כשחזרתי
מההפלגה המסורתית של בוגרי י"ב מיוון (לפני כמעט 50 שנה) אמרתי לאורי: "פעם, כשנהיה גדולים
ויהיה לנו בית משלנו אז הוא יהיה בית לבן עם גרניום אדום מסביבו, כמו ביוון".
לימים, כשגדלנו וקנינו את ביתנו בחיבת ציון, היתה לו גינה שתפארתה הוזנחה במהלך
השנים, הוא ניזקק לשיפוץ מאסיבי וקירותיו החיצוניים היו שפריץ ורוד. התקציב לשיפוץ
הייה דל ומבחינה טכנית לא היתה סיבה לטפל דווקא בשפריץ החיצוני, אבל שנינו ידענו
שאין מצב שהבית הזה ירגיש כמו הבית שלנו אם קירותיו לא יהפכו להיות קירות טיח לבנים.
וכך היה. הרעפים נשארו רעפי הבית המקוריים, הגינה חיכתה מספר שנים עד שהיה תקציב
לשקם אותה אבל הקירות הפכו לבנים בטרם עברנו לגור בו, והגרניום והבוגנוויליות הן חלק בלתי נפרד מהחצר שלנו.
ראיתי
בתים רבים בימי חיי, בתים שתוכננו על ידי טובי ומפורסמי האדריכלים בעולם, בתים
בסגנונות וגדלים שונים ועדיין הבתים שאני הכי אוהבת, שהכי מרגשים אותי ושאני הכי
מרגישה בבית כשאני לידם או בתוכם הם הבתים הלבנים עם הגרניום האדום, הבוגנוויליה
על שלל צבעיה ואם יש ים באופק אז הכל מושלם. התמונות הבאות מבטאות מעט ממה שאני
מרגישה כשאני מסתובבת בסמטאות היווניות.
במפרץ
היפהפה, STENI VALA, פגשנו את שושי ויאיר רוטשילד עם אילנה ומשה נבות על סירתם IMAGINE LEE.
![]() |
בעל הסופרמרקט המקומי ובעלי המסעדות ידעו לספור בדיוק את מספר הסירות שעגנו אצלם מאז הוסר הסגר. הם כולם מסבירי פנים ורעבים לאורחי הקיץ. כיף להיות מבשרי השיגרה והשפיות עבורם ולהנות מהכנסת האורחים שלהם. טילנו קצת, שחינו קצת, חתרנו קצת, קישקשנו הרבה, אכלנו המון ושתינו לא מעט.
שיהיה
סוף שבוע נעים.
2 תגובות:
תמונות ממש מדהימות. הסט הראשון נראה כאילו צולם בחיבת ציון. כאשר תחזרי הביתה אני ממליצה שתדפיסי כמה צילומים ותעשי תערוכה. אני ממש מקנאה, ולא עוזרת העובדה שיכולתי להיות אתכם בסוף החודש וזה לא יקרה.😪
אכן ממש חבל שלא תגיעו :-(
הוסף רשומת תגובה