מפרץ ג'יברלטר

וואאוו! אז הגענו לג'יברלטר בדיוק 35 שנים לאחר שהגענו אליה בפעם הקודמת על סיפונה של ה FAIR SARAH. הפעם הגענו לאחר יום הפלגה רגוע במיוחד, ים חלק כמו שמן, ללא משב רוח ולו החלש ביותר, ערפל חלבי סביב לנו, אך כזה שמאפשר ראות בטווח סביר. 

הצריח הלבן הנו המסגד הדרומי ביותר באירופה

אז, ב 1977, נכנסנו לגיברלטר בערפל סמיך כאשר איש צוות אחד כל הזמן על החרטום מוודא שאנחנו לא מתנגשים בכלי שייט אחר (לא הייה רדאר ובוודאי שלא הייה AIS), איש צוות אחר עם צופר בפה מודיע לסביבה שאנחנו מפרשית וכולנו מותשים לחלוטין לאחר שלושה ימי סערה קיצית מלווה בברד ומשבים עזים. כאשר מערכה אחת אנחנו מנהלים מול איתני הטבע ומערכה שניה מנהלת בעלת היאכטה עם הסקיפר, היא דורשת לברוח למעגן בטוח במרוקו והוא שב ומזכיר לה שהצוות שלה נושא דרכונים ישראליים שאינם מאפשרים את הכניסה למרוקו.

למען הדיוק, הפעם לא נכנסנו למושבה הבריטית גיברלטר, אלא המשכנו לצפון מזרח מפרץ גיברלטר למרינה ALCAIDESA בעיר LA LINEA אשר בספרד. מרינה חדשה וריקה יחסית, בעיר מאד לא אטרקטיבית בלשון המעטה או לפי הגדרתו של אורי – עיירת פיתוח לא מפותחת. הגענו לכאן בעקבות המלצתם של נירית וכריס סלייני ששידכו לנו את אריק – איש רב פעלים ורב נסיון שקיווינו שיסייע לנו במספר עבודות הכנה של הסירה לאטלנטי. ואכן אריק התגלה כמי שידו בכל ויד כל בו. מוצאו בדרום אפריקה, אותה עזב לפני 21 שנה לאחר שבנה במו ידיו את יאכטת  המפרש שלו. הפליג אתה לארץ ישראל שלנו, חי במרינות של יפו, הרצליה ואשקלון, למד "קצת קצת" עברית ולפי עדותו לאחר 7 שנים, כאשר שכינינו החלו לפוצץ אוטובוסים, שם פעמיו ליוון, תורכיה ומזה 13 שנה חי בספרד במרינות שונות ומתפרנס מעבודות ימיות. במהלך השבוע, מכיוון שידיו של אריק עמוסות בעבודות דחופות, זכינו בעיקר לשעות של תרגול העברית שלו, הרבה עצות טובות, כתובות של מקומות לקניית ציוד, סיפורי זכרונות מישראל, בירה וצחוק. היום זכינו בשעת עבודה של אריק בה התקין עבורנו בטריה נוספת של 200 אמפר שתגדיל משמעותית את בנק החשמל שלנו.

אריק

ובינתיים גם התרגלנו למקום. גילינו מסעדות טובות, הטיילת ארוכה ומאפשרת צעידות בוקר לאורך החוף –שזה תמיד כיף. גיברלטר במרחק הליכה ברגל או באופניים וכשאנחנו ממש מתגעגעים לבריטים אנחנו נוסעים לשתות את הבירה שלהם – יש לציין שבזה הם באמת טובים!

ואנחנו? עובדים ימים ארוכים במיוחד על הכנת הסירה. אורי עטף את המקרר בשכבת בידוד נוספת שלא יבזבז לנו חשמל, הפך את ספסל הארוח בסלון למחסן למפרשים וציוד גלישה.

עיגן את מכונת הקפה כך שנוכל להנות מהנספרסו גם באוקינוס, התקין סטופרים בכל ארונות המטבח והסלון כך שהמוצרים שבתוכם לא יתנפלו עלינו בכל פעם שפותחים אותם, תיקן את הדינגי שנמצאה כנוזלת, תיקן את אור הניווט האדום שהקורוזיה השביתה, עיגן ציוד רב – אופניים, מזוודות, ציוד גלישה, גנגוואי בחלל הירכתיים, מודה בכל רגע להוריו שחננו אותו בממדי גוף זעירים המאפשרים לו לזחול לפינות אפלות ולדחוף אליהן ציוד שלא נצטרך בהפלגה הקרובה, התקין את מגיני השפריצים בקוקפיט ו"בילה" שעות רבות באיתור האביזרים הנדרשים לכל הפרויקטים הללו. לאכזבתנו הרבה הסתבר שלמרות אינספור כלי השייט העוברים במייצר כל שנה, הרי שחנויות הציוד הימי מעטות והציוד בהן דל מאד. אה ומה אני עשיתי? קצת כמו ששת, עוזרו הנאמן של רובינזון קרוזו, החזקתי, הדלקתי, כיביתי, הגשתי כלים, ניסיתי לא להפריע, ובין לבין, הברקתי שוב את כל הנירוסטות של הסירה שצברו חלודה חדשה, ניקיתי את הפנדרים וכיבסתי את החבלים שיחזרו לצבע ולגמישות הרצויה, סידרתי וארגנתי ארונות, קופסאות וציוד כך שיתאימו להפלגה ממושכת, מטלטלת יותר ועם עוד שני אנשי צוות שמגיע להם מקום אשר בחודשים האחרונים סופח לצרכים שלנו.

יש!! האחים לבית אורי הגיעו. אהוד ואברהם, עייפים אך נרגשים לקראת הפגישה עם ה"דנא", אהוד עם סט דיסקים של שירי ים וימאים, אברהם עם האלכוהול האהוב על אורי ועליו, עם חומרים מיוחדים ששלחה יעל זוגתו להכנת סושי מהדג שיעלה בג'ורג'רה, עם האבן המיוחלת לתנור שאולי סוף סוף יתחיל לאפות במקום לטגן ועם נורות הניווט שהגיעו כל הדרך מהארץ למפרץ ג'יברלטר  - שיתביישו להם הגיברלטר ים והספרדים גם יחד!

לא עבר חצי יום והשניים בניצוחו של אורי, התנפלו על כל פין בסירה כדי לבדוק ולחזק,

אהוד מחזק פינים בתורן

אברהם מחזק רלינג

בדקו עם אורי תחזית לקראת היציאה

ערכו תרגול יבש של השלכת עגן צף

והחלו לחקור ולבדוק את כל המכשירים בסירה וללמוד את הוראות ההפעלה שלהם. ואם לתומי חשבתי שאחרי 4 וחצי חודשים אני מכירה את הסירה שלי ומכשיריה, הרי ברור לי שבעוד יומיים לכל היותר השניים הללו כבר ילמדו אותי את כל מה שהחסרתי בסירה.

ובלי ביקור בצוק גיברלטר עם הקופים ונוף ג'אבל מוסה אשר בצד האפריקאי הרי אי אפשר, אז הנה הם לפניכם  עם ארבעתנו משתלבים בנוף היחודי הזה.

כפי שאורי אמר היום אחר הצהרים – הסירה ערוכה ומוכנה לפקודתי וכרגע מסתמן שנצא ממפרץ גיברלטר לעבר הקנריים ביום שישי ה 31.8 בבוקר. בברכתו של נפטון והרוחות האטלנטיות נגיע תוך 5 עד 6 ימים ונשוב ונספר לכם איך הייה. 

פינתו של אורי לקרוזרים

עגינה במפרץ גיברלטר – יש אפשרויות עגינה בשפע

La linea – המרינה מסודרת ומוגנת, מספקת את כל השירותים כולל דלק (אך עדיף וזול בהרבה למלא בגיברלטר). מחיר לסירה של 13 מטר – 26 יורו לא כולל מים וחשמל. ניתן לעגון על עגן בסמוך למרינה. במקרה כזה יש להקפיד לקשור את הדינגי במועדון השייט תמורת 5 יורו ליום. אם תקשרו לרציף ללא שמירה היא תעלם כהרף עין – מנסיונם העגום של שכנינו לרציף!!!

גיברלטר – מחיר עגינה במרינות דומה מאד לזה של לה ליניה, הן מוגנות ומספקות את כל השירותים כולל סידורי כניסה לגיברלטר. ניתן לעגון מחוץ למרינה על עגן אך יש להקפיד להכנס ללילה אחד לפחות למרינה כדי להסדיר ניירת כניסה לגיברלטר.

ג'יברלטר, לא שייכת לגוש היורו על כן חובה להסדיר כניסה. את הסידורים הנ"ל מבצעת עבורכם כאמור המרינה.

"סובב מיורקה" עם לין ואסף חלמיש

לאחר בחינת נתוני מזג האוויר ובהתחשב בלוחות הזמנים שלנו ושל הזוג חלמיש, הוחלט על מסלול "סובב מיורקה". לין ואסף שייטים ותיקים – אסף, בן כתתו של אורי, הייה המדריך שלי בקורס ימי של כתה ז' ולין, שהצטרפה למחוזותינו משיקגו והחליטה לפני שנתיים שכדאי ללמוד לשחות, היו אתנו כבר בהפלגות בים האגאי על סיפון ה"ליאורה" הותיקה.

עם כניסתם ל"דנא" התפעלו מהשדרוג שחל בתנאי הארוח ובחיוך ענק הוחלט שהחופשה תוקדש לשייט נינוח בין מפרצי מיורקה, כאשר לאט לאט נקיף את האי. השבוע אכן עבר בנעימים, כאשר משובצים בו  סיפוריה המשעשעים עד דמעות של לין, ההמצאות והפטנטים של אסף, שהספיק לקרוא את כל ספרי ההפעלה של כל מכשיר ומכשיר ב"דנא", טיולים במקומות מדהימים, עגינה ושחיה במפרצים קסומים, אוכל ויין טוב והרבה רוגע וחברות.

אסף בודק את כיוון הרוח

ולין מעלה את הראשי

לין על רקע סלע דמוי פיל במפרץ PENINSULA DE LA ORADADA. מפרץ מדהים עם מים בכל גווני הכחול ומסעדה חבויה על ראש הצוק.

חיוך של רגע לפני האוכל

השחיינית!!! מאמינם שהיא למדה לשחות רק לפני שנתיים?? תמיד ידעתי שאף פעם לא מאוחר מדי...

נסיעה ברכבת העתיקה מהעיירה המתוקה SOLLER למיורקה.

רכבת שנשמרה על כל חלקיה ותפארתה משנות העשרים של המאה הקודמת, אז נסעה באותו קו על פחם והיום על חשמל. חוויה תיירותית חביבה למדי.

לשוחרי האמנות שביניכם – בתחנת הרכבת של SOLLER, בעודכם ממתינים ליציאת הרכבת תוכלו לבקר בצד ימין במוזאון קטן של פיקסו ובצד שמאל במוזיאון של הצייר מירו. הכניסה לשניהם חינם.

ה"דנא" נשקפת מ"חלון" במנהרה במפרץ CALA DE LA CALOBRA, אחד המפרצים היותר מרשימים במיורקה.

פתח המפרץ מהחוף

לין ומיכל בפתח המינהרה במפרץ

בפורטו כריסטו ביקרנו במערת הנטיפים המדהימה ביותר שזכינו לראות עד כה (וכן.. היינו בזו של בית שמש J), מערת הדרקון או בשמה הספרדי CUEVAS DEL DRACH. מכיוון שאסור לצלם במערה, אסף סרק ושלח את החוברת המחולקת לתיירים. התמונות מספרות על קצה המזלג את החוויה המהממת שנגלית לנכנס אל תוך המערה. הביקור כולל גם קונצרט קלאסי, כאשר הנגנים שטים על סירות קטנות מוארות באגם התת קרקעי במערה – שווה!!!

וגם לנקות את הסירה צריך....

וסתם לחייך ולהנות

ולשחות...ולחבק...

אורי עם ה"בנות"...

 חיבוקים, נישוקים ופרידה מלין ואסף, איסוף סככת צל שתפרה לנו טיטיאנה החייכנית, (השילוב של בימני וספרייהוד שחורים על סירתנו הלבנה הוא אכן מהמם ביופיו אבל גם מהמם בחום שהוא יוצר. לפיכך פנינו לטיטיאנה שתתפור לנו סככת צל לבנה שתוריד את הצלזיוסים בסירה בעגינה במרינות ומפרצים) ו... אנחנו בדרכנו לגיברלטר. הזמן רץ כשנהנים ואנחנו רוצים עוד להספיק ולהכין את הסירה לקראת ההפלגה לקנריים.

הפלגה לאורך הקוסטה דל סול מזמנת נופים של מיליוני יחידות חופש, נופש וקייט במקומות יותר ופחות אטרקטיביים, יותר ופחות רעשניים, יותר ופחות מזמינים לקרוזרים. התחזית צפתה לנו ימים של רוח גבית טובה, אך התבדינו ובילינו את ארבעת ימי ההפלגה לאורך החוף, בים חלק כמו טוסיק של תינוק, ללא רוח כלל, כאשר המנוע עובד במלוא המרץ ומאלץ אותנו להכנס לתדלוק ביניים.

אבל הרווחנו את התמונה הזו של ספינת הדייג עם השחפים סביב לה.

חזית של פאב במרבייה

ורגע לפני שסיימנו את הים התיכון, עגנו לילה ב MARBELLA המדהימה!! אחרי כל פרוייקטי הנופש שחלפנו על פניהם, הייה זה תענוג לחזור לעיר קטנה ועתיקה, עם סימטאות צרות, ככרות, מרפסות וחזיתות בתים פורחות ומטופחות להפליא. כן, אפילו עכשיו בסוף אוגוסט החם, הכל כאן ירוק ופורח בעציצי רחוב ובאדניות, כאילו הכריז ראש עיר פעלתן על תחרות הסימטה היפה ביותר וכל תושבי העיר נענו לו ומתחרים ביניהם "של מי פורח יותר". חגיגה לעיניים!

אדניות רחוב במרבייה (הטישטוש הוא תוצאה של ערפל הבוקר...)

יצאנו ליום ההפלגה האחרון בים התיכון, בערפל סמיך, נרגשים ומצפים להתבהרות בהמשך....

ערפל במרינה מרבייה ביום ההפלגה לגיברלטר

פינתו של אורי לקרוזרים חוזרת...

תת פינה – תודות והפעם לנירית וכריס סלייני. פגישה מרגשת, ארוחות משותפות, חילופי ספרים, מפות דגלים והמון מידע ו"טיפים" להמשך המסע, (שלהם לקראת סיום ושלנו בתחילתו).

יש לי חוב בענין דיווח על התנהלות השלטונות. ובכן כמו שחשבנו, את הספרדים לא מענין מניין באת ולאן אתה הולך. לפחות במיורקה, מנורקה ואיבזה כמו בקורסיקה הצרפתית, פעם נכנסת לאירופה זה מספיק למרות שאנו נושאים דגל זר (u.s).

עגינה באיים הבלאריים- האיים מפורצים ומזמינים עגינה בשפע, על עוגן, בחינם.  יש בעיה קטנה, הסוול. סוול זוחל אנחנו קוראים לו. גם כשהמפרץ סגור וגם כשהפתח בניגוד לרוח (אוף שור) בגלל פעילות מטאורולוגית חזקה במערב הים התיכון, יש נדנודים כמעט כל הזמן.

מרינות -  יש בשפע בכל האיים. רמה גבוהה כולל מורינג, הגנה, מים וחשמל. חלק מהמרינות גובות מחירים אסטרונומיים של יותר מ- 100 יורו ללילה, בערים הגדולות ישנם רציפים פרטיים במחיר של כ-50-60 יורו ללילה, כמו כן ישנה רשת מרינות ממשלתית –                                                              PORTS DE BALEARS, GOVERN DE LES BALEARS, CONSELLERIA DE MEDI AMBIENT, www.portsib.es, tel: 902024444 , מחיר קבוע בכולם, 48 יורו ל- 13 מטר באוגוסט. שלא כמו באיטליה - המחירים אינם למו"מ.  במאי,יוני, ספטמבר ואוקטובר המחירים נמוכים משמעותית.

מזג האויר בסה"כ די נוח, יותר חם מסרדיניה וקורסיקה אך נעים בהשוואה לארצנו.  בעיקר בצפון (מנורקה וחצי מיורקה) יש להמשיך לעקוב אחרי ה"מיסטרלים" ולהתרחק.  בדרום, במיוחד באיבזה היזהרו מהמזרחית דרום מזרחית ודרומיות. (על אחת כזו סיפרה מיכל בפרק הקודם) התחזית בלילה ההוא היתה 15-20 קשר דרומית מערבית. אנחנו הגענו מפלמה ויכולנו לבחור עגינה ב 15 קשר און שור בדרום או ב 25 קשר אוף שור בצפון, הלכנו על האוף שור כמובן, טעינו! ויצאנו לים בשתיים בלילה, במשבים של 40 קשר (עקב רכסים גבוהים) לחיפושים אחרי מפרץ ראוי יותר.

חופיה הדרומיים של ספרד (היבשת) פחות מפורצים, אך במזג אויר טוב אפשר למצוא מקומות מוגנים לעגינת לילה, לא לפני שבודקים היטב תחזית.  מרינות יש בשפע, במחירים סבירים, מברצלונה עד ג'יברלטר.

יום ג' 21 לאוגוסט 16:00, ב"ערפל ג'יברלטר", אנו מסיימים את חלקו הראשון של המסע. מיכל בפעם השנייה אני בשלישית. התרגשות גדולה, ה"דנא" עוגנת בג'יברלטר. ים תיכון נגמר.  כ- 530 שעות מנוע ויחסית מעט רוח גמענו 1,899מייל ימיים, ארבעה חודשים שבמהלכם היינו בארצות שונות ובמקומות רבים אך לזיכרון עד ילוו אותנו בוודאות, דג אחד, לוויתן אחד וקו אורך אחד, שנחצה לפני מספר ימים, קו האורך גריניץ' זה שמפריד את העולם למזרח ולמערב.

זהו זה, אנחנו מתארגנים ובימים הקרובים יוצאים לאוקינוס האטלנטי, לא לפני שהאחים אברהם ואהוד אורי מגיעים לעזור לנו שם, באוקינוס הגדול.

שבוע עם סלע - איזה כיף!!!

בילינו מספר ימים בהפלגות ועגינות במפרצים הטורקיזיים של מנורקה ומיורקה, בודקים את העולם החדש אליו הגענו, מתפעלים מקו החוף של האיים הבלאריים,

ומקבלת הפנים המפוארת של הקתדרלה בפלמה,

טועמים טפאסים ופאאות ובעיקר סופרים את השעות עד החיבוק עם סלע שהגיע ב 25.7 חדור מוטיבצית דייג, שחיה ובילוי משפחתי אינטימי.
אז זהו, כבר באחר הצהריים הראשון לשהותו של סלע על ה DANA, הוגשו לארוחת הערב אותם "דגים קטנים לבנים" שאנחנו כל כך אוהבים.

ובמשך כל השבוע הוא המשיך לדוג עבורנו את ארוחות הערב שלנו, כאשר הוא עצמו מעדיף את הכבש/חזיר/בקר/עוף של אבא או אמא שלו.
מכיוון ששמה של איביזה יצא כ"המקום" של הצעירים, שמנו פעמינו לאי היפהפה הזה ברוח מלאה וים גלי,        ה DANA מיטלטלת חזק,

 אבל לפנות ערב מגיעים למפרץ CALA PORTINATX בצפון איביזה. מפרץ יפהפה, קצת עמוס מדי ביאכטות לטעמנו, אבל בילוי אחר הצהריים נעים, סלע דג בחכה, אורי עם הרובה ואני סתם חוקרת את המפרץ בשחיה.
לקראת הלילה הרוח מתחזקת ומדי פעם מגיעים משבים חזקים של רוח חמה המקפיצים את כל הצוותים של הסירות לבדיקת עוגנים ומרחק מהיכטות השכנות אך נראה שהכל בשליטה.
בלילה בלילה... אני מתעוררת לקול צעקות מבחוץ ומההאצ' שמעל המיטה אני רואה את תורן הסירה השכנה ונדמה כאילו היא ממש עלינו. אורי כבר על הסיפון, סלע ואני מצטרפים כדי לגלות שאכן סירת השכנים במנוע פועל, מסתובבת על ציר העוגן, כאשר הצוות שלה מנסה להרחיק אותה מאיתנו כאשר היא כבר ממש במרחק נגיעה. הרוח כבר נושבת בעצמה של 35 עד 40 קשר בתוך המפרץ כאשר היא מלווה בחול שצורב את העיניים ומקשה על הראות. בכל המפרץ רעש ומהומה, עוגנים ניתקים, סירות מתנגשות זו בזו, חלקן כבר הרימו עגן ומסתובבות בחשכה למצוא מקום עגינה חלופי, חלקן עוגנות ללא אורות ואחת, שכנראה הצוות שלה ירד לחוף, נגררת במהירות וללא שליטה לעבר שלוש יכטות אחרות שהצוותים שלהן עומדים מבועתים ומחכים לפגיעה. בשלב כלשהו הייה נדמה לנו שגם העגן שלנו לא עומד בעומס והחלטנו להרימו. הסתובבנו מעט במפרץ, שוקלים את צעדנו עד שנענינו להצעתו של אורי לצאת לים (שנראה בהחלט לא מזמין באותם רגעים עם רוח של 40 קשר) ולעבור למפרץ הקרוב שאמנם פתוח יותר ופחות מוגן מהרוח, אך רחב ידיים וללא סכנת התנגשות עם סירות אחרות. 
ברגע שיצאנו לים והמתח ירד מעט, הרשו לעצמם אורי וסלע להתבדח והחליטו שהלילה הזה הרבה יותר דומה לאימון קיץ בצאלים עם החום, הרוח והחול בעיניים, חוסר השינה והלחץ מאשר חופשה חלומית באיביזה....
הנזק היחידי שנצפה ב DANA הייה אבדנם של שני משוטי הדינגי שלמרות שהיו קשורים אליה, מצאו את דרכם לים בשעה שהרוח הפכה את הדינגי וטילטלה אותה לכל עבר.
המשך השבוע הייה הרבה יותר נעים, כאשר אנחנו עוברים ממפרץ למפרץ, מבלים את שעות היום בהפלגה, דייג, קריאה ושחיה ומשלימים את שעות המשפחה החסרות כל כך לכולנו.

מאז שיצאנו למסע, אנחנו בקשר עם מספר קרוזרים ישראליים הנמצאים בשלב זה או אחר של מסעם, מתכתבים, מעבירים מידע ומנסים להפגש. באיביזה הצלחנו להפגש עם נירית וכריס סלייני שנמצאים כבר שנתיים בימים ובאוקינוסים ובדרכם חזרה הביתה. קבענו במפרץ סמוך לסן אנטוניו אך הרוח עלתה והיה לא נעים במפרץ. בהחלטה משותפת הפלגנו כולנו למפרץ CALA HORTS בדרום האי. הייה לנו מפגש כייפי. נירית וכריס ארחו אותנו על סיפון ה PASSEPARTOUT, הגישו ארוחת ערב מהטעימות והיפות שזכינו להן. סלע התרשם ונהנה מאד מהסלט היפהפה והנציח אותו גם עבורכם...

נירית וכריס עברו מסלול הפלגה ארוך, צברו ים של נסיון ויש להם לב ענק ונדיבות אין קץ לחלוק את כל מה שיש להם עם שייטים נוספים. וכך יצאנו מהם מלבד עם בטן מלאה וטעם גן עדן בפה, גם עמוסים בספרים, מפות, טיפים, רעיונות, רשימת מקומות, בעלי מקצוע, חנויות, טלפונים, עצות טובות וערוץ פתוח לכל שאלה שתעלה בהמשך - איזה כייף! 
גם את בוקר שלמחרת בילינו יחד, כאשר בשעת הצהריים, בה מוגשת ארוחת הבוקר ב DANA, הצטרפו נירית וכריס. כמובן שמקומם של הדגים שסלע העלה באותו בוקר מהים, לא נפקד משולחן הארוחה.
נפנפנו לשלום לפספרטו ולצוות החביב שלה שהמשיך בדרכו למפגש עם הבת נעמי. 

אנחנו הפלגנו לכיוון צפון איביזה כדי להערך לחזרה למיורקה. עגנו ללילה במפרץ SAN VICENTE שלו חוף לבן יפהפה, מים טורקיזיים והמוני דגים ששמחו לעלות בחכתו של סלע.
ההפלגה חזרה למיורקה עברה עלינו בנעימים, רוח מזרחית של 10 קשרים וה DANA במערך מלא מגיעה ל 7 ו 8 קשרים, ים שטוח, מה עוד נבקש??
את הלילה האחרון ושעות הבוקר של לפני הפרידה מסלע בילינו במפרץ CALA PORTALS במיורקה. מפרץ בעל שלוש שלוחות שלכל אחת החוף הקטן שלה, כאשר באמצע עוגנות היכטות וכל צוות בוחר לאיזה חוף לרדת אם בשחיה ואם בדינגי. לפנות ערב, כאשר ה"באסה" של פני פרידה משתלטת עלינו, עגנו בפלמה כדי שסלע יצטייד במזכרות וכולנו נסעד את "הסעודה האחרונה" יחד.
בחרנו במסעדה קטנה שכבר סימנו קודם לכן, המתמחה בהכנת ה"קוצ'ימיליוס". בליווי יין וכמה טפאסים, זה בהחלט הייה סיום ראוי לשבוע מהנה במיוחד.

אני מוכרחה לציין שחוץ מ"הגולה" של הגעגועים שהתישבה לנו בגרון ברגע שסלע עלה על האוטובוס לשדה התעופה,העיניינים בכללםהלכו והתדרדרו....
נציגות וולוו בפלמה "מרחה" את העבודות 3 ימים. יום אחד לטיפול השוטף, יום שני להמשך הטיפול השוטף ופרוק החלק הנוזל במנוע, יום שלישי להרכבה של החלק והצהרה שהנזילה קרתה בגלל שימוש לא נכון שלנו במנוע ולכן זה לא באחריות וטעינת היתר נגרמה בגלל שבהתקנה המקורית שכחו לחבר כבל מהבטריות לוסת וזו בעיה של ELAN ולא שלהם. ולקינוח, כייסו לי את הארנק על כרטיס האשראי, רשיון הנהיגה, פספורטים זרים של אורי ושלי וכמובן מזומנים...
חצי יום בילינו במשטרה כאשר אנחנו ממלאים טפסים על פרטי הגניבה, לאחר מכן, בחור חביב שתפקידו בכח הוא להיות המתוגמן המשטרתי, דובר אנגלית משובחת, שב ומראיין אותנו על כל פרטי הגניבה ומדפיס אותם בספרדית. לאחר מכן, שוטרת ספרדיה חיננית, שבה ומדפיסה הכל על נייר רשמי של המשטרה, חותמת ומחתימה ונותנת לנו את הנייר הרשמי שאמור לתת מענה להמשך הסידורים ושניהם מציידים אותנו בהרבה תקווה שאולי בכל זאת הפספורטים ימצאו כי הגנבים הרי מתעניינים רק בכסף....מדוע צריך הייה למלא את כל הפרטים 3 פעמים? לאלוהי הספרדים פתרונים.
את חצי היום השני בילינו בסוכנות וולוו בפגישה עם הנציג השוודי ששהה בסניף באותה עת ונשלח על ידי מנהל הסניף המקומי להסביר לנו למה אנחנו צריכים לשלם על תיקונים לאחר שרכשנו אחריות לשנה נוספת. התוצאה היתה שהנציג השוודי לקח אחריות על התקלות ושחרר אותנו קצת פחות מעוצבנים ממה שנכנסנו לפגישה. 
השבת שוב חזרנו לשגרת עבודות, אורי בילה בראש התורן להנאתו ולהנאת מעלן הג'ניקר שהושחל לתורן, ברגעים אלו הוא מיישם רעיון שלמדנו מנירית וכריס ומסדר לי רצועה עם חיבור מהיר לשתי טבעות במטבח, כדי שאוכל לתחום את עצמי כאשר הסירה בהטיה.
ומחר... נשוב למפרצים בהמתנה ללין ואסף חלמיש שמצטרפים אלינו ביום רביעי.

פינתו של אורי תחזור בתום הסיבוב באיים הבלאריים...