עכשיו באמת יוצאים לדרך...

אז מנוע הדינגי חזר מתיקון, המפרש הראשי עם הצמצום השלישי הגיע עם הפרי המהירה מספליט לקורצ'ולה ולאחר מאבק קצר אך עיקש, חזר למקומו על המנור. השמיים התבהרו, התחזית נבאה דרומיות קלות, הבטנו זה בזו ובשניה אחת החלטנו להפליג למרינה קסטלה שליד ספליט לפגישה של פנים אל פנים עם דמיר, המכונאי של חברת אלאן, שהבטיח לתקן את מחלת הילדות הארוכה והמתמשכת של ה DANA  - רעידות בלתי סבירות בהגאים. כפי שיודעים השייטים שביניכם, לכל סירה המחלות שלה ולכל סירה חדשה מחלות הילדות שלה. ה DANA בחרה ב"פרקינסון" מתמשך שטובי מכונאי וולוו ניסו לפתור ללא הצלחה. מאורי זה הדיר שינה בלילות (אני פשוט נופלת כמו בול עץ בלילה ושום דבר לא מדיר שינה מעיני...) ושרון שפינט-סיראי  כבר עברה לשלב האיומים מול אלאן במאמציה לתת פתרון לבעיה.

תודות אחרונות ל NEDO ו PICE אנשי מרינת לומברדה, התרת חבלי המורינג ואנחנו יוצאים לדרך.

מרינה לומברדה

העיירה לומברדה מסיפון ה DANA 

 קצת על קורצ'ולה ולומברדה - למטיילים ברכב ולמשייטים בסירה, האי קורצ'ולה מומלץ ביותר לטיול, הוא פשוט יפהפה! למטיילים ברגל וברכב ישנם שלל דירות וחדרים להשכרה בעיירות ברחבי האי ובמקומות עוצרי נשימה.מטבע הדברים אנחנו מכירים בעיקר את לומברדה וקורצ'ולה המקסימות. לשייטים – בקורצ'ולה קיימת ACI מרינה המצוידת בכל שירותי המרינה המתקדמים והמחיר בהתאם. המרינה בלומברדה קטנה אך יש בה שירותים ומקלחות והיא זולה משמעותית. אנחנו השארנו כאן את ה DANA למשך כל החורף. למי ששוקל להשאיר כאן סירה לאורך זמן, יש לקחת בחשבון שהתעבורה לאי בפרי המהירה אורכת שעתיים וחצי מספליט ויש כזו אחת ביום (יש אלטרנטיבות הגעה נוספות אך הן מסורבלות יותר), כמו כן האוטובוס מלומברדה לקורצ'ולה נוסע כל שעה וחצי לערך והאחרון יוצא מקורצ'ולה בערך ב 19:00 כך שמי שאוכל ארוחת ערב בקורצ'ולה חוזר בטקסי – מתחיל להיות קצת יקר....

הגענו למרינה קסטלה, הנמצאת בין ספליט לטרוגיר בשעות הערב. במרינה, אחת החדישות והגדולות בקרואטיה, מקום לכ 600 כלי שייט במים ועוד כמה מאות ביבשה. מרינה נוחה לשהות ונוחה מאד לטסים בצ'ארטר לטרוגיר. זהירות למשייטים בלילה – המרינה לא מסומנת במפות הימיות כפי שהיא היום אלא כפי שהיתה בעבר. גם אורות הכניסה שלה לא עובדים. הכניסה הנוכחית שלה נמצאת בצד צפון בסוף מה שמסומן במפות כמזח ארוך.

בבוקר התייצב בסירה דמיר, זחל למקורות הכבלים של ההגאים, מתח, שימן, הבריג, שיחרר, איזן וליטף במגע הקסם שלו, עלה לסיפון, יצאנו לים, דמיר שוב זחל למקורות ההגאים, מתח.....וכו' וכו' ו...הפרקינסון של ההגאים שלנו חלף כלא הייה. כולנו נשמנו לרווחה ואורי נראה הייה כמי שנגולה אבן כבירה מעל כתפיו. אז עכשיו אפשר באמת לצאת לדרך...

העיירה HVAR 

במערבית של 25 קשר, מפרשים מצומצמים מעט, הפליגה ה DANA  במהירות של 8 קשרים מקסטלה לעיירה HVAR  באי הנושא את אותו השם. כשהסירה בהטיה, שפריצים קלים מרססים את הקוקפיט והרוח נושבת בחן רב – אנחנו מרגישים שעכשיו המסע באמת מתחיל.

הספלייס של אורי

ולאלו מבינכם שבטוחים שכל היום אנחנו "בטן גב", בירה ואוייסטרים אז... זה רב הזמן, בשארית היום ידינו עמוסות פעילות. אורי מפגין את כישוריו מקורס מפקדי סירות וכבר עשה ספלייס מדהים שמחבר בין שרשרת העוגן לתוספת חבל הנדרש לעגינה בעומקים,

 התקין משחרר אויר למזגן, קדח והתקין מתלים למגבות ובגדים בכל הקבינות והמקלחות (לאחר שקיבל נזיפה מסחף שבביקורו ב DANA לא מצא מקום לתלות את המגבת). אני לעומת זאת הפגנתי את הכישורים שרכשתי אצל רותי בלוק בחדר האוכל של קיבוץ מעגן מיכאל וצחצחתי והברקתי את כל הנירוסטות והג'לקות (זה החלק הלבן של הסירה – לא נורא גם אני לא ידעתי מה זה עד אתמול) ושנינו קרצפנו והחזרנו את העץ לצבעו המקורי לאחר שספג בחורף שכבת עובש שחורה ומגעילה.

התארגנות בקורצ'ולה

אחרי חורף שזקני קורצ'ולה טוענים שהייה קר וגשום במיוחד, קיבלה אותנו ה DANA בסבר פנים חייכניות במיוחד. גם לאחר גישוש, מישוש ורחרוח אינטנסיביים לא יכולנו למצוא בתוכה טיפת מים מלוחים או מתוקים הנמצאים במקום לא להם – הסירה נותרה יבשה כפי שהשארנו אותה 6 חודשים קודם לכן. המצברים נותרו מלאים, המנוע – וולוו 75 כ"ס, הניע בנגיעה ראשונה וקלה. מה יש לומר? החששות העיקריים של כל יאכטיונר הנפרד מסירתו למספר חודשים התבדו – איזו הקלה!

התפננו לטפל ברשימת המטלות והעבודות שהכנו לעצמנו (קצת יומרני לכתוב "הכנו" כאשר בעיקר אורי עסוק בלהמציא שלל עבודות ומטלות שלא מביישות סירה בת 30 כאשר הוא שוכח לעיתים שלסירה הנוכחית טרם מלאה שנה...)

מנוע הדינגי שעבר איתנו מיכטת ליאורה והחליט לשבות, נמסר לתיקון לאנג'לו, ששמח לראות שחזרנו אליו לאחר שבסתיו הבטחנו לו כי נשוב. המפרש הראשי הוסר ונמסר ליצרנית שלו Sail1, בעיר SPLIT כדי להוסיף צמצום 3 ואנחנו החלטנו לנצל את הימים שבעלי המלאכה עסוקים וברשותנו רכב, כדי לטייל קצת בארץ המטריפה הזו, במקומות שטרם יצא לנו להגיע אליהם.

לקחנו את הפרי מקורצ'ולה לעיירה Orebic  אשר בחצי האי Peljesac. נופה המדהים של קורצ'ולה נשקף מחצי האי Peljesac:

טיילנו בחצי האי בכבישים הצרים והיפהפיים וממנו לאורך כביש מספר 8, המתפתל לאורך חופיה ומפרציה המדהימים של קרואטיה ובעיני הוא אחד היפים בעולם (וכן... נסענו גם בכביש אמלפי באיטליה, ובgarden rout  בדרום אפריקה ובכביש מספר 1 בקליפורניה ועוד....), לעת ערב הגענו ל OMIS, עיירה שהתאהבנו בה בביקורנו הקודם בקרואטיה. יש בה נהר רחב ידיים, המוזן ממפל רב עוצמה, מבצר מרשים השומר עליה מהצוקים הקרובים ומבצר עוד יותר מרשים השומר עליה מגבוה גבוה...

יש יתרונות רבים בלטייל באפריל, כל היופי הזה הוא שלך, אין תיירים מסביב, אין צפיפות ולכולם יש זמן וסבלנות בשבילך אך מאידך... רב המסעדות סגורות, בתי המלון בשיפוצים והצימירים סגורים כי בעליהם עדיין עסוקים בעבודת החורף שלהם אי שם בזגרב. אבל הקרואטים חביבים ונכונים לסייע לתייר המבקש ללון וגם לחבריהם הזקוקים להכנסה. השמועה עוברת, מושיבים אותנו לשתות ליקר שקדים מעשה ידי המארחת ולאחר מספר דקות מגיע בעל צימר לקחת אותנו.

מסרנו את המפרש ב SAIL 1 הממוקמת ב ACI מרינה בספליט. עברנו בטרוגיר אהובת נפשנו, הצטיידנו באנשובים מומלחים  ומוחמצים בשוק הדגים העשיר. את הערב והלילה בילינו בזאדאר ויום המחרת הוקדש לאגמים והמפלים המופלאים של פארק Plitvicka.

ומסר קטן לקהילת משאבי אנוש עליה נמנים רבים מידידי ורעי, למרות שפרשתי הרי שלא באמת נפרדתי...עובדה, כל המכוניות בקרואטיה נושאות את צמד האותיות HR כי בשפתם, ארצם כלל לא נקראת קרואטיה כי אם HRVATSKA. כך שאת תחילת המסע שלי אני עורכת בחברת קהילת HR....

כבר מגרד לנו בכל הגוף ואנחנו מתים לצאת לדרך. המפרש אמור להגיע מחר בערב אז עוד קצת סבלנות ונשתחרר מחבלי המורינג.

יוצאים לדרך - "לפעמים חלומות מתגשמים"....

"לפעמים חלומות מתגשמים"....

עטופים בטונות של אהבה, מנושקים ומחובקים מכל כיוון, מלווים בכל הברכות, האיחולים והפירגון של בני משפחתנו, ידידינו וחברנו,יצאנו לדרך ביום שלישי ה 17.4.12.

בשבועות האחרונים היינו עסוקים בעיקר באריזת הבית שלנו על חפציו וזיכרונותיו מ 20 השנים בהן התגוררנו בו. אורי התקין מערכת השקיה ממוחשבת לגינה שנהנתה במשך השנים מהשקיה ידנית בלתי מסודרת אך עם הרבה אהבה ושנינו טבענו באין ספור סידורים קטנים וגדולים אך בעיקר בילינו, ארחנו והתארחנו עם בני משפחה וחברים כדי להטעין את הנפש בכמה שיותר חום לפני הפרידה הממושכת. 

שולחן הסדר המצולם רגע לפני שהסבנו סביבו - 

מצוידים בספרית מוסיקה במחשב הנייד הכוללת מעל 4,000 שירים מכל הזמנים והסגנונות שהוכנה על ידי בננו סלע באהבה ובתשומת לב רבה, בתמונות מגנטיות של פאר היצירה – אלון, נכדנו המקסים שזה עתה מלאו לו 5 חודשים והוא כבר ממש גדול והתחיל ללכת לבית התינוקות, יצאנו להגשים את חלומנו, כאשר בארץ נשארים כל אהובינו ויקירנו והארץ שלנו,  שבשגרה כולנו אוהבים לקטר עליה, נראית יפה מתמיד, אביבית, ירוקה ופורחת, וניחוחות עצי ההדר ממלאים את האוויר, כאילו הטבע כולו התגייס כדי להטביע בנו את רישומו לקראת הפרידה הממושכת. 

ולראיה, תמונות אלו צולמו בחצר ביתנו, ימים ספורים לפני הנסיעה - 

אז נכון – "לפעמים חלומות מתגשמים"... וזה כיף לא נורמאלי אבל גם קצת צובט בלב...

אמש, לאחר שפתחנו את ההאצ'ים, אווררנו ופרקנו את מטעננו, סידרנו הכל בלוקרים ובארונות והסירה הפכה שוב לבית נעים, הרמנו כוסית לכבוד המסע וחשבנו כמה שונה המסע הזה מהמסע אליו יצאנו לפני 35 שנה. אז היינו זוג צעיר, אורי חזר שנה קודם לכן מחציית האטלנטי לברזיל על סיפון האנטינאה, נישאנו, עבדנו שנה באילת ויצאנו לדרך בלי תכנית ובלי לוח זמנים, כאשר כל אחד נושא על גבו תרמיל גב שנקנה מתיירים שהתארחו אצלנו בבית.

היום... רק תיק התרופות שוקל יותר מהתרמיל שנשאנו אז במשך 3 שנים של מסע חובק עולם. מכיוון שהמסע הזה יותר מתוכנן וחלקים ממנו יחפפו את המסע הקודם, יש לי תחושה שעוד נשוב ונעלה זיכרונות והשוואות מאז לעכשיו....