דרום הפולופונז

בימים הבאים, כפי שאורי צפה, נשבו רוחות מאד חזקות שלא איפשרו המשך הפלגה דרומה. כדי לשעשע את עצמנו, מצאנו שבילי עיזים פורחים שהובילו אותנו עוד פעמיים נוספות לעיר העתיקה של MONEMVASIA. השביל הראשון הוביל אותנו לעיר העליונה ועם השביל השני שמתפתל מעל צוקים הגענו למגדלור.

המגדלור של ASIAMONEMVI

כשאורי הכריז שהוא מכיר כל אבן בעיר בשמה הפרטי, שכרנו רכב ונסענו בהרים הפורחים למנזר MONI ELONIS הדבוק למרומי הצוק ויש אומרים שמזכיר את מנזרי מטאורה – נו…. אנחנו לא מסכימים. לא דומה. הדרך היתה מרהיבה בפריחתה, כליל החורש, אחירותם, לוטם ועוד ועוד צבעים, ריחות ויופי אביבי. המנזר – פחות.

מנזר MONI ELONIS - מטאורה הוא לא...

ירדנו לעיירת הדייגים PLAKA, בעיקר כי לא עצרנו בה עם הסירה ורצינו לדעת אם המעגן ראוי ומוגן לפעמים הבאות. עיירה מתוקה ונעימה.

לאחר 5 לילות במעגן של MONEMVASIA, כשאנחנו בהחלט מרגישים שמיצינו את היופי של המקום ולאחר שכבר ארחנו על סיפון הדנא את יתר השייטים שחיכו לשיפור במזג האויר, יצאנו סוף סוף דרומה אל עבר האי ELAFONISOS. ההפלגה התחילה בנעימים, רוח גבית של 20 קשר, מערך מלא והסירה טסה לה בכיף. לקראת הכף, הרוח מתחזקת ואנחנו מצמצמים מפרשים ומבחינים שלפנינו מכות רוח מאד מאד חזקות. מגלגלים את החלוץ ומורידים במהירות את המפרש הראשי, רגע לפני שנוחתת עלינו מכת רוח של מעל 50 קשר – וואו!! זה הייה קשוח. חבלי הלייזי פאק נקרעו והראשי התנפנף לו בחוסר שליטה מסוים עד שהצלחנו לקבע אותו. הים נצבע בלבן ורסס רץ במהירות מטורפת על פני המים. התמונות מעבירות מעט מאד מהחוויה, הייתי עסוקה קצת בהישרדות ופחות בצילום, אבל קצת אולי אפשר להרגיש.

היו מכות שלמרות שהיינו ללא מפרשים הסירה היתה בהטיה מטורפת וצריך הייה לשנות את קורס ההפלגה ולהפליג עם הרוח כי אחרת הרוח הפעילה לחצים לא סבירים על הסירה. אורי זוכר שבכל ימיו כימאי, הפעם היחידה שהוא נאלץ לעשות זאת היתה עם האנטינאה בחציית האטלנטי.

חבלי הלייזיפאק נקרעו והמפרש הראשי נופל מהמנור עד שהשתלטנו עליו וקשרנו אותו 

טוב… גם זה מאחורינו והגענו למפרץ מהמםםםםם! מפרץ SARAKINIKO באי ELAFONISOS. לדעתי, אחד המקומות הכי יפים ביוון.

אז נשארנו כאן יומיים, נהנים מהיופי עוצר הנשימה, מטיילים לעיירה ואורי מפגין את כישורי הווינג פויל שלו – איזה יופי!! אני אומנם משוחדת אבל אני לא הייתי היחידה שצילמה. מכל הסירות סביבנו עמדו אנשים וצילמו.

נפרדנו בצער ממפרץ SARAKINKO, שייטנו ובדקנו מספר מפרצים ועיירות חמודות שנמצאו כלא מתאימות לעגינת לילה והמשכנו ל GYTHEIO היפה שלה היסטוריה ימית עתיקת יומין ומעגן גדול ומוגן.

GYTHEIO מזכירה עיירה איטלקית. הבתים בקו המים עתיקים ומרשימים. צבועים בצבעים שונים ובעלי הדר ישן. לפי המיתולוגיה היוונית, GYTHEIO נוסדה על ידי אפולו והרקולס. בעברה שימשה GYTHEIO כעיר הנמל של ספרטה. ככזו השתתפה בכל מלחמות הפלופונז לדורותיהם, נחרבה, נכבשה ונבנתה מחדש על ידי כל מי שעבר בה. נלחמה על עצמאותה וקיבלה אותה מהקיסר אוגוסטוס. בעיר השתמרו עד היום מבנים, אמפיתאטרון, מדרכות ועבודות אמנות משיש. ב 375 לפני הספירה נחרבה העיר על ידי רעידת אדמה וגל צונמי ענק שהטביע את תושביה ואוצרותיה שחלקם נמצאו קבורים עמוק בים. ב 1685 נכבשה העיר על ידי הונציאניים שלחמו בתורכים. השוטטות בסמטאות העיירה מעניקה תחושה של הליכה במנהרת זמן כשהשכבות השונות של ההיסטוריה גלויות בחלק מהמבנים המתפוררים והמשוחזרים.

הנמל הגדול והמוגן עמד כמעט שומם וחיכה רק לנו. משום מה השייטים נמנעים מלהגיע לעיירה הזו וההפסד כולו שלהם. גילינו שמלבדנו, יש במעגן אוסף של כלי שייט שבורים, חלודים, עם מפרשים קרועים ובמצב מוזנח למדי. בירור עם ניקוס, שמינה עצמו למנהל הנמל, העלה כי אלו כלי שייט שהוחרמו על ידי הממשלה כיוון שעסקו בפעילות בלתי חוקית כגון הברחת סמים וכד’ ומדי פעם הם מוצעים למכירה פומבית למרבה במחיר. אז מי שבא לו לקנות משהו ממש בזול, מוזמן….אנחנו ניצלנו את ספינת הדייג החלודה בתור עוד רציף להיקשר אליו.

ה"דנא" קשורה גם לגרוטאה המוחרמת

מרפסת פורחת בגיטיו

במזג אויר נאה המשכנו לחקור את המפרצים מדרום ל GYTHEIO ובחרנו להטיל עוגן במפרץ KOTRONAS מול העיירה בשם זהה. עיירה קטנה, עם מלונות בוטיק קטנים הממוקמים בבתי אבן עתיקים המזכירים את כפרי הזגוריה, טובלים בגפנים מלבלבות, שיחי ורדים ריחניים ועצי זית בשיא פריחתם. חוף נעים, מזח קטן ובמרחק הפלגה קצרה בדינגי, לשונית חוף שמשני צידיה מחביאה חופי ים צלולים וסלעים מרשימים שפורצים מהמים כמו חיות ענק המוציאות ראש לנשימה.

ולסיום, ארוחת ערב שאורי בישל – אחרי אין ספור טברנות, בסופו של דבר הארוחות שאורי מכין הן הטובות ביותר!

אחד המפרצים המרשימים בדרום הפולופונז הוא מפרץ PORTO KAGIO. מפרץ רחב ידיים הנמצא בדרום מזרח האצבע השלישית ומזמן אליו את רוב היכטות שמפליגות באזור. טיול במעלה ההרים הסובבים אותו אל הכנסיה ולצד השני של האצבע, מספק נקודות תצפית מרהיבות לצד הליכה נעימה בשבילים פורחים.

אחר הצהריים כשהרוח עולה – אורי שוב משתעשע ומשעשע את הסובבים אותנו בגלישת ווינג פויל.

לקראת ערב, המפרץ מתמלא בסירות לעגינת לילה

ובלילה, ירח מלא, איזה יופי

היום הבא הייה אחד המורכבים והמתסכלים שחווינו בחודש וחצי האחרון ועל זה יש מי שיגיד "אוי יו יוי, ממש רחמנות. :-) אבל ברצינות, כשאתם מסתכלים על מי הטורקיז והפריחות תדעו לכם שכדי להגיע אליהם, לפעמים צריך לעבור גם את הימים הללו. אז – היציאה מהמפרץ דוקא היתה סבבה ואמרנו לעצמנו סוף סוף הפלגה על מפרשים ברוח, בעוצמה ומהכיוון הנכונים – יופי. הגענו למעגן הראשון שסימנו במפה כאופציה לעגינת לילה ומצאנו אותו ממש לא ראוי ולא מוגן מספיק. אז המשכנו ליעד הבא. בדרך ליוותה אותנו להקת דולפינים – סוף סוף – איזה כיף!!! (הסרטון מצורף לקישור בעמוד הפייסבוק)

במפרץ LIMENI מצאנו בנקודת עגינה אחת שהמזח תפוס ואין בו מקום עגינה. בנקודת העגינה השניה הטלנו עוגן שהתקשה לחדור את שכבת העשבים על הקרקעית אך בנסיון שני נעתר לנו וננעץ היטב. לפנות ערב כשהחלטנו לרדת לחוף למצוא את הטברנה התורנית החלו גלים לנדנד את הסירה באופן פחות ידידותי ונדמה היה לנו שאם נחזור להטיל עוגן ליד המזח בנקודה הראשונה במפרץ, יהיה לנו רגוע יותר. הרמנו עוגן, הפלגנו לנקודה הראשונה וכבר בדרך הבנו שהגלים רק מתחזקים וממש לא יהיה נעים להעביר שם לילה. השעה 18:30, המפרץ הבא שנראה שיתן הגנה מסוימת מהגלים והרוח נמצא כשעתיים הפלגה צפונה. מבט מהיר בינינו ומחליטים להפליג אליו. אי קטנטן בשם MEROPI ועיירה בשם KARDAMILY שלשם שינוי זה מקום שאנחנו מכירים ועגנו בו בעבר. הגענו ליעד בשעת שקיעה מדהימה.

הטלנו עוגן פעם ראשונה, כבר לא רואים מה נמצא מתחת למים אבל אני שומעת שהעוגן נגרר על סלעים עד שהוא נתקע באלימות. זה לא מרגיש נכון כי ברור שהעוגן תקוע בסלע באופן לא בטוח. מאמצי חילוץ משולבים והעוגן מורם. הטלה שניה בנקודה אחרת, העוגן נגרר על סלעים בלי למצוא אחיזה כלל. עוברים למפרץ מרוחק יותר מהעיירה בו כבר עוגנת סירה אחרת והפעם בהטלה השלישית במפרץ הנוכחי והחמישית ליום הזה, העוגן ננעץ, המים שקטים אם כי גם כאן נכנס סוול שמגלגל את הסירה מצד לצד. השעה כבר אחרי 21:00, אנחנו די מותשים אבל הפסטה של אורי עם כוס רצינה מחזירים אותנו לחיים.

בבוקר כבר זכרנו רק את הדולפינים והשקיעה. הנוף סביב לנו יפהפה, מפרץ כחול, אי קטן והעיירה KARDAMILY המהממת שבה מסעדות ומלונות קטנים לרב. הכל נראה ב וי ומגונן בטוב טעם. החלטנו שזה גם בדיוק המקום לפנק את עצמנו במסעדה טובה TIKLA CUZINA, קצת להתרענן מהטברנות היווניות, שאנחנו מאד אוהבים, אבל בכל זאת… קצת מיצינו.

למי ששוקל חופשה בפלופונז, זו נראית כמו העיירה האולטימטיבית. יש לה שיק בכל מובן.

מסעדת TIKLA CUZINA - שווה ביקור

מזג אויר קשה צפוי להכנס הלילה, גם הביקור שלנו בארץ מתקרב, אז הבוקר נקשרנו היטב במרינה של קלמטה ונשאר כאן עד סוף השבוע הראשון של יוני בו נחזור לסירה עם לין ואסף חלמיש להרפתקאות נוספות.

עד אז, היו שלום ושוב תודה מעומק ליבי על שאתם מפליגים איתנו בדמיונכם.