותפוחי האדמה, החסה הלחם והיין הצטרפו בשמחה לחגיגת השבת.

ביום ראשון יצאנו לים... רוח קלה נשבה (מהכיוון הלא נכון) אבל למען האורחים, הרמנו מערך, התגלססנו מעט ולבסוף המשכנו על מנוע למפרץ ברוקולי מדרום לקטניה. הטלנו עגן ובילינו את שעות הצהריים בנעימים, בשחיה, נמנום וחברותא. התחזית היתה למזג אויר נאה והוחלט פה אחד להשאר במפרץ למשך הלילה. כל הסירות שבילו במפרץ במשך היום חזרו כל אחת למעגן שלה ואנחנו נשארנו לבד, כפי שרובי הגדיר זאת – מתחברים שוב לחושך, לכוכבים ולצלילי הלילה השקט בים – ערב מקסים! אלא ש... בלילה בלילה, כשהשחקים ירדו, נכנס סוול בלתי נעים לחלוטין למפרץ. רובי עבר לשהות בקוקפיט, נגה ניצלה את העובדה והתגלגלה מצד לצד בקבינה שלהם, אני עברתי לסלון ובשיחת הסיכום של הבוקר הוברר כי אורי הייה היחידי שישן בלילה, רובי ונגה "חוו" את חיי הים ובהחלט נשארו בחיים! המשכנו לסירקוזה ברוח קלה, עגנו ברציף העיר היפהפיה הזו ויצאנו לסיור בככר ארכימדס, מעין ארטוזה וברובע היהודי שלא נשאר בו דבר יהודי למעט מקווה עתיק במרתפו של מלון. למחרת יצאנו לסיור בפארק הארכיאולוגי של העיר בו נמצאים תאטרון יווני, אמפיתיאטרון רומי ומערה דמוית אוזן הנקראת "מערת דיוניסוס". בעודנו תרים את העתיקות הבחין אורי ברוח שנכנסה למפרץ וכחץ הנורה מקשת, עזב אותנו וחזר לסירה. בטוחים ביכולתו של אורי לחזק את עגינתה של ה "דנא" ללא סיוע, המשכנו את טיולנו כאשר בסופו התדרדרנו לאיטנו למסעדה ליד הנמל. או אז הבחנו ב"דנא" סובבת לה במימי המפרץ הגועשים, רוח ושפריצים מכל עבר, רב הסירות שעגנו לידנו נעלמו מהרציף ואלו שנשארו עברו ל"לונג סייד" כאשר הצוותים שלהם שומרים עליהן לבל תתנפצנה על הרציף. מכיוון שרובי ונגה היו צריכים לעזוב בשעות אחר הצהריים לשדה התעופה, סכמנו אורי ואני בסימני ידיים שהוא יפליג למרינה הסמוכה ואני אמתין לו שם לעזור בכניסה ועגינה. תוך דקות ספורות היתה הדנא שוב קשורה ובטוחה במרינה ורובי ונגה יכלו לארגן את תיקיהם לקראת חזרתם הביתה.

וכפי שנכתב בתחילת הרשימה, נפרדנו "על" כוס אפוגטו והמון גלידה ונשאר לכולנו טעם מתוק משבוע מהנה ביותר. שבוע של חברות ושותפות, שבוע בו למדנו אחד על השני יותר מאשר ידענו בעשרות שנים של הכרות משפחתית, שבוע של יופי עוצר נשימה, מוסיקה, צבעי קווילט, דנטה שיש לו מה להגיד על כל מקום או אירוע שחווינו והמון הערכה לירושלמים שהפכו לויקינגים יורדי ים אמיתיים!

פינתו של אורי לקרוזרים - תפורסם ברשימה הבאה עקב עיסוקו של הנ"ל במפרשנות בקוקפיט ברוח של למעלה מ 30 קשר.
שבת שלום!